כיום, כשלכל ילד מצלמה מובנית בנייד שלו, קשה להיזכר בימים שלפני כמה עשרות שנים, כאשר מלאכת הצילום דרשה מיומנות וציוד מתאים: מצלמה, פילם, ערכת פיתוח וכדומה.
באותם ימים, בהם מלאכת הצילום התייחדה רק למתמחים, וכמעט נעדרה לחלוטין מן הקהילות החרדיות בארץ ובעולם, פעל צלם חרדי אחד, ר' ברוך אוביץ, שנחשב לוותיק הצלמים החרדיים ומייסד הענף של 'איסוף תמונות רבנים', שבמסגרתו הקים ארכיון פרטי שנאספו בו במהלך כ-50 שנות צילום קרוב לעשרה מיליון צילומים.
אוביץ הלך לעולמו לפני ארבע שנים, ורק עכשיו מוצע הארכיון, כל על 10 מיליון הצילומים שבו, למכירה פומבית, בבית המכירות ווינר'ס בירושלים.
הארכיון העשיר, המתעד חמישים שנות אדמו"רות וגדולי תורה בארץ ובעולם, במחיר התחלתי של כחצי מיליון שקל, אף שלדעת מומחי ווינר'ס שוויו האמיתי מגיע לכמיליון שקל. חישוב מהיר מעלה שהמחיר ההתחלתי משקף תמורה אפסית של 5 אגורות לצילום.
הארכיון מכיל 69 ארגזי קרטון ובכל אחד 3,828 תמונות מודפסות, כך שמספרם הכולל של הצילומים המודפסים מגיע לכ-264 אלף. בנוסף מכיל הארכיון עוד 33 ארגזי קרטון לאיחסון דיסקים, ובכל קרטון 377 דיסקים. בכל דיסק נמצאות 742 תמונות, כך שסך הכל מגיע מספר הצילומים האצורים בדיסקים לכמות הלא תאומן של 9.2 מיליון צילומים, ויחד עם הצילומים המודפסים מגיע גודלו של האוצר ליותר מ-10 מיליון צילומי רבנים ואירועים.
מומחי ווינר'ס מציינים כי רוב הצילומים בלעדיים, משום שרבים צולמו בעידן שהמצלמות היו פריט נדיר בקהילות החרדיות, במצלמות ידניות, לא בטלפונים ניידים. "זו הזדמנות ייחודית שלא היתה מעולם וכנראה גם לא תחזור על עצמה", הם אומרים.
לדבריהם "זהו ארכיון המקפל בתוכו את כל הווי החיים הציבוריים החרדים בחמישים השנים האחרונות. שהרי לא היה אירוע ציבורי-חרדי אחד בעשרות השנים האחרונות, קטן כגדול, בו לא היה ר' ברוך אוביץ חלק מהנוף. מי אינו זוכר אותו, בזקנו המחודד, תמיד חבוש במגבעת הקטיפה, מקפץ בתזזיתיות מפינה לפינה ומנציח לדורות בעדשת מצלמתו את הרגעים הנעלים. בין אם באירועים גרנדיוזיים כסיומי הש"ס, הפגנת המיליון כנגד בג"ץ או ביקור האדמו"ר מסאטמר בארץ ישראל? ועוד אירועים כחתונות אדמו"רים, טישים חסידיים, וגם לא-אירועים של אדמו"ר צועד בנווה קייט בבין הזמנים, או בדרכו אל המקווה בסתם יום של חול".
עסק בצילום מגיל 8
הצלם ברוך אוביץ נולד בירושלים ב-1955, למד בתלמודי תורה בעיר ובישיבות בני ברק ולאחר נישואיו התגורר בטבריה, ואח"כ בירושלים ובביתר עילית. מאז שהיה בן 8 עסק בצילום, והוא כנראה הראשון שהביא לציבור את תמונות הרבנים, ומאז התפרנס בדוחק רב מעבודת הצילום, בהיותו צלם יחיד שתיעד את כל חצרות האדמו"רים וגדולי ישראל, כולל כאלה שלא הייתה גישה לשום צלם אחר אליהם כדוגמת אדמו"רי גור וגאב"ד ירושלים.
אוביץ החל בתחביבו הנדיר הרבה לפני העידן הנוכחי שבו לכל ילדון מצלמה דיגיטלית. "ר' ברוך אוביץ החל לתעד במצלמתו כבר לפני חמישים שנה, כאשר התמונות צולמו עדיין בשחור לבן, בפילמים של 24 תמונות ו-36 תמונות, שעד לפני פחות מעשרים שנה היו שיטת הצילום הנפוצה, בפרט במגזר החרדי" אומרים בווינר'ס. אז לכל תמונה הייתה משמעות. לא היה ניתן לצפות בה במיידי, אלא רק אחרי שפותחה בחנויות פוטו מיוחדות, וגם לא היה ניתן למחוק אותה, כמו היום.
הארכיון המוצע למכירה הוא יחיד מסוגו, המסוגל להתחרות בקלות עם מאגרי המידע הגדולים בעולם ואף לנצח את 'גוגל' בנישה הזו של תמונות רבנים. מה גם שאחד מעקרונות-הברזל של ר' ברוך אוביץ היה, כפי שציין בראיון שנערך עמו בעיתון 'בקהילה' (כ"ד סיון תשע"ט): "מיד כשהתחלתי לצלם קבעתי לעצמי גבולות ברורים. אני לעולם לא מצלם נשים. ואני גם לא מסכים שהתמונות שלי יגיעו לאתרים באינטרנט או לעיתונים שאינם דתיים. לא אכפת לי להפסיד כסף. יש לי עקרונות".
מומחי ווינר'ס מציינים כי היום אמנם ניתן למצוא לא מעט תמונות של רבנים באינטרנט, אולם תמונות הארכיון שלפנינו הינן ייחודיות. "זאת מלבד העובדה שר' ברוך התחיל בצילומיו עשרות שנים לפני שנולד בכלל האינטרנט. חשוב לציין שהארכיון נמכר ביחד עם זכויות היוצרים על מיליוני התמונות שבו".
מומחי ווינר'ס מבינים שהארכיון הנדיר אינו יכול להיות מיועד לאספן פרטי כלשהו, אלא למוזיאון. "זהו מפעל חיים של ותיק הצלמים החרדיים, שאלמלא נקטף ממחלה קשה בדמי ימיו לא היה מועמד כלל למכירה. הארכיון מקפל בתוכו את סיפורה של היהדות החרדית בארץ ישראל בלמעלה מחמישים השנים האחרונות. למעשה את הסיפור החרדי כולו. כך שגם אם יתבטלו יום אחד האינטרנט יחד עם ויקיפדיה, עדיין הארכיון שלפנינו ייתן את התמונה המלאה ויספר את הסיפור כולו של תחיית היישוב היהודי-חרדי בארץ ישראל לאחר השואה. זה מוזיאון בפני עצמו - מוזיאון הציבור החרדי בארץ ישראל".