כבר כמה שבועות שהסידרה 'קרתגו' המשודרת בערוץ 'כאן', מעוררת סערה בקרב יוצאי האצ"ל והלח"י, ובעיקר הדור הצעיר. הללו טוענים, ולא מעט היסטוריונים מכובדים מגבים אותם, שהסידרה הזו, המבקשת לספר לכאורה, את סיפור לוחמי אצ"ל ולח"י שהוגלו לאפריקה בתחילת המנדט הבריטי ונשלחו למחנה קרתגו שבסודן, מציגה תיאור מסולף וחסר בסיס של מה שהיה באותו מחנה מעצר. בין המוחים היו השרים לשעבר דן מרידור ולימור לבנת, מפקד חיל האוויר לשעבר האלוף עידו נחושתן, עו"ד רם שמגר בנו של השופט לשעבר מאיר שמגר ז"ל, רחל קרמרמן-מרידור ועו"ד שלומי ציפורי, בנו של השר לשעבר מרדכי ציפורי ז"ל, כולם בני ובנות העצורים בקרתגו.
את התשובה הציונית האמיתית לסידרה, מכין כבר זמן רב יהודה עציון מעפרה, המסיים בימים אלו כתיבת ספר בנושא מכתביו של יהושע כהן ז"ל, אחד מראשי מחתרת לח"י ולימים חברו הקרוב ביותר של בן-גוריון בשדה בוקר, לחברתו ולימים רעייתו נחמה ז"ל, ולהוריו. יהושע כהן כתב אותם בשנות מאסרו במחנות באפריקה, אליהם הוגלה ע"י המנדט הבריטי, נגדו נלחם במחתרת.
קלסר מלא במכתבים מצהיבים
זה התחיל בשיחת טלפון מפתיעה שקיבל יהודה עציון לפני כעשר שנים מצבי צמרת, אז מנהל 'יד בן צבי'. "יש לי מתנה בשבילך," אמר צמרת לעציון, אבל סירב לפרט. כשיהודה הגיע למכון, הגיש לו צמרת בטקסיות קלסר מלא במכתבים מצהיבים. עלעול מהיר בהם גילה ליהודה שמדובר באוסף גדול של מכתבים שכתב יהושע כהן מהכלא באריתריאה. יהושע היה אחד ממפקדי הלח"י בתפר שבין הירצחו של אברהם שטרן ('יאיר') והקמת 'מרכז לח"י' בפיקודם של יצחק שמיר, נתן ילין מור וישראל אלדד, זכר שלושתם לברכה, לאחר בריחת שמיר ממזרע.
לעציון (71), ממייסדי עפרה, העוסק בעריכת ספרים ובענייני ציבור, היה ברור מיד שהאוצר הזה צריך להפוך לספר. בית ספר שדה כפר עציון, שיהושע כהן היה למעשה היזם והמייסד שלו, הסכים להוציא את הספר. המועצה האזורית גוש-עציון ובראשה שלמה נאמן, התגייסה לעזור להוציא אותו לאור. מסביר נאמן: "אני רואה חשיבות גדולה במחקר היסטורי זה. בניגוד לסדרות טלוויזיה פסאודו-היסטוריות כמו 'קרתגו', ספר זה ישפוך אור על מה שבאמת התרחש במחנות העצורים באפריקה, ויעזור להבין לעומק פרק חשוב במלחמת העצמאות שלנו".
בעיה קשה: לפענח את ה'קודים' במכתבים
לא רק יהושע, גם נחמה ישבה בכלא הבריטי, בבית לחם. בשנת תש"ד, 1944, היא נעצרה בידי הבריטים. חודשים מספר לאחר מכן עצרו הבריטים גם את אהובה יהושע. יהושע היה המדריך של נחמה בלח"י ואימן אותה בפרדסי כפר סבא, שם התאהבו. נחמה הצליחה להסתיר מפני שוביה הבריטים את שמה האמיתי. היא כינתה את עצמה ציפורה וייס, ולא הודתה בדבר. הבריטים הרשיעו אותה למרות שלא היו ראיות חותכות נגדה, ואפילו השופט הבריטי הבין שקשה לתפור נגדה כתב אישום מוצק ולכן שלח אותה למאסר שיהיה בו "יחס מיוחד וחיובי".
המכתבים כולם הם של יהושע לנחמה, אבל היכן נמצאים מכתבי התשובה של נחמה ליהושע?
בתקופת השבי של יהושע, הקשר בין יהושע ונחמה העמיק. נחמה השתחררה סמוך לפסח תש"ז, 1947. מכתביו של יהושע אליה נשלחו להוריו. מספר יהודה עציון: "הנוהל היה שיהושע שולח את המכתבים הממוענים אליה להוריו. במכתבים הוא לא קורא לה בשמה, אלא 'שרה'לה'. נחמה קראה את המכתבים בבית הוריו והשאירה אותם שם. בזכות זה המכתבים שרדו. לעומת זאת, המכתבים שהיא שלחה אליו אינם בידינו ומקום הימצאם הוא תעלומה גדולה".
כיוון שנחמה חזרה לפעילות מחתרתית, המכתבים כולם מלאים שמות קוד, חלקם קודים ידועים במחתרת, חלקם צפנים המשותפים רק לבני הזוג. למשל גאולה כהן נקראת בפיהם 'יגאל'. השימוש בקודים גרם ל'כאב ראש' לא פשוט ליהודה עציון, שנאבק רבות בפיענוח שמות קוד אלו.
קהל המתפללים עמד דום לזכר נִשמותיהם האלמוניוֹת
אבל האוצר הגדול שבידיו מכיל דווקא את המכתבים שכתב יהושע מהגלות באפריקה. בשל העובדה ששימש בתקופה מסויימת כאחד ממפקדי המחתרת, הוא נחשב למסוכן במיוחד והוגלה הרחק ככל האפשר ממוקד ההתרחשויות.
כך הוא כותב במכתב ל"יעקב כהן, כפר סבא רח' הרצל", בי"ג בכסלו תש"ו, 18 בנובמבר 1945, מגלות אסמרה:
"יום יום מאזינים אנו לקול הרדיו, אשר הוא בלבד יספר לנו על הנעשה בַּמולדת. 'זכינו' באמצעותו להאזין להצהרת הכיליון הארורה, ודרכו גם שמענו את הֵדֵי המפגינים ברחובות העיר העברית הראשונה – תל-אביב. בצער ובחֵירוק שינים קיבלנו את הידיעה על הגיבורים שנפלו מכדורי האוייב!! אך מה נעשה אנו למען דמם, מאחורי סורג ובריח?
קהל המתפללים עמד דום לזכר נִשמותיהם האלמוניוֹת, והעלה [את] זִכרם בַּתְּפילה".
יהושע כהן התייחס להפגנה הסוערת שנערכה בתל אביב נגד 'הצהרת בווין', שר החוץ הבריטי, שביקש להגביל את העליה לארץ והזמין את האמריקאים להיות 'בעלי-בית' נוספים על עתיד הארץ. יהושע כינה אותה 'הצהרת הכיליון'. במקביל לַהפגנה ואחריה התעמתו רבים עם החיילים הבריטיים, ושילחו אש בכמה בנייני מִמשל. על הגיבורים הללו גאוותו של יהושע. האנגלים הגיבו באש חיה; במהלך יומיים נהרגו בתל אביב שישה אנשים. יהושע מזכיר תפילה לעילוי נשמתם של הקדושים, חללי ההפגנה בתל אביב, ונאלץ לכתוב "נִשמותיהם האלמוניות" בכדי שהבריטים לא ישייכו אותם להתקוממות.
"הנוער העברי החותר לקראת עצמאות מולדתו, מקיים בזה את הציווי האלוקי: 'לא תשתחווה לאלוקים אחרים ולא תעבדם'..."
מכתב אחר נכתב בי"ג באדר, תענית אסתר, תש"ה. וכך הוא מספר: "באסמרה קיבלנו בשר כשר מהקהילה היהודית שם. כשהועברנו לסודן התבטל דבר זה מאליו. אי לזאת הובטח לנו כי יישלח אלינו רב ושוחט והשחיטה תיעשה במחנה. דבר זה נמצא בגדר של 'הבטחה' למעלה מחודשיים (עוד באסמרה הבטיחו לנו שוחט), אך בינתיים אין כל סימנים למילוי ההבטחה. לאור מצב זה נמצא המחנה במצב קשה מאוד. למעלה ממאתיים איש שבתוכם גם אני, מסרבים לקבל כל בשר טריפה. אך הפירצה כבר החלה, ויש כבר כמות אנשים אשר תקבל בשר טריפה.
"בשבילי אין הדבר נורא, כי אני ידעתי בשעת הצורך לא לאכול לגמרי. אך לעומת זאת, מסופקני אם רוב המחנה יוכל להחזיק מעמד במצב זה. חלק מטעמי בריאות, חלק מחוסר אופי חזק או סיבות אחרות. מובן שהדבר תלוי במידה ידועה גם בשלטונות. אך גורם חזק ואולי אף מכריע יכולים להיות המוסדות היישוביים בארץ ובתוכם הרבנות הראשית בעיקר".
יהושע כהן גם חושף שאלה ששאלו אותו חוקריו הבריטים: "באיזה רשות - שאלוני – יכול אני לגרום סבל כה רב להוריי? אך גם על זאת עניתי להם בגאווה: אני בן לאב כהן - אמרתי - לאבא אשר בית המקדש, סמל העוז העברי ומקום העבודה ל'ה' אלוקי צבאות ישראל' הוא משאת נפשו כל הימים....
יהודה עציון. צילום: חגי הוברמן
"ואני חושב אבא, שאתה בתור כזה שראית את התנ"ך, הסידור וספרי היהדות האחרים, את היסודות לחינוכי, תבין לרוחי שמקורה בתפילת יום הכיפורים עם 'עבודת הכהן' הנכספת, בקינות התשעה באב על חורבן הבית ועשרת הרוגי מלכות". בהמשך הוא מציין כי "הנוער העברי החותר לקראת עצמאות מולדתו, מקיים בזה את הציווי האלוקי: 'לא תשתחווה לאלוקים אחרים ולא תעבדם'...".
בסוף המכתב הוא מבקש מהוריו: "יקרא נא כל יהודי על הנס בים סוף וישמח על כך. אך אל תשכחו את סטרומה! יברך נא כל יהודי בליל הסדר 'לשנה הבאה בירושלים', אך אל תשכחו את הדגל הזר המתנוסס בחוצותיה. זה הצלם בהיכל!"
זו אם כן היתה רוח קרתגו האמיתית. "הנוער העברי החותר לקראת עצמאות מולדתו מקיים בזה את הציווי האלוקי: 'לא תשתחווה לאלוקים אחרים ולא תעבדם'...", ומחיית הדגל הזר, המהווה צלם בהיכל.
הבן שמע על המכתבים מהטלוויזיה
יהושע כהן שהה בגלות אפריקה משנת 45' ועד לכמה חודשים לאחר קום המדינה. בשנים אלו שלח ארצה מכתב כל שבוע לערך. עציון חישב ומצא שעל פי קצב זה היו צריכים להימצא בידיו כ-180 מכתבים, אך ה'אוצר' שלו הכיל רק 113. אפשר, כמובן להאשים את הבריטים באובדן חלק מהאגרות, או את שירות הדואר של הוד מלכותו, אבל מתוך ההקשר ברור שחלק מהמכתבים הגיעו למענם. אז איפה הם היום? לאן הם נעלמו?
המקום אליו נשלחו המכתבים היה בית הוריו של יהושע כהן. אלא שההורים פיצלו עוד בחייהם את הדירה והשכירו חלק ממנה לדייר בדמי מפתח. חדר נוסף הפך למחסן וננעל. כנראה שגם המכתבים אוכסנו בחדר זה. לאחר שנפטרו, רוקנו הילדים את הבית והבית נהרס לטובת פרוייקט פינוי–בינוי.
יהושוע כהן.
מי שזיהה את המכתבים היה חמי כהן, בנו של יהושע. בשנת 1992, שנים לאחר הרס הבית ומות אביו, צפה חמי בחדשות בטלוויזיה, וראה להפתעתו כתבה העוסקת על מכתבים שכתב אביו לאימו מהשבי באפריקה, ש"נלקחו מבית ההורים באופן לא ידוע", כמאמר הכתב, וכיום עומדים למכירה במכירה פומבית. בכתבה הופיע בעל חברה של מכירות פומביות ומספר שהגיע לידיו "ארכיון של איש לח"י בכיר". למחרת רץ חמי לאותו אדם, סיפר לו שהמכתבים שייכים לאביו ז"ל וביקש לקבל אותם. תגובת בעל החברה היתה: "נעים להכיר, אבל אין לך שום עדיפות על פני כל אדם אחר, אני מוכן לתת לך קדימות אבל תצטרך לקנות את זה בכסף מלא". וכך היה, וכך ניצל האוסף הזה שישנו בידי יהודה עציון היום.
הבן חמי צפה בחדשות בטלוויזיה, וראה להפתעתו כתבה העוסקת במכתבים שכתב אביו לאימו מהשבי באפריקה, ש"נלקחו מבית ההורים באופן לא ידוע"
לפני כ-8 חודשים, תוך כדי התייעצות של יהודה עציון עם זאב גולן, היסטוריון מומחה לתקופת המחתרות, הסתבר שבידיו ישנם מכתבים נוספים מתוך האוסף, אותם רכש במכירה פומבית כשהיה חוקר צעיר. תוספת חלק מהמכתבים החסרים רק העמיקה את התעלומה. למה שימכרו רק שבעה מכתבים? איפה שאר המכתבים החסרים? מי לקח את המכתבים מלכתחילה?
לפני מספר שבועות הגיעה ליהודה עציון שיחת טלפון מאחד מהסוכנים משוק הבולים, איתו עמד בקשר בעבר. מסתבר שהפרשה העסיקה גם אותו, והוא התעניין אצל הסוחרים הוותיקים. הוא מספר לעציון שהגיע אליו מכתב בודד של כהן ושלח אליו צילום שלו.
ואם לא די בתעלומת המכתבים החסרים, ישנה תעלומה נוספת, המטרידה את מנוחתו של עציון אפילו יותר מהקודמת: היכן נמצאים מכתבי התשובה של נחמה ליהושע? "המכתבים שבידי הם מכתביו של יהושע אל נחמה, אבל זה מונולוג. בביוגרפיה שכתב יאיר שלג, ('רוח מדבר: סיפורו של יהושע כהן', הוצאת משרד הביטחון , תשנ"ח 1998) מכתביה של נחמה מצוטטים שם בהרחבה. שאלתי את יאיר אם ראה מכתבים אלה. יאיר השיב שכן. ב-1998 הם היו בידיו, רק שהוא לא זוכר מי נתן לו אותם ואיפה הם היום. סרקתי את כל הארכיונים הרלוונטיים ולא מצאתי דבר. אולי כתבה זו תגיע למי שהמכתבים של נחמה או המכתבים החסרים של יהושע בידיו, והוא יסכים לחלוק עימי צילומים שלהם, בכדי להשלים פרק זה בהיסטוריה".