פרשת בהעלותך פותחת בציווי של הקב"ה לאהרן הכוהן על הדלקת מנורת המקדש: "וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלתך את הנרת אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות".
שואל רש"י: מדוע נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים שבסוף פרשת נשא? ומשיב רש"י; "לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו, שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות".
ויש לשאול, מדוע חלשה דעתו של אהרן הכהן כאשר ראה שהנשיאים מקריבים את קרבנותיהם? גם תשובתו של הקב"ה זוקקת הסבר שכן לא מובן היתרון שיש בהדלקת והטבת הנרות על פני קרבנות הנדבה שהביאו הנשיאים.
מסביר המשך חכמה שחולשתו של אהרן נבעה מכך שהנשיאים זכו להקריב קרבנות נדבה בימי חנוכת המשכן בנגוד להדלקת הנרות שלא באה בנדבה אלא מכוח ציווי ה'.
הרמב"ן מבאר שתשובתו של הקב"ה, "שלך גדולה משלהם", רומזת לתקנת הדלקת נרות חנכת בימי החשמונאים הנוהגת לדורות אף לאחר החורבן. וזו לשון המדרש: "אמר לו הקב"ה למשה דבר אל אהרן ואמרת אליו, יש חנכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות ואני עושה בה לישראל על ידי בניך נסים ותשועה וחנכה שקרויה על שמם, והיא חנכת בני חשמונאי".
מצוות הדלקת נרות החנוכה נתקנה ללא הוראת נביא אלא שמתוך שאיפתם לקיים המצוות בטהרה ולמסור נפשם עליהן זכו לחדש את מצוות הדלקת נרות חנוכה שכל מהותה 'נדבה'. יסוד הנדבה שבהדלקת נרות החנוכה מסביר את דרגות קיום המצווה הנוספות, 'מהדרין' ו'מהדרין מן המהדרין' שנקבעו בגופה של מצות הדלקת נרות החנוכה. משיב הקב"ה לאהרון: ונדבה זו – 'שלך', אף גדולה משלהם והדלקת נרות המנורה תנהג ותתקיים לנצח.
מעלה פנימית נוספת הקיימת במנורה עולה מפירושו של הרמב"ן על הפסוק "וזה מעשה המנורה מקשה זהב ... מקשה היא" (פרק ח פסוק ד). מפרש הרמב"ן שהחזרה על "מקשה היא" מלמדת שאין מעכב בה אלא עשייתה מקשה אחת ואלו הזהב אינו מעכב.
לפי פירושו של הרמב"ן מובנת מעלתה של הדלקת המנורה על פני נדבות הנשיאים. הנשיאים הדגישו את המיוחד שבכל אחד מהשבטים, את עבודת ה' היקרה והמיוחדת לכל נשיא ולכל שבט, ואלו אהרן הכהן מאחד בהדלקתו את האור הכללי של עם ישראל, עם אחד, נשמה אחת. נטייתם של הנרות לכיוון הנר המערבי, לכיוון הארון שבקודש הקודשים, מלמדת על הדרך להשגת האחדות. כאשר אנו מתרכזים בעיקר החיים, בתורת ה', בעובדה שכולנו בנים לה’ אנחנו זוכים להתחבר באהבה עזה ועמוקה.
יוצא איפה שהמנורה והדלקתה כוללים שני ערכים חיוניים בעבודת ה'. האחד, מגמת החידוש והנדבה הבאים לידי ביטוי בחידוש מצוות נרות החנוכה. והשני, מגמת האחדות בין כל חלקי האומה הבאה לידי ביטוי בחובת היותה של המנורה מקשה אחת. את שני הערכים הללו זוכים למזג כאשר את האור הפרטי של כל אחד מהנרות אנו מפנים, יחד, בענווה אל הנר המערבי אל מקור הקודש - תורת האלוקים המונחת בארון בקודש הקודשים.