חם ברשת

ירון לונדון על הנספים במירון: "אנחנו לא בני עם אחד"

בפוסט בפייסבוק התבטא העיתונאי בחריפות נגד החרדים שהשתתפו בהילולה במירון וכינה אותם "זאטוט פרוע שאונס אותי להשתתף בצערו". בראיון לתקשורת הוסיף: "לקחתי סיכון שלא יאהבו אותי"

ירון לונדון
צילום: משה שי, פלאש 90

העיתונאי והמגיש ירון לונדון שוב מעורר סערה סביב התבטאויותיו: אמש (שני) פרסם לונדון פוסט ביקורתי בו הוא מביע ביקורת חריפה כנגד החרדים שהשתתפו בהילולה בהר מירון, וזעם על כך שהם מאלצים אותו להתאבל עליהם. בהמשך אמר בראיון כי הוא אינו מתאבל עליהם מאחר והם "לא בני אותו עם".

"דבר האסון נודע לי רק בבוקר ותגובתי הייתה "אמרתי לכם !", כתב לונדון בחשבון הפייסבוק. "זו תגובה יהירה שיש בה התנשאות ושמחה לאיד. התנשאתי על החרדים כפי שמבוגר מפוקח מתנשא על זאטוט פרוע הנוהג בפראות ונתקל בקיר. גם כעס טמון בה, מפני שהזאטוט הטיפש הימרה את פי, מרד בסמכותי, פגע בכבודי ועכשיו הוא מטריח אותי בצורך לדאוג לו ולטפל בו. הוא גם אונס אותי להשתתף בצערו, כי לא מנומס להימנע מהבעת צער, ואני יש לי די צרות משלי.

חש בערך כפי שחשתי כאשר 2411 אנשים נמחצו למוות בעת העלייה לרגל בחג' במכה - מין "אוי" קלוש שכזה

"גיניתי את עצמי על ה"אמרתי לכם", אבל גם לא הצלחתי להזדהות עם נימת האבל שבה דיברו קרייני הרדיו והטלוויזיה, הנימה האיטית-משהו, הנמוכה ברבע אוקטבה, השמורה להודעות על חללי צה"ל ולאסונות כבדים אחרים המתרחשים בעולם היהודי בלבד.

כמעט כלום. ממקומי כישראלי, יהודי, אתאיסט, ליברלי, שמאלן, רציונליסט, תל אביבי, אני מנסה לבחון בכנות את הלך נפשי משעה...

פורסם על ידי ‏ירון לונדון‏ ב- יום ראשון, 2 במאי 2021

"אסכם: בינתיים אני מביע צער לשם נימוס, חש בערך כפי שחשתי בספטמבר 2015 , כאשר 2411 אנשים נמחצו למוות בעת העלייה לרגל בחג' במכה, מין "אוי" קלוש שכזה. אני מנסה להפנים את הצער, להנשים אותו, לעורר אותו, להפוך אותו לחוויה אישית, אותנטית, במקום שיהיה מצוות אנשים מלומדה, והמאמץ אינו עולה יפה. בינתיים אני חש כלפי האסון הזה וכלפי קורבנותיו בערך כפי שחשתי למשמע הידיעות על צונאמי באי אינדונזי. כמעט כלום".

"אנחנו לא בני עם אחד"

אמש התראיין העיתונאי בכאן 11 והסביר את דבריו. בתשובה לשאלת המגיש דב גיל-הר: "למה האבל הזה הוא לא האבל שלך?", ענה: "זה לא האבל שלי כי אנחנו לא בני עם אחד. אני מנסה להזדהות, לכאוב את כאבם, ואני כואב את כאבם כשאני רואה את הפרט החרדי: את האב המתאבל על בניו, את האם המתאבלת על בניה. זה כמובן צר לי, רוצה הייתי שזה לא יקרה. אבל אין לי איזה השתתפות עם האבל של הקולקטיב החרדי.

"כאשר השר, שר הפנים, אומר 'זו גזירת שמים', ואולי הוא מתכוון שבלשון חילונית יאמר: זהו מקרה בעל הסתברות נמוכה. במקרה הזה הוא אשם, אין פה שום גזירת שמיים. יש פה חוסר אחריות של ציבור שחשוב לו יותר להתגודד ולהתפלל לאדם שחי לפני כמעט אלף שנה, הם באים להתגודד, להתפלש על הקבר שלו בתקווה שהוא יעשה ניסים ויושיע את עם ישראל. אני לא חי בתרבות הזו".

בהמשך חזר ושאל גיל-הר את לונדון מדוע הוא אינו חש את כאבם של הנפגעים ומדוע הוא רואה הבדל בין מותם של חיילים במסגרת תפקידם לבין מותם של ההרוגים במירון. לונדון השיב כי ההבדל הוא שהחיילים לובשים את המדים כדי להגן עליו, והוסיף: "לקחתי סיכון כשכתבתי את הדברים שלא יאהבו אותי".

בהמשך שאל גיל-הר: "יכול להיות שאתה מעולם לא טרחת לבדוק מיהו חרדי, מיהו האדם? יש לך חבר חרדי? יש לך חבר שלבוש שחורים?". לונדון השיב: "אוי, שטויות. ראיתי בטלוויזיה המוני אנשים לבושים אותו דבר? ולמה הם לבושים אותו דבר? מפני שהאינדיווידואליזם בתרבות החרדית הוא פעוט".

גיל-הר: "אבל במה זה הופך אותם לראויים לעונש הנורא שהם נענשו בו ב"מזדרון המוות" הזה?"

לונדון השיב שוב כי אינו מזדהה עם הכלל החרדי כיוון שממבט ראשון הם נראים אותו הדבר, אך כש"המצלמה עושה זום" ניתן להזדהות עם הפרט, והוסיף: "הם כמו אסון בסין בשבילי".

בתגובה לדברים צייצה ח"כ איילת שקד (ימינה): "האסון הנורא במירון הזכיר לנו כמה סולידריות ואחווה יש במדינה, חבל שירון לונדון מתעקש להזכיר שיש לנו עוד עבודה לעשות".

תגובות