אחת הברכות שבפתח פרשת "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו" (כ"ו, ג'), היא: "ונתתי משכני בתוככם" (כ"ו, י"א). רש"י מפרש שהכוונה על בית המקדש. והשאלה הנשאלת היא, מהי 'בתוככם'?
האם הכוונה היא להשראת שכינה בתוך כל אחד ואחד, כמו שמובא בדברי חכמינו על הפסוק: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כ"ה, ח'): 'בתוכו' - לא נאמר, אלא "בתוכם" - בתוך כל אחד ואחד, זהו כבר עבודה עצמית. ואם הכוונה על הבניה הפיזית הרי ברור שאין מקום אחר מאשר בהר מרום הרים - הר הבית, אז מהו "בתוככם"?
"עבודה שבלב" בזמן הקורונה היא התפילה במרפסות
לפני כשנה, בעקבות נגיף הקורונה - נאלצו לא עלינו לסגור את בתי הכנסת. שאל מתפלל את הרב: 'גבאי בית הכנסת מבקש ממני לשלם דמי חבר, אך אני לא מבין על מה ולמה? הלוא בית הכנסת כבר נעול מזה חודש על מסגר ובריח!'
השיב לו הרב: 'אם אתה חייב אם לאו – זאת תשאל מורה הוראה. אני רוצה להתייחס לשאלה מכיוון אחר: האם כדאי לך לשלם אם לאו'.
אומרים בתפילת 'מי שברך' הנאמרת בשבת אחרי קריאת התורה: "ומי שמייחדים בתי כנסיות לתפילה, ומי שבאים בתוכם להתפלל". איזה ערך יש לייחד בית הכנסת אם לא באים בתוכו להתפלל? אלא, שאם מייחדים בתי כנסת לתורה, אזי כשמתאפשר חוזרים אליו. אך אם גם את זה לא עושים, נתרגל בעוונותינו הרבים לא לחזור אליו גם כאשר יתאפשר.

בשנה שעברה ראינו גילוי מיוחד במינו של 'עבודה'! אהבה לבורא ולמצוותיו התגלתה שוב ושוב בכל תפילה ותפילה שנערכה בכל עיר ושכונה. "מנייני המרפסות" שהפכו למושג, שיקפו והבליטו בכל פעם מחדש את המיית הנפש היהודית לבוראה, את הרצון הפנימי המקיף את המוני בניו של הקב"ה שלא להפסיד אף תפילה במניין. יהודי שנת תש"פ בכל מקום ומקום לא וויתרו על הזכות להתפלל במניין, והם המשיכו והתחזקו ביתר שאת ב"עבודה" – איזוהי עבודה שבלב? זוהי תפילה, ואיזוהי "עבודה שבלב" של הימים ההם? זוהי התפילה ממרפסות הבתים, חלונותיהם וחרכיהם.
התפילה העמוקה ביותר הנישאת ממעמקי הלב מאז שנות הגלות ומתחזקת עתה ביתר שאת: "שיבנה בית המקדש במהרה בימינו". וזוהי כוונתנו ב"הרחמן הוא יחזיר לנו עבודת בית המקדש למקומה". דהיינו ל"בתי מקדש מעט" פנימה. ובמהרה לבית המקדש הגדול בירושלים.
גם בעומק האסון - "ה' רועי לא אחסר"
שבוע קשה עבר על העם היושב בציון. ליווינו את מיטב בנינו באסון הנורא על ציונו של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי זי"ע ביום הגדול והקדוש - יום ההילולא שלו.
ה'שפת אמת' בפרשת תרומה (תרל"א) מביא בשם הרה"ק רבי מרדכי מנעשכיז זי"ע, המפרש את דברי דוד המלך ע"ה: "ה' רועי לא אחסר", שבקשתו היתה מאת ה' שבכל מצב ובכל מציאות לא תחסר ממנו הידיעה ש'ה' רועי'. ומוסיף: "כפי בטחון האדם בו יתברך. כן יש לו מובטח באמת - וכפי האמונה שנמדד לאדם שהכל מהשם יתברך, כן מודדין לו בהתגלות. וכן נראה לי פירוש ה' רועי לא אחסר...".

מעומק יגונם, בשעתם הקשה ביותר כאשר האבל והיגון על חיים צעירים מלאי חיות ותקוות עתיד קורעים את הלב, עומדות משפחות יקרות ונעלות, מבחירי ישראל, ומכריזות בעוז באזני כל שומע: 'ה' רועי'. הוא עשנו ולו אנחנו, עמו וצאן מרעיתו.
"ונתתי משכני בתוככם" -ריבונו של עולם תתן את משכנך בתוך ליבן של המשפחות הזועקות את השבר הנורא.