"מרגלי האטום": אם מעולם לא שמעתם על הזוג יוליוס (יונה בשמו העברי) ואתל רוזנברג אתם ככל הנראה לא לבד. השנים שחלפו והבושה שהמיטו - לטענת רבים - על יהדות ארה"ב, דחקו אותם לשולי ההיסטוריה, ולא בכדי.
עם זאת, בתחילת שנות ה-50 של המאה הקודמת היה מדובר בזוג הכי מפורסם בעולם והכי מתוקשר לשמצה בארה"ב: בעל ואישה יהודים בעלי השקפת עולם מרקסיסטית, שבגדו במדינה שסיפקה להם מקלט, השכלה ופרנסה וסיכנו לכאורה את תכנית האטום של ארה"ב.
היום לפני 68 שנה, ב-ו' בתמוז ה'תשי"ג (19 ביוני 1953), הם הוצאו להורג באמצעות כיסא חשמלי כשהם מותירים אחריהם אינספור סימני שאלה, טעם רע ותחושת ניכור עמוקה מצד הקהילה היהודית, שהפנתה להם גב.
יוליוס רוזנברג ואתל גרינגלאס נולדו וגדלו בניו יורק, ילדים למשפחות יהודיות שהגרו למנהטן במהלך מלחמת העולם הראשונה. הם למדו באותו תיכון בלואר איסט סייד במנהטן ואימצו בגיל צעיר השקפות עולם מרקסיסטיות, ואף נרשמו כחברים בתנועת נוער קומוניסטית בארה"ב.
שמה של אתל, שהייתה גדולה מיוליוס בשלוש שנים, הלך לפניה כתלמידה מצטיינת ומאוחר יותר כשחקנית וכזמרת מחוננת. המפגש עם יוליוס, שהחל ללמוד הנדסת החשמל, הסתיים בחתונה בשנת 1939.
בשנת 1940, יוליוס מתקבל לעבודה בחיל הקשר האמריקני בתפקיד מהנדס-מפקח, אולם מפוטר כ-6 שנים לאחר מכן כשמתברר שהיה בעבר חבר במפלגה הקומוניסטית ושיקר בנוגע לכך. הוא פותח חנות לחלקי חילוף לרכב. אלא שהעסקים לא עולים יפה והוא נאלץ לסגור.
בינואר 1950, שלטונות בריטניה עוצרים את הפיזיקאי הגרמני קלאוס פוקס, שנמלט שנים קודם לכן מאימת גרמניה הנאצית והיה חלק מצוות הפיתוח של פצצת האטום "פרויקט מנהטן". פוקס חושף בפני חוקריו את זהותו של סוכן בשם הארי גולד וזה מפליל את אחיה של אתל רוזנברג, דייוויד גרינגלאס, ששימש בתפקיד טכני זוטר ב"פרויקט מנהטן", ואת יוליוס רוזנברג עצמו.
יוליוס בן ה-32 נעצר בחשד לריגול ולמסירת סודות גרעין לברית המועצות. שבועות ספורים לאחר מכן נעצרת גם אשתו אתל. השניים מופתעים לגלות שהעד המרכזי נגדם הוא דייוויד, אחיה של אתל, שהופך לעד מדינה.
האח שבגד באחותו כדי להציל את עורו
במהלך המשפט מתברר כי שלוש שנים לפני פיטוריו מחיל הקשר, נוצר קשר בין יוליוס לשירות הביון והמשטרה החשאית הסובייטיים. מעדות שסיפק מפעילו, אלכסנדר פליקסוב, עולה כי הוא העביר לסובייטים אלפי מסמכים בסיווג "סודי ביותר" ואף גייס מרגלים נוספים, ובהם אחיה של אתל, דייוויד גרינגלאס.
לאורך כל המשפט, בני הזוג בוחרים לשמור על זכות השתיקה וכופרים בהאשמות נגדם, אולם התביעה בראשותו של עורך הדין היהודי רוי כהן לא מוותרת ולוחצת על עד המדינה גרינגלאס "לספק את הסחורה", וזה מפליל את גיסו ואחותו בתמורה להקלה בעונשו.
לדבריו, במהלך שירותו בצבא ארה"ב במעבדות לוס אלמוס בניו מקסיקו, המקום בו פותחה פצצת האטום, הוא העביר מידע מסווג לסובייטים. בין היתר העביר גם לרוזנברגים תרשים של עדשה המשמשת להפעלת פצצת האטום.
גרינגלאס ממשיך ומספר שהייתה זו אחותו, אתל, שדאגה להדפיס את השרטוטים ואת המידע שהועבר לרשת הריגול הסובייטית. בתמורה לעדותו, גרינגלאס נידון ל–15 שנות מאסר. הוא משתחרר בשנת 1960 לאחר 10 שנים בלבד בכלא ונעלם מהעין הציבורית עם אשתו רות - שאף היא העידה במשפט נגד בני הזוג - ושני ילדיהם.
יוליוס ואתל רוזנברג מורשעים ונדונים למוות.
"הפשע שביצעתם גרוע מרצח"
רבים באותה תקופה סברו כי מדובר בפסק דין חריג ברוח המקארתיזם (ציד הקומוניסטים) ששוטף אז את ארצות הברית. רבים מפגינים נגד גזר הדין ואנשי רוח, דת ומדע כמו ז'אן-פול סארטר, ברטולט ברכט, ז'אן קוקטו, פרידה קאלו, האפיפיור פיוס ה-12 ואלברט איינשטיין נחלצים לעזרתם. הם פונים לנשיא ארה"ב בבקשה לחוס על חייהם ומנסים לגייס את דעת הקהל העולמית לטובתם ולמנוע את הוצאתם להורג.
ללא הואיל.
"הפשע שביצעתם גרוע מרצח", קובע השופט אירווינג קאופמן, "בבגידתכם שיניתם את מהלך ההיסטוריה לרעת ארצנו, גרמתם להתלקחות המלחמה בקוריאה שבה נספו עד כה יותר מ-50 אלף בני אדם ומי יודע עוד כמה מיליונים ישלמו את מחיר בגידתכם".
יוליוס ואתל רוזנברג מובלים אל הכיסא חשמלי מעט לפני כניסת שבת ונופחים את נשמתם בבית הכלא סינג סינג בניו יורק. הוצאתם להורג מזעזעת את העולם היהודי ורבים מבקשים להשכיח את הזיכרון מחשש לאנטישמיות.
המועקה הגדולה מקבלת ביטוי ברומן "פעמון הזכוכית" מאת סילביה פלאת' שמתפרסם בשנת 1963 ונפתח במילים: "היה זה קיץ משונה, חם ומחניק. הקיץ בו חישמלו למוות את הרוזנברגים, ואני לא ידעתי מה אני עושה בניו יורק".
"יש יהודים בארה"ב שרצו להוכיח את נאמנותם למדינה על חשבון יהודים אחרים"
לאחר מות הוריהם, מועברים שני ילדיהם הקטנים, מייקל ורוברט - שהיו אז בני 10 ו-6 - לבית יתומים ומשם מאומצים על ידי אן ואייבל מאירופול - יהודים קומוניסטים - מאמצים את שם המשפחה שלהם וגדלים בשקט יחסי.
בגיל מבוגר יותר, השניים מחליטים לנבור בפרשה שטלטלה את חייהם ומגלים בין היתר שאמם מעולם לא עסקה בריגול ולא בגדה וכי מותה היה לשווא.
"הייתי בן 3 כשאמי, אתל רוזנברג, נעצרה, ובן 6 כשהיא הוצאה להורג באשמה של ריגול למען ברית המועצות. למעלה מ–60 שנה עברו מאז, והדבר היחיד שאני יכול לעשות למענה היום הוא לנסות לטהר את שמה, כבר שנים אני חולם על זה. אני בקושי זוכר את הורי, מבחינתי הם היו זוג יהודי שחי בעוני וניסה לשרוד, טיהור שמה של אמי יהיה ההישג הגדול ביותר שלי", כך סיפר רוברט מאירופול בשנת 2016 בראיון בלעדי שהעניק לשרה ליבוביץ-דר באתר 'מעריב'.
"הורי היו יהודים, השופט במשפט היה יהודי וגם החוקרים מטעם התביעה היו יהודים שרצו להוכיח שהם נאמנים לארצות הברית יותר מאשר לאחיהם היהודים", סיפר באותו ראיון. "יש בארצות הברית אנטישמיות מתחת לרדאר, ויהודים רוצים להראות שהם נאמנים לארצות הברית יותר מאשר ליהודים אחרים. מבחינתי, זו התנהגות לא מקובלת. צריך לתקוף את האנטישמיות".
בספר שכתב אודות הפרשה בשם "הוצאה להורג במשפחה" חושף רוברט את הכשלים, העיוותים והסילופים שליוו את המשפט של הוריו.
כך למשל, בשנת 1966 התגלה שהשרטוטים שגרינגלאס העביר ליוליוס רוזנברג היו חובבניים וחסרי כל תועלת. זאת ועוד, ב-2001 בראיון שהעניק לעיתונאי סם רוברטס שכתב ספר על האח, הודה גרינגלאס כי שיקר בעדותו כדי להציל את עצמו ואת משפחתו.
"לא אכפת לי שגרמתי למותה של אחותי" אמר אז. "אני ישן טוב בלילה. לפחות אשתי ואני נותרנו בחיים". גרינגלאס נפטר ב- 2014.
בשנת 2018, זוכה רוברט היתום לחגוג בפעם הראשונה בר מצווה בגיל 71 באירוע של המכון התורני החב"די JLI בניו-יורק.