לפני מספר שנים ישבה לימור בן אבי מהישוב נווה בחבל אשכול, עם בני משפחתה סביב שולחן השבת. בנה של לימור, שהיה בכיתה ח' ולמד בבית ספר תורני מובהק, שאל לפתע: "איך יודעים שמעמד הר סיני התקיים באמת?"
"הבטתי עליו מופתעת מצד אחד, ושמחה מצד אחר", מספרת לימור, העוסקת כבר שנים רבות בהדרכה ובתכנים תורניים, ושימשה בעברה רכזת הדרכה בבנ״ע ואח"כ ראש מחלקת הדרכה. "שמחתי שהוא העלה לאוויר ספק שמנקר בו. הוא לומד כל כך הרבה שעות ביום מקצועות קודש, שהם כולם נגזרת ישירה של המעמד הזה, אבל הוא לא בטוח שקיבלנו את התורה בהר סיני והוא רוצה לברר את זה".
"לפני שאנחנו עונים על השאלה הזו, מה אתה חושב?", שאלתי את בני. "מעמד הר סיני היה או לא היה?". הוא חשב כמה שניות ואמר: "אני באופן אישי מאמין שהוא קרה באמת, אבל אי אפשר להוכיח את זה". ואז הוסיף: "כמו שהנוצרים מאמינים באמונות שלהם, והמוסלמים מאמינים בסיפורים שלהם, אז גם אנחנו מאמינים בסיפור שלנו על מעמד הר סיני".
"התשובה שלו גרמה לי לזעזוע קל. מדובר בילד רציני, שמשקיע בלימודי הקודש ובחר מיוזמתו ללמוד בישיבה שלומדים בה רק תורה, והוא חושב שמעמד הר סיני הוא 'סיפור עם' ככל סיפורי העמים.
"המצב הזה היה עבורי נקודת מיפנה. אחרי כמה דקות של חשיבה הבנתי שלא הייתי צריכה להתפלא כלל, שזו הייתה התשובה. אדרבה, אם הוא היה עונה את התשובה הנכונה, זה היה נחשב חריג. נכון שהוא לומד הרבה מקצועות קודש, אבל אין אף מקצוע או שעה במערכת הלימודים שבה לומדים אמונה באופן שיטתי ומובנה. אז מהיכן רציתי שתהיה לו תשובה אמונית מוצקה?
"החלטתי לבדוק את הנושא לעומק ומה שהתגלה לעינַי, לתדהמתי, שגם בחורי ישיבה עם מספר שנות ישיבה לא מבוטל מאחוריהם, וגם סטודנטיות להוראה של מקצועות הקודש במכללות דתיות, לא יודעים לענות לעצמם על שאלות היסוד שלנו, משום שהם מעולם לא למדו אמונה באופן מסודר אלא 'תוך כדי'".
זה היה הרקע להצטרפותה של לימור בן אבי ליוזמה של הרב ינון בן דוד, כיום ראש אולפנת 'צביה' אשקלון, שכיהן בעברו כמנהל בית ספר 'נעם' ברחובות. כרב בי"ס צעיר עם 'ראש גדול' במערכת החינוך, פתח הרב בן דוד 'בית מדרש לאמונה', בו תלמידות למדו והעלו את אשר על ליבן. "מה שהדהים אותי, היה ההלם של התלמידות כשהן שמעו את התשובות", הוא מספר. "נצרב בזכרוני משפט של תלמידה אחת שאמרה לי: 'אם התשובות לשאלות נכונות, והכל כל כך פשוט, אז מדוע עד היום זה לא נאמר לי?'. כאן גמרתי בליבי לשנות את המציאות הבלתי הגיונית, שעד כיתה ט' לא מדברים עם התלמידים מילה אחת בנושאי בסיס מהאמונה היהודית".
לדבר ולפתח אמונה בקרב ילדים
היעדר שיעורים מסודרים בנושאי אמונה,והפקנות הבריאה שמתגלה אצל בני הנוער, מעסיקה את המחנכים על רקע התופעה הנמשכת של דתל"שים – דתיים לשעבר, אלו שהשילו מעל ראשם את הכיפה, וכפועל יוצא גם את קיום המצוות. בשנים האחרונות קמו אירגונים שונים שמכוונים מטרה להתמודד עם תופעת הדתל"שים באמצעים שונים. אחד מהם הוא אירגון 'אמונה סדורה', המפעיל קורסים להורים על האופן בו יש לדבר ולפתח אמונה בקרב ילדים. בנוסף, האירגון פועל בחמש עשרה ישיבות תיכוניות ברשתות אמי"ת ובנ"ע, עם מיזם הדגל שלו 'אמונה בנוער', בו מלמדים אמונה בצורה שונה מכפי שהיה נהוג עד היום במערכת החינוך.
"הנחת היסוד שלנו, שאנחנו לא לוקחים את התלמיד כמובן מאליו. כלומר, הנחת היסוד היא, שעל אף שתלמיד גדל בבית דתי, זה לא אומר שהוא מאמין", מסביר הרב נעם ממן, ראש ארגון 'אמונה סדורה'. "אנחנו מתחילים מאפס ובונים את התשתית, כדי שתלמיד לא ירגיש מספר במערכת, אלא יתאפשר לו לשאול את כל השאלות שמציקות לו ולקבל תשובות עמוקות לכתחילה".
גם ברשת החינוך 'נעם-צביה' פועלים כבר מספר שנים להכנת תוכנית ללימודי אמונה לכיתות היסוד, כנגזרת מאחד הדגלים אותה מובילה הרשת, שהינו להוביל בתחומי הקודש, תחת הכותרת 'להרבות אהבה ואמונה'. לאחר בניית תוכנית אמונה ייחודית לחטיבה העליונה, הוצאת ספר ללימוד האמונה באמצעות ספר הכוזרי, כתיבת תוכנית ייחודית לכיתות חטיבת הביניים, הוחלט לתרגם את ההצלחה גם לכיתות הגבוהות של בתי הספר היסודיים. הרב ינון בן דוד נבחר להוביל את הפרוייקט והוציא לפועל מבחן שמממש את החלום האישי שלו ושל הרשת, כאשר היעד היה לימוד אמונה מותאמים לדור ה-Z.
מספר הרב בן דוד: "אנחנו שואלים את התלמידים האם הם מאמינים באלוקי ישראל ובתורתו, כאשר בדרך כלל התשובה חיובית במאה אחוז בקרב התלמידים. לאחר מכן אנחנו שואלים אותם מי יודע בוודאות שיש אלוקים, ויש תורה שניתנה לעם ישראל? ופה באחוזים רבים התלמידים משיבים בשלילה, ולא חושבים שניתן להגיע לתשובה ודאית. למעשה יוצא שהתלמידים במוסדות הדגל שלנו במערכת החינוך, מתחנכים על ברכי הספק. שכן אין להם שום מקור לאשש את האמונה, את אורח חייהם מבית, באופן ודאי".
ואיך אתם מתגברים על זה?
"אנחנו מראים שהחידוש הגדול של היהדות ביחס לדתות האחרות, הוא שהיהדות נשענת על דברים ברורים. ניתן להוכיח הרבה דברים וניתן לייצר ודאות. בניגוד למקובל לחשוב שהתשובות לשאלות 'למה', הן 'ככה', אנחנו מסבירים את המשמעות של המצוות, התורה, מה היא בונה ויוצרת, ולא משיבים ב'ככה', שבגלל שאתה מאמין שיש בורא עולם אז תאמין בתורה.
"בנוסף, גם שיטת הלימוד נעשית באופן שונה ממה שהיה רווח. החל מהמתודולוגיה, משלים, אנלוגיות, דו שיח, אנחנו משתמשים בכל 'כלי' שמפשט את הדברים. לצורך זה אנחנו גם מאמצים את הטכנולוגיה ומכניסים למיפגש באמונה מצגות, סרטונים המאפשרים דיון יותר פתוח ונוקב. כך גם הישיבה מתבצעת במעגל, כדי לשבור את התחושה של השיעור הרגיל בו נלמד מידע שעליו נבחנים. אנחנו למעשה יוצרים יחידת זמן יוצאת דופן במערכת השבועית, שבה העיסוק בתורה הוא לשמה. בניגוד לשאר המקצועות הקודש, שנאלצים ללמוד אותם ולבדוק את הידיעות שהתלמיד יודע, פה המטרה היא לחדור לנפש".
יש ערך ללימוד אמונה כמו שהוא קיים?
"יש ערך לכל דבר. אבל ברור היום יותר ויותר שמה שעבד פעם, מתקשה לעבוד היום. השיטות הישנות של לימודי אמונה, ייתכן ועבדו פעם; היום, הרבה פחות. אמר זאת לפני כבר האדמו"ר מפיאצנה, שהקדיש לכך את חלקו הראשון בספרו חובת התלמידים. האמירה שאומרת, כי 'למלחמה של מחר לא ניתן להיערך בכלים של מלחמות האתמול' קולעת בנוגע להתמודדות בעולם הרוח".
ראש רשת החינוך צביה, הרב שמחה ויסמן, מנתח את השינוי שחל בדור: "לפני שנים רבות כתב נתן אלתרמן את השיר 'הקלריקל הקטן', בו מתואר ילד קטן וסקרן השואל את 'הוריו החופשיים' שאלות על העולם, הבריאה, הבורא והמצוות. נדמה שמדור לדור 'הקלריקל' נעשה צעיר יותר, סקרן יותר, דעתן יותר, ואף 'יודע לשאול' יותר. דורנו דור דעה. אנו מרגישים ומאמינים שצריך להתחיל בלימוד האמונה בגיל צעיר יותר, ובשפה בהירה ומתאימה, על מנת להפנים את התורה והאמונה בנשמות הצעירות, והגדולות".
לאחר חמש שנות פעילות של אנשי הפיקוח ברשת, צוות כתיבה ויועצים שונים, לצד השקעה כספית שהסתכמה ב-2 מיליון ש"ח מרשת החינוך 'נעם-צביה', הרעיון הפך לשני ספרי לימוד אטרקטיביים לכיתות ה'-ו' בשם 'אמונה בנועם'. הספרים יצאו לאור בשילוב חוברות הדרכה למורה ואתר אינטרנט מלווה, במטרה להנגיש לתלמידים את יסודות האמונה באופן ידידותי ויסודי. לאחרונה אושר הספר השני על ידי אגף ספרי לימוד במשרד החינוך, לאחר שהספר הראשון נמצא כבר בשימוש במעל למאה בתי ספר ברחבי הארץ.
לייצר שיח בין המורה והתלמידים
גם במשרד החינוך חל מפנה. הרב ד"ר יוחאי רודיק, מפמ"ר מחשבת ישראל בחינוך הדתי, מספר: "הגענו למסקנה שפעמים רבות תופעות של עזיבת הדת צומחות על רקע של שאלות אמונה, שלא קיבלו תשובה מספקת, או לימוד בכיתה שמטרתו הייתה ציון בתעודה, או ציון בבגרות, והלימוד לא כוון להעמיק את עולם האמונה של התלמיד, ולחבר אותו באופן פנימי לעולם זה. המטרה המרכזית כיום של לימודי מחשבת ישראל, היא העצמת לימוד האמונה מתוך חיבור עמוק לנפש התלמידים והתלמידות. כל יחידות הלימוד היוצאות על ידי משרד החינוך במחשבת ישראל, מכוונות בהנחייתי למטרה הזו. בנוסף, השיעורים מכוונים לייצר שיח בין המורה והתלמידים בנשואים שמטרידים את התלמידים והתלמידות".
על אלו שינויים אפשר להצביע במערכת החינוך?
"שני שינויים משמעותיים מאוד. יחידת 'אמונה וגאולה', שיצאה לאור על ידי משרד החינוך ומיועדת לחטיבה העליונה, המעמידה במרכז את עולמו של התלמיד המתבגר. לכן היחידה עוסקת בנושאים כגון משמעות החיים, אמונה בשעת משבר, אמונה ומידות ונושאים רבים אחרים. השני: בימים אלו יצא לאור הספר השני של 'אמונה בנעם' על ידי רשת החינוך 'נעם-צביה'. הספר קיבל את אישורו של משרד החינוך ונבדק על ידי מעריכים מקצועיים, שבדקו את התאמתו של הספר למטרות שהזכרתי קודם לכן. הספר מיועד לבית הספר היסודי, והוא עוסק בשאלות יסוד של האמונה, כגון מציאות ה' וערך התורה והמצוות.
"צריך להבין, בעבר לא היה ספר לימוד מיוחד לבית הספר היסודי. הלימוד נעשה בשיטת 'כבולעו כך פולטו'. לכן הספר ממלא בשלב זה חלל חשוב ותורם ללימוד האמונה לילדים, בבחינת 'מפי עוללים ויונקים יסדת עוז'. הצורה המיוחדת של הספר שהוא ערוך יפה, צבעוני, מכיל בתוכו העשרה והרחבה לנושאים הנלמדים, מקרב מאוד את הלימוד לנפש התלמידים. בבחינת תורה נאה בכלי נאה, ואני מקווה שיהיה לתועלת התלמידים והתלמידות".
'התיקון' צריך להיות בתוכנו
הרב חגי לונדין, המלמד בישיבות הסדר וחבר בארגון קהלים, דווקא פחות מתרגש מהדיבורים על הדתל"שים. "הבעיה של הדתל"שים נופחה ללא כל פרופורציה, ממה שהיא באמת. מדובר בכמות זניחה, כאשר רוב הנוער בציבור הדתי לאומי, למרות מסך העשן התקשורתי, מוצא את מקומו בתוך הקהילות הדתיות במסגרות השונות. האנרגיה צריכה להיות מכוונת אלינו פנימה. "ה'תיקון' צריך להיות אצלנו, ועל בסיס זה ליוויתי את הספר 'אמונה בנעם'. הספר נועד בשבילנו להעמיק את התוכן התורני שלנו. לא רק ברמה הטכנית, אלא גם ברמה הרעיונית. מתוך הבנה שבמציאות החברתית היום, ילדים שואלים שאלות לא בגלל שהם עלולים להיות דתל"שים, אלא באמת כי הם רוצים להבין. פעם הנחת המוצא הייתה שאצל ילדים מספיקים אמונה פשוטה ומחוייבות הלכתית. את הדבר צריך לשנות, כי המציאות משתנה".
אז מה החידוש בספר 'אמונה בנעם'?
"החידוש הגדול הינו שלראשונה נכתב ספר אמונה שיטתי לגיל היסודי וחטיבת הביניים, שאושר על ידי משרד החינוך. זה דבר גדול ומבורך. ספר שמדבר על הדברים הבסיסיים ביותר, שהינם סוגיות הליבה באמונה היהודית, כגון, אמונה, שבת, מצוות, אלוקים ועוד, בצורה פשוטה מובנת ומותאמת לילדים בגילאי ייסודי וחטיבה. המשובים מראים שיש ביקוש לנושאים האלה. אני מכיר גם מבוגרים שנהנו מהספר, זהו ספר חובה לכל מערכת יהודית".
גם לחינוך הממלכתי - בתי ספר חילונים?
"הייתי שמח שנוציא את השיח האפולוגטי כשאנחנו מדברים על יהדות. היהדות פורחת ואנחנו צריכים לתת קומה נוספת. אם זה היה תלוי בי, זה בהחלט נכון שספר יוכנס לכל מערכת חינוך - גם החינוך הממלכתי. מה זה 'שופר'? נכון לדעת מה זה ברמה הטכנית, אבל נכון גם להסביר את הצד הרעיוני של שופר, לא רק איך הוא נראה, אלא מה הוא מסמל ומה המשמעות שלו. להבין את הצד הרעיוני של היהדות, זה חובה לכל אדם יהודי בכל גיל".
מעיון בספר אכן מתרשמים שהוא מקיף נושאים יסודיים. החל ממציאות ה', מציאות הנשמה, תורה, מצוות, עם ישראל, ארץ ישראל, תפילה ושני מושגים רוחניים נוספים שיש להם נגיעה משמעותית לחיים: בחירה חופשית והשגחת ה'. נדמה שהספר מנסה להיות נוקב ולהתמודד עם כל השאלות הקשות בצורה הפתוחה ביותר. כך למשל בנושא התפילה התלמידים יקבלו מענהלשאלה 'התפללתי המון ולא קיבלתי את מה שרציתי – מה זה אומר? אולי אף אחד לא שומע אותי? אולי אלוהים לא אוהב אותי?', ובנושא מציאות ה' השאלה 'איך יודעים שיש אלוקים?' מונחת על השולחן בצורה גלויה. בתחום המצוות, הספר עוסק בשאלות: למה יש לנו כל כך הרבה מצוות? וגם: '"למה המצוות יורדות לפרטי פרטים?', כלומר, מה זה משנה לקב"ה אם שבת נכנסת בשעה 17:55 או 17:56? הדקה הזו כל כך משמעותית? למי? הלימוד נותן מענה לשאלות גם על התורה עצמה: איך תורה עתיקה מלפני 3,300 שנה יכולה להיות רלוונטית לימינו? ובכלל, למה לומדים תורה – מה זה מועיל לעולם?"
ללמד את המורים למען התלמידים
אלעד בר שלום, ראש תחום תורת חיים ברשת אמי"ת, מסביר כי נושא הדתל"שים נוגע בעומקו לסוגיות של זהות וחיבור רגשי ורוחני של האדם לעצמו, למשפחתו ולקהילתו. "רשת אמי"ת מובילה תהליך התחדשות פדגוגי מעמיק מתוך אמונה שגיבוש זהות צריך שיתרחש גם בתוך המרחב הלימודי. אנחנו מכוונים ללמידה הכוללת ידע ומיומנויות ברמה הגבוהה ביותר, ויחד עם זה, שמה במרכז את פיתוח הזהות והערכים של התלמיד. מורי הרשת מפתחים יחד בקהילות מורים עם מומחים דרכים חדשניות ללמידה שמכוונת לפיתוח זהות. יתרה מכך, המורים עצמם בקהילות עוברים תהליכים הנוגעים לנושאים אלו. ב'אמי"ת' קודם כל המורים מתפתחים. אנחנו שמים הרבה דגש על עבודה על ביסוס העולם הרוחני והדתי של המורים. בתפיסתנו, ככל שהמורה משקיע בפיתוח זהותו הדתית והרוחנית, כך הדבר יקרין על התלמידים. לשם כך אנו עובדים בקהילות מורים. שם הם עוסקים גם בהתפתחותם האישית".
באיזה גיל לדעתך צריך להתחיל להניח תשתית אמונית לילדים?
"לדעתי האישית, החינוך לאמונה מתחיל מגן הילדים. הגישה לנושאים האמוניים, גיבוש אמונה מתוך שמחה של יצירתית ותנועה. אלו דברים שצריכים להתחיל בגן הילדים".
תוכל לתת דוגמה קונקרטית, איך זה צריך להיראות בגן הילדים?
"למשל, תפילה עם תנועה ועם שירה המתחברת לנפש של הילדים. כך גם ראוי שפרשת השבוע תועבר בהמחזה וכלים יצירתיים. כשהמכוונות הרגשית של הגננת לנקודה הפנימית של הילד היא הסוד והמפתח".
ראש מינהל החינוך ברשת בני עקיבא, הרב יונה גודמן, נותן הבחנה מעניינת למציאות בשטח: "הטיעונים והמחקרים על כמות הדתל"שים, הם קצת אנכרוניסטיים. האתגר הוא אצל האנשים שמתמקמים איפשהו באמצע, מה שמכונה בשפתי: דתל"פ (דתי לפעמים). לדעתי מספר הדתל"שים ממש דווקא נמצא בירידה. לכן הניסיון לכמת את כמות הדתל"שים, מחמיץ את ההתמודדות עם התופעה החדשה של 'דתי לפי דעתי'. מציאות מאתגרת זו נוצרת משילוב של גורמים, ביניהם: עוצמת ההשפעה של התרבות הפוסט מודרנית, החיפוש אחר יהדות משמעותית ומחיה ולא רק מעשית, והקושי לחיות חיים של תורה ועבודה המתבטאים בהשתלבות בעולם המודרני תוך נאמנות לזהות התורנית".
הרב טוען שהחינוך המשפחתי הוא העיקר?
"כן, ברור. אין שאלה בכלל. כתוב 'ושיננתם לבניך'. לא כתוב 'וחתמתם על הוראת קבע למוסד הכי נחשב'. למותר לציין שעל גבי זה, יש גם משמעות למוסד הלימודים. הישיבות והאולפנות עמלות סביב השעון, כדי ליצור הוויה מעצימה שמחזקת את הרצון לחיות חיים של תורה בתוך העולם הזה".