חמישה דברים, אומרת המשנה במסכת 'תענית', אירעו את אבותינו בתשעה באב: נגזר על אבותינו שלא ייכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר. חז"ל לא הכירו אירועים נוספים שאירעו אחר תקופתם בט' באב, כמו גירוש יהודי אנגליה בשנת 1290 למניינם, וגירוש יהודי ספרד, 200 שנה לאחר-מכן, בשנת 1492. בט' באב אותה שנה נכנסה לתוקף גזירת המלך פרננדו ואשתו איזבלה האוסרת על כל יהודי לדרוך על אדמת ספרד.
בדורנו, בשנת תשס"ה לפני 14 שנה, התרחשה פורענות נוספת בשבוע שחל בו ט' באב, שדומה שהיא מאחדת את כל הפורענויות הקודמות: נגזר על יהודים שלא לחיות בגוש-קטיף, כל יהודי חבל עזה גורשו מיישוביהם, נחרבו בתיהם (ביישובים אלי-סיני, נוה דקלים ועצמונה היו כאלו שביתם חרב בפעם השניה, אחרי חבל ימית), נחרשו עריהם ונלכדו מוצבי צה"ל ברצועה.
זהו, לטובת קצרי הזיכרון והדור הצעיר, תקציר הסיפור שלא ייאמן: תוך זמן קצר, גירשה מדינת ישראל את כל תושבי גוש קטיף, חירבה עד דק את בתיהם ב-14 יישובים פורחים להפליא, והסגירה את השטח לידי האוייב הפלשתיני. והכל בהחלטה של שליט שרמס כל הליך דמוקרטי אמיתי, שהתהפך ממצב של אבי ההתיישבות למחריבה.
עד היום לא נמצאה סיבה אמיתית למעשה, זולת עדויות רבות שהעילה היתה רצונו של שרון להסיר מעליו את הסתבכותו המשפטית, ובכך הפך 1700 משפחות שהן מלח הארץ, לפליטים בארצם שלהם, נעדרי בית ופרנסה, בתי ספר ובתי כנסת, וכל מה שליווה ועיצב את תבנית חייהם בחבל מולדתם גוש קטיף.
מעולם לא התנדבה אומה, או מדינה, לוותר במודע ובדעה צלולה על נכסיה האסטרטגיים, על חבלי מולדת, לטובת אוייביה הנחושים להשמידה, למחוק אותה מן המפה ולהשליך את אוכלוסיה לים. לא היה כדבר הזה של כניעה מרצון ובלב חפץ, בתולדות האנושות.
היסטוריה בצד ערכים חינוכיים
הבעל שם טוב אמר כי 'בזכירה – סוד הגאולה'. בשנת תשס"ח, 2008, שלוש שנים בלבד אחר הגירוש חוקקה הכנסת חוק להנצחת מורשת גוש קטיף וצפון השומרון והפקידה את משימת הנצחת סיפור ההתיישבות המופלא בחבל עזה, בידי המרכז להנצחת מורשת גוש קטיף וצפון השומרון. זאת כדי שלהתיישבות בחבל עזה לא יקרה מה שקרה להתיישבות בחבל ימית, שנעקרה במסגרת הסכם השלום עם מצרים – היא נשכחה מלב לחלוטין. גילאי 50 מינוס אפילו לא יודעים שהיה פעם חבל ארץ כזה.
מרכז מורשת גוש קטיף הפך למוקד הנצחה ממלכתי, הפועל מכוחו של חוק זה כתאגיד ממשלתי, כשלוחה של משרד ראש הממשלה, במעמד זהה למרכז מורשת בגין ולמרכז מורשת רבין. הוא הוקם באתר הקרוואנים בניצן, על כביש אשדוד-אשקלון, שבו הקימו רבים מהמגורשים את ביתם מחדש.
מארג ההנצחה משתרע לאורך ולרוחב של הסיפור המופלא, הגדוש אהבת מולדת למכביר ומסירות נפש לאין קץ לארץ ישראל. במסגרתו מספר המרכז למבקריו – ישראלים מטיילים ועוברי אורח, לצד מתיישביו לשעבר של גוש קטיף, ואפילו לחוקרים מן האקדמיה – את סיפור ההתיישבות בגוש קטיף ובצפון השומרון, וזאת לצד עיסוקיו בערכים הלאומיים והחינוכיים הקשורים למפעל ההתיישבות שנכחד, למעננו ולמען הדורות הבאים.
לפי שעה שוכן המרכז באתר הקרוונים בניצן, אך כבר מתוכננת הקמת מרכז מבקרים קבוע בניצן. אף שמדובר במשכן זמני, עוסק המרכז כבר היום בארבעה משימות עיקריות: מרכז מבקרים, ארכיון, ספריה ומכון מחקר.
בין יתר המשימות שמקדם המרכז, בולט יום העיון השנתי שיוזם המרכז אחת לשנה, בחודש אב, מזה חמש שנים, תחת הכותרת: 'כנס קטיף לאחריות לאומית', ובו מתקיימים דיונים מעמיקים ומרתקים בנושא אירועי הגירוש הכואבים, והרלבנטיות של האירועים לחיינו.
השנה יתקיים הכנס שנועד לשמר בתודעה, לצד הפעילויות האחרות של המרכז, את סיפורו המרתק של הגוש החלוצי הזה, ביום שלישי הקרוב, ה' באב (6.8) בהיכל התרבות של יד בנימין, החל בשעה 9 בבוקר (ראה מסגרת נפרדת).
על הצלחת הכנס הופקד הרב קובי בורנשטיין, חבר הצוות הבכיר של מרכז מורשת גוש קטיף והאחראי לנושא התכנים שבמרכז. הרב קובי מדגיש כי פעילות המרכז משתרעת על פני כל ימות השנה ואינה מתמצית בכנס אחד, חשוב ככל שיהיה. הוא מספר שהמרכז מוצף קבוצות מבקרים מכל חלקי הקשת הישראלית, לרבות קבוצות של חרדים מזה וחילונים המזוהים עם השמאל הציוני מזה.
נוגע בכולם
הביקור במרכז מטלטל את הבאים בשעריו. אפשר ללמוד בו, באופן בלתי אמצעי את סיפורה של ההתיישבות של גוש קטיף על כל המרכיבים: למן ההתמודדות עם הטרור והמאבק נגד העקירה ועד הצמיחה מחדש בשרשרת יישובים ו/או שכונות של חלוצי החבל, שהוקמו מאז הגירוש בדרום ובצפון.
"גוש קטיף נגע בכולם בדרכים שונות", אומר הרב קובי ברנשטיין. "הביקור הקבוצתי במרכז, הנמשך שעה וחצי, בקבוצות המונות 10-30 איש, מאפשר למבקרים להיפגש עם הסיפור האנושי של מפעל התיישבות, עם העקירה הכואבת והצמיחה מחדש. המפגש עם מפעל ההתיישבות והערכים הציונים שעמדו בבסיסו, צורת המאבק והתנהלות המדינה בתהליך ההתנתקות והיכולת של תושבי הגוש לצמוח ולבנות מחדש את הקהילות, מאפשרים לכל מבקר לקחת איתו 'משהו' מזיכרון העבר לתוך עיצוב ההוויה הישראלית העכשווית.
"סיפור גוש קטיף מקיף את ההתיישבות, האנשים, החקלאות הפורחת, העקירה הכואבת והצמיחה מחדש. המבקר מתהלך לאורך 6 מרחבים המשלבים סרטונים, צילומים ומיצבים, היוצרים חוויה ייחודית ומרגשת".
ניקח לדוגמא את סיפור התיעוד של נפלאות החקלאות בגוש קטיף, שהצליחה לתפארת כנגד כל הסיכויים, בחולות שוממים ובמקום צחיח ודל משקעים. חקלאי גוש קטיף התעקשו להפריח את השממה, למרות התנאים המיוחדים של השטח והמציאות המאתגרת. דווקא קשיים אלה חוללו שיטות חקלאיות ייחודיות ורמה טכנולוגית גבוהה, שסייעה להפקת תוצרת חקלאית איכותית: 65% אחוז מייצוא פרחי הגרניום שגודלו בישראל פרחו בחממות הגוש. בשנת תשס"ה (2005) למשל ייצאו חקלאי גוש קטיף אלפי טונות של תוצרת חקלאית שגדלה ב-4,525 דונם חממות.
פיתוח מיוחד שנולד בגוש קטיף הוא כידוע הירקות העליים ללא חרקים. עד היום נקראים הירקות נטולי החרקים בשם 'ירקות גוש קטיף', ללא שום קשר למקום גידולם.
התורה כבסיס לחיי קהילה
הביקור עוסק גם בהתמודדות הקשה מול הטרור הפלשתיני, ופרק נכבד מוקדש להיותו של חבל קטיף מרחב של אמונה עזה וחיי תורה, ברוח: "בְּטַח בַּה’ וַעֲשֵׂה טוֹב שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה" (תהילים ל"ו, ג'). חיי התורה היו הבסיס לחיי הקהילה בגוש קטיף. הגוש הצטיין בריבוי מוסדות התורה: ארבע ישיבות גבוהות, מכינה, ישיבה תיכונית, אולפנה ורשת של עשרות שיעורי תורה לכלל הציבור.
"השפה האמונית", אומר הרב קובי ברנשטיין, "הייתה נחלת הכלל: חובשי כיפות ושאינם חובשי כיפות. במציאות המיוחדת שנוצרה בגוש כולם נשאו תפילה, בין אם הייתה זו תפילה בתוככי בתי הכנסת ובין אם הייתה זו תפילה טבעית ופשוטה של עובדי אדמה ושל אזרחים, הנמצאים בקו החזית של מדינת ישראל".
לביקור ניתן להוסיף סיורים באתרי המגורים הזמניים, ביישובי הקבע של המגורשים ובמשקים החקלאיים המתחדשים.
את המבקרים מלווים אנשי גוש קטיף, המשתפים את האורחים בסיפורם האישי, דרך אתגרי ההתיישבות, החורבן והצמיחה מחדש.
לבד מהיותו פתוח למבקרים עוסק המרכז בהוצאה לאור של ספרים, הפקת סרטים ועידוד מחקר תורני ומדעי באמצעות מלגות מחקר .
כמו כן מקיים המרכז, באופן סדיר, פעילויות הנצחה, מחקר, חינוך ותודעה הקשורות במורשת גוש קטיף וצפון השומרון.
ליד המרכז פועלת מועצה ציבורית ואלה חבריה: נציגת משרד ראש הממשלה עו"ד יערה בן שחר, נציגת משרד החינוך ד"ר יוכי סימן טוב, נציגת משרד המדע התרבות והספורט, הגב' מזל סיימון, נציג גנז המדינה יאיר פרץ, נציג המועצה להנצחה יונה טילמן, נציגי תושבי גוש קטיף: הרב יגאל קמינצקי, נעמי אלדר ואניטה טוקר; נציגי ציבור: הרב יצחק לוי והרבנית נחמה אריאל, וכן נציגי צפון השומרון והרשויות המקומיות. יו"ר המועצה הוא הרב יצחק לוי, מ"מ היו"ר היא ד"ר יוכי סימן טוב, ומנהל המרכז הוא מוכי בטר.
כנס קטיף ה-5 לאחריות לאומית
ביום שלישי הקרוב יתקיים בהיכל התרבות יד בנימין כנס גוש קטיף החמישי לאחריות לאומית. הפעם יכלול הכנס ארבעה מושבי תוכן, לאחר מושב הפתיחה הכללי בשעה 9.30, בו ישאו דברים יו"ר המועצה הציבורית מרכז קטיף הרב יצחק לוי, שר החקלאות אורי אריאל, ויתקיים שיח במתכונת 'אחד על אחד' של העיתונאי זאב קם עם שר החינוך הרב רפי פרץ. מנחת כלל מושבי הכנס – העיתונאית דוריה למפל מערוץ 11, וילווה באיורים ב-LIVE של הקריקטוריסט שי צ'רקה.
המושב הראשון ושמו 'גשר על מים סוערים', יארח את שופט ביהמ"ש העליון בדימוס אליקים רובינשטיין, שיעסוק בנושא: ביהמ"ש העליון במירקם החברתי הישראלי.
המושב השני יתכנס בשעה 10.45 ושמו 'בית משותף, ניהול עיר במחלוקת', בהשתתפות ראשת העיר ירוחם טל אוחנה, ראש העיר בת ים צביקה ברוט, ראש העיר רמת השרון אבי גרובר, ראש העיר רחובות רחמים מלול – וכולם יעסקו במתחים בין האוכלוסיות השונות בעיר והדרכים לחיות ביחד. המושב יינעל בדיון בשיטת אחד על אחד של העיתונאי זאב קם עם השר להגנת הסביבה זאב אלקין.
המושב השני, בשעה 12.10, תחת הכותרת 'נאלם בתרבות', ובו יופיעו נורית דאבוש לשעבר יו"ר מועצת הרשות השניה, עיתונאית הארץ רווית הכט, הרב מרדכי ורדי מביה"ס לקולנוע מעלה. שלושתם ינסו להבין, ברב שיח בהנחיית אורלי גולדקלנג, סגנית עורך מקור ראשון, מדוע נעלם נרטיב ההתנתקות מהתרבות הישראלית העכשווית.
המושב האחרון, בשעה 13.40, יתנהל תחת הכותרת 'כיפה פרומה', ידון בשאלה האם יש עוד בכלל ציונות דתית, בהשתתפות הרבנית שולמית מלמד מנהלת אתר ערוץ 7, העיתונאי ינון מגל, הרב עמיחי אליהו יו"ר איגוד רבני קהילות, אורלי גולדקלנג ממקור ראשון ויפעת סלע מנכ"לית אלומה. האירוע יסתיים בדברי הוקרה תחת הכותרת 'הבריח התיכון' לזיכרו של הרב אלישע וישליצקי זצ"ל.