גופתו החנוטה של רעמסס השני, שמזוהה בידי חוקרים רבים עם פרעה המקראי שהעביד את עם ישראל במצרים, הועברה ממשכנה הקבוע ב-119 השנים האחרונות במוזיאון הלאומי המצרי הישן בקהיר, למבנה החדש של המוזיאון המצרי, שנבנה בשכונת פוסטאט שמדרום לקהיר (בו שכנה קהיר היהודית), לתצוגה מודרנית ומדעית, בחברת עוד 21 מומיות של מלכי מצרים הפרעונית.
העברת המומיות של מלכי מצרים הקדומה, ששלטו במצרים באלף הרביעי לפני הספירה, נעשתה במבצע לוגיסטי מורכב, שכלל אפילו את סלילתם מחדש של כל הכבישים לאורך שבעת הקילומטרים שחוצצים בין המוזיאון הישן ליד כיכר תחריר, למוזיאון החדש שנושא את השם – המוזיאון המצרי לציוויליזציה המצרית. הכבישים נסללו מחדש כדי למנוע סכנת פגיעה במומיות המתפוררות מחמת מהמורות ופגעים אחדים. המומיות עצמן הועברו בתוך כמוסות זכוכיות ממולאות בחנקן, שנועדו לספק לגופות הגנתה, וכל אחת מהן הוסעה במרכבה מלכותית מפוארת. העגלות המלכותיות נעו בשיירה, לפי הסדר הכרונולוגי של שלטון המלכים והמלכות החנוטים.
תהלוכת המומיות המלכותיות נמשכה 40 דקות בחוצות קהיר, תחת אבטחה כבדה, ולעיני קהל רב שהצטופף לאורך מסלול התהלוכה. כל מומחיה זכתה לרכב הסעה מלכותי מפואר ומואר, שנושא את שם המלך או המלכה שבתוכו. את פני התהלוכה המלכותית קיבל נשיא מצרים עבד אל פתאח א-סיסי, שהמתין להן בחזית המוזיאון הלאומי לציוויליזציה.
בהגיע המלכים החנוטים למשכנם החדש ערל הצבא המצרי לכבודן קבלת פנים צבאית שכללה ירי של 21 מטחי כבוד. לאחר מכן הועברו אחת אחת למשכנן החדש ולתצוגה, שתהיה שונה מאופן התצוגה במוזיאון הישן. הארכיאולוג המצרי זאהי הוואס אמר כי מוזיאון הציוויליזציה "יציג את המומיות באופן תרבותי ולא לתצוגת בידור כפי שהיו במוזיאון המצרי".
בנוסף לגופות החנוטות, המהוות את הפריטים החשובים במוזיאון המצרי, הועברה כמות אדירה של פריטים ארכיאולוגיים נדירים, יקרי המציאות, מן המוזיאון הישן, שנסגר עם התרוקנותו, למוזיאון החדש. המוזיאון החדש נבנה ע"י ממשלת מצרים בשיתוף אונסק"ו וממשלות רבות בעולם שתרמו כספים להבטחת הנצחתה של הציוויליזציה המצרית העתיקה.
ההכנות להעתקת מוצגיו יקרי הערך של המוזיאון הישן למשכנו החדש, נמשכה זה כשנתיים. בביקור שערכתי במוזיאון לפני כשנה פלוס, ניכרו היטב ההכנות לתזוזת המוצגים: חלקם נארזו בארגזים, חלקם נעטפו בשכבות ספוג ועוגנו בתוך קונסטרוקציות פלדה וכדומה. בתוך המוזסיאון עצמו נעו בבינות למבקרים מלגזות שהעתיקו את המוצגים מן המקום שבו ניצבו ב-119 השנים האחרונות.
פרט פיקנטי: גופתו של רעמסס השני, שכאמור מלך במצרים בעת שהיית בני ישראל ושניהל משא ומתן עם משה רבינו, נזקקה בשנת 1974 לעבודות שימור ותחזוקה של מומחי מוזיאון הלובר בפריז, והוטסה ארוזה בארגז עץ ענק אל מומחי המוזיאון הפריזאי. אלא שהאחראים לניהול הפרוייקט נתקלו בבעיה בלתי צפויה: החוק הצרפתי היבש קובע שכל אדם, חי או מת, חייב בדרכון בהגיעו לצרפת. לפיכך נאלצה ממשלת מצרים לנקוט במהלך הזוי לחלוטין: להנפיק לפרעה רעמסס השני אזרחות מצרית, 3,333 שנה אחרי ימי מלכותו, ולהעניק לו דרכון מצרי. בדרכון הודבק תצלום פורטרט של המומיה וצויין בשורת המקצוע: "מלך (מת)".
צרפת נהגה אז במלך החנוט על פי כל כללי הפרוטוקול: הארגז בו נארז המלך החנוט התקבל בפריז בידי משמר צבאי מלכותי ובשורה של טקסים צבאיים מלאים, כולל שטיח אדום, כנהוג כלפי כל מלך זר המגיע לביקור בפריז.