55 שנה אחרי מלחמת יום הכיפורים, עדיין ישנם כמה עשרות חללים שמקום קבורתם לא נודע. מקל"נים בלשון הצבאית. "הצבא עובד על זה כל הזמן", מספר מפקד חמ"ל רבצ"ר לשעבר, סא"ל (מיל') הרב מנחם נבנצאל. "איתור נעדרים, מבצעים, חקירות ואיתורים, וברגע שיש להם משהו מבושל, הרבנות הצבאית מעורבת בזה".
מעטים האנשים ששמעו על יחידה בצה"ל ששמה יחק"ז. אבל ברבנות הצבאית זו אחת היחידות המרכזיות. יחק"ז - יחידת חקירות לזיהוי חללים. "במלחמת יום הכיפורים למעשה באה לידי ביטוי היחידה המיוחדת הזו", מספר מנחם נבנצאל, בעצמו אב שכול (בנו יאיר הי"ד נהרג בפיגוע טרור באינתיפאדה השניה, בדרכו לביתם בנווה צוף), שהיה מאנשי הרבנות הצבאית באותה מלחמה. "חללים שגופתם לא נמצאה, קרויים בצבא מקלני"ם - מקום קבורתם לא נודע. זה החלק שהושקעו בו הכי הרבה משאבים. חללים רבים לא ניתן היה לקבור בבתי הקברות הצבאיים במרחבי הארץ, משום שלא ידעו תמיד לזהות את החללים".
במלחמת יום הכיפורים מנחם נבנצאל כבר היה על סף שיחרור. "הייתי אמור להשתחרר בערב חג סוכות", הוא מספר. "היה לי כבר מחליף. הייתי אחראי על המילואים של הברק, ואז ביום כיפור פרצה מלחמה, והייתי מעוכב שחרור במשך חצי שנה.
"הייתי רס"ר. לא היה לי תפקיד. אז הלכתי לעשות פרוייקטים, כמו למשל הורדת משאיות עם קרח לסיני, כי היו שם חללים ולא היו אמצעי קירור. היה צריך להכניס אותם לקירור כדי שלא יהיה ריח רע מהחללים. בכל זה התעסקתי כפרוייקטור. זה למעשה היה תפקידי. לא היה לי תפקיד מסויים ברבנות במלחמה, כי כבר מונה לי מחליף. בתור פרוייקטור, הייתי גם המפקד הפיקודי של יקח"ז.
"היתה בעיה קשה מאד במלחמת יום הכיפורים בשצ"קים – שיבוץ קרבי. נרשמו שם שמות לא נכונים שהיקשו על הזיהוי"
"היחק"ז התעסק במלחמת יום הכיפורים כמעט בכל תיק. לא היו תיקים שלא עברו דרכו, גם תיקים 'פשוטים'. היחק"ז היה מכין את התיק ומביאים את זה לחתימה לרבצ"ר, שהיה לו צוות שעזר לו לחלוט את החללים. כשהיו לרבצ"ר שאלות או אי הבנה, אז הם ישבו ושברו את הראש. מי שעזר להם בעיקר בזה, זה הרב עובדיה יוסף. מבחינה פוליטית הם לא הלכו לרב גורן. הרב עובדיה יוסף ישב איתם. הרב גד נבון והרב פירון היו נוסעים לרב עובדיה יוסף ואת כל השאלות הוא פתר, כמות גדולה מאד של בעיות".
בספרו של חגי הוברמן 'רב, אלוף – סיפור חייו של אלוף מיל' הרב מרדכי פירון זצ"ל' .מסופר כי הבעיה העיקרית היתה התרת עגונות – ובכך היה עיקר גדולתו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל: "לימים סיפר הרב פירון: "במקרים הללו ראיתי אצל הרב עובדיה יוסף את האדם בהעזה שלו. המוח שלו עבד כמו מחשב, והכל תוך גישה של 'אני חייב למצוא פתרון, אני חייב לעזור לעגונות, אי אפשר להשאיר אף אשה אחת באסון הנורא הזה'. תמיד הוא מצא את הדרך, על פי ההלכה כמובן. כולנו הרגשנו את כובד האחריות. הרב עובדיה תמיד שאל אותי: 'אולי החייל הזה נמצא באיזשהו מקום? אולי הוא חי?'. הוא חשש, אבל לא היתה קיימת אצלו גישה של 'אני לא יכול'. מעולם לא קם רב או מישהו אחר שערער על החלטה שלנו בעניינה של אף עגונה... בסיום שנה של עבודה קשה ומאומצת זוהו בוודאות כל מאות החללים, והנעדרים הוכרזו כמי שאינם בין החיים. 221 תיקים של נשים שהיו עלולות להיוותר עגונות, פתר בית הדין בראשות הרב עובדיה יוסף".
מנחם נבנצאל (במרכז) עם אנשי הרבנות הצבאית במלחמת יום הכיפורים: משמאל הרב מרדכי פירון זצ"ל. מימין הרב גד נבון זצ"ל ורס"ן ירחמיאל זמיר ז"ל. צילום מאלבומו של מנחם נבנצאל
סתם כתבו מספרים, העיקר למלא את הדו"ח
אחרי שהוחלט על חייל נעדר שהוא נהרג, מה צה"ל ביצע אחרי המלחמה כדי למצוא את אותם מקל"נים?
"מקל"ן זה תוצאה של אחד שיודעים שהוא נפל, כמו טייס שמטוסו נפל לים, ולא מצאו אותו. מקום קבורתו לא נודע. אבל עד שלב זה, יש המון חלקי חללים שצריך לבדוק של מי הם ולשייך אותם".
"ברוב המקרים", מסביר נבנצאל, "אם יש לנו נקודת ציון, אנחנו נוסעים לשם. לפני 10 שנים, 40 אחרי מלחמת יו"כ, קיבלנו נ.צ. מסויים על מקום נפילתו של אחד מארבעת הטייסים שנפלו במצרים במלחמת יום כיפור. היתה שם משלחת של הרבנות הצבאית למעלה משבוע, שחפרה וחפרה עד שמצאו אותו.
"היתה בעיה קשה מאד במלחמת יום הכיפורים בשבצ"קים – שיבוץ קרבי. היו מעלים חיילים בנג"משים וכותבים לשליש מי עלה לנגמ"ש. בשבצ"קים האלו היו המון שקרים. מילאו סתם פרטים לא נכונים, ופה התחילה בעיה. כי כשאתה רואה גופה והיא לא מתאימה לאף אחד ברשימה, אתה מבין שיש בעיה".
גם היום יכול להיות מצב של חילוף בנגמ"שים ובג'יפ.
זה יהיה חריג. שם זו היתה שיטה. ב'עופרת יצוקה' זה קרה בגולני. היתה שם טעות בשבצ"ק. אבל ביום כיפור זו היתה שיטה. סתם מילאו טפסים בלי קשר למציאות. במלחמת יו"כ היו רשימות שקריות. היו מספרים אישיים שבכלל לא היו קיימים בצה"ל. סתם כתבו מספרים, העיקר למלא את הדו"ח. אני לא שופט את האנשים האלו. מי שלא היה במלחמה הזו, לא מבין את הלחץ שהיה אז. לא היו לנו מספיק שמיכות כדי לכסות את כל החללים. אווירה מאד קשה".
היום עדיין לא הכל מסודר.
"אבל היום עושים מייד בדיקת שיניים ואם יש צורך בדיקת DNA שכבר לא לוקחת הרבה זמן. התהליך שעבר נושא זיהוי החללים החל מהאיסוף, הרישום וכל דבר בתהליך הטיפול בחלל, זה שמיים וארץ. שינוי דרמטי בזיהוי חללים. כל הכלים שמאפשרים לעשות עכשיו זיהוי מדוייק ומהיר. היום היחק"ז מחזיק בכל כלי אפשרי לזיהוי חללים: החל מזיהוי על פי טביעת אצבע, זיהוי מיפוי שיניים ועד בדיקת DNA שנעשית במעבדה של הרבנות הצבאית.
"מה שקרה עם שלושת החטופים של סולטן יעקב זה שהעבירו אותם ממקום למקום ולכן הם לא נמצאו. רק לאחרונה הצליחו להבין היכן קבור באומל והביאו אותו לקבורת ישראל.
הרב פירון בבית קברות זמני של חללי מלחמת יום הכיפורים בעיצומה של המלחמה, כג בתשרי תשל'ד, 10 באוקטובר 1973. צילום באדיבות משפחת פירון
לפני 10 שנים, 40 אחרי מלחמת יו"כ, קיבלנו נ.צ. מסויים אחד מארבעת הטייסים שנפלו במצרים במלחמת יום כיפור. היתה שם משלחת של הרבנות הצבאית למעלה משבוע שחפרה וחפרה, עד שמצאו אותו
"בשנת 2018 החלו חיפושים, בעקבות מידע מודיעיני, אחר טייס קרב שמטוסו נפל בכנרת לפני למעלה מיובל שנים. לאחר שבוע של חיפושים, נמצא הטייס יקיר נווה ז"ל, וזאת תודות למידע מודיעיני מדוייק ויכולות זיהוי מתקדמות".
אחרי מלחמת יום הכיפורים, היה איזשהו ויכוח בין הרב פירון לבין הרב גורן בדרך שטיפלו אז בחללים, נכון?
"הוויכוח לא היה בנושא חללים, הרב גורן זצ"ל היה אישיות מאד גדולה, אבל כשהוא היה ברבנות הצבאית, אני אומר את זה ככה בעדינות, הוא לא העריך מאד את הרב פירון. כשכפו עליו את הרב פירון בתור סגן, הוא לא אהב את זה. בשנת 71' החליט שר הביטחון משה דיין למנות את הרב פירון כמחליפו של הרב גורן. היו קצת חיכוכים, ואז הרב גד נבון והרב פירון פנו לרב עובדיה יוסף, כדי שהתשובות יהיו נטו ולא פוליטיות.
"במלחמת יום כיפור היו קבורות ארעי. היום לא בטוח שאפשר לעשות דבר כזה. הולכים ישר לקבורות קבע ולא ארעי. במלחמת יום הכיפורים הייתה קבורת ארעי של רוב החללים, מעל 2,000 חללים. בתי קברות ארעיים היו בבארי בדרום, בעמיעד בצפון, ובעפולה".
מה הבעיה עם בתי קברות ארעיים?
"קבורת ארעי זה בעיה. במשך שנה המשפחה לא מגיעה אל נחלתה, ורק אחרי שנה מעבירים לקבורת קבע. מבחינה אירגונית זה הרבה יותר טוב, אין ספק. אין לך בעיות של החלפה חס וחלילה, כמו שיכול להיות בקבורה של הצבא. אין בעיות בהלוויות עם משך הזמן. בהלוויות תוך כדי מלחמה, מתקיימת הלוויה כל רבע שעה. זה דבר בלתי אפשרי. לא ייתכן שבמדינת ישראל לא תוכל להרשות להורים השכולים לעשות הלוויה של חצי שעה, אולי אפילו שעה. במלחמה זה לא סביר, כי אין זמן לקבור את כולם, זו בעיה מאד רצינית.
"בקבורת ארעי אתה צריך גם לתחזק את בתי הקברות. זה סיפור של תחזוקה. בעפולה היו הרבה בעיות של תזוזת קרקע, ואת החללים לא תמיד מצאו במקומם. זה גרם לבעיות בזיהוי שלהם. ולכן הצבא עבר לקבורת קבע ישירות. זה הלקח הראשון שיש לנו ממלחמת יום הכיפורים".
'מעריב' 24.1.74
כך זוהה זכריה באומל הי"ד
אנשי הענף מתרחקים מתקשורת בדרך כלל. לאחר שנים של שתיקה, לפני כשנה, נענה הרב לנדאו לספר ל'מצב הרוח' על היחידה שהיתה אז בפיקודו – ענף זיהוי וקבורה ברבנות הצבאית. רבים הסיפורים, ממלחמת יום הכיפורים, על אנשי הענף, אשר טיפלו ברבבות חללי צה"ל. אך היום, הזיהוי מתבצע אחרת לגמרי: "הרבנות הצבאית בשנים האחרונות, בראשות הרב הראשי הנוכחי, מובילים מהלך שהמוכנות שלנו תהיה ברמה הטכנולוגית הגבוהה ביותר. בהתאם לזה נפתחה מעבדת DNA בשנת 2015 בפיקוח והנחייה של המעבדה בארה"ב, שאיתה אנחנו עובדים בקשר קבוע, וכן מערכת האפיס (AFIS), מערכת הזיהוי בטביעות אצבע, ששוכללה מאוד בשנים האחרונות".
הרב לנדאו נזהר בלשונו כדי לא לתאר דברים קשים, אך חשוב להבין שמימצאים קשים עלולים להיות בעיקר במקרה של מציאת חלל לאחר שנים רבות, ושמקום קבורתו לא נודע. כך התאפשר למשל לזהות את החלל זכריה באומל ז"ל, שנהרג בקרב סולטן יעקב וזוהה בשנה האחרונה, וכך גם הטייס יקיר נווה שזוהה לאחר 56 שנים.
"צריך לזכור שמול עיני צה"ל עומד כל הזמן, עולם החזרת הנעדרים, זיהוי מקל"נים, והבאת חלל שכיום מקום קבורתו לא נודע, לקבר ישראל. וגם לזה מעבדת DNA ארה"ב פיתחה עולם שלם של פיענוחים חדשים, שיכולים לפענח מימצאים משנות ה-50, ה-40 וגם ה-30 וה-20, כמו דגימות DNA שבעבר בכלל אי אפשר היה לעשות. אנחנו עובדים איתם בשיתוף פעולה. בשנים האחרונות שלחנו אליהם מימצאים בשביל לעזור לנו. אנחנו שואפים להכניס את זה גם אלינו. ולכן הנסיעה הייתה מאוד חשובה".
הרבנות הצבאית הפיקה את הלקחים ומחזיקה באמצעים המאפשרים לאתר ולזהות חללים בזריזות ולהביאם לקבורה בזמן
"הדבר השני הוא התקדמות מערכת האפיס (AFIS), מערכת זיהוי לטביעות אצבע שקיימת בעולם, בעיקר בעולם הפלילי, שאנחנו משתמשים בה לזיהוי חללים. בעבר לקח למערכת כרבע שעה להפיק ולעבור על כל הדגימות שקיימות אצלנו, עד שניתן איזשהו מימצא מתאים, כזה או אחר. היום המערכת שנמצאת כבר אצלנו באופן מבצעי מאמצע 2019, נותנת זיהוי תוך שלוש דקות. כאשר צריך לזכור תמיד, שגם בפן ההלכתי של זיהוי וגם לגבי התרת עגונות, חייבת להיות עין אנושית, שתאשר שזו טביעת האצבע המתאימה ביותר, ושהזיהוי יתבצע על ידי בן אנוש, כדי שהמימצא יהיה הלכתי וחוקי".
למה הזיהוי צריך להיות בתוך 3 דקות? למה החיפזון?
"מהסיבה הפשוטה שהמלחמה שאנחנו נלחמים אותה היום, היא נגד הוואטסאפ, נגד הרשתות, הפייסבוק וכדומה. צה"ל רוצה להקדים את ההודעה הטראגית, יחסית לאמצעים הבלתי מפוקחים. לצורך כך גם הוספנו בשנה האחרונה אצל כל רבני החטיבות פריסה של כחמישים מערכות הרכשת טביעות אצבע. עד לפני שנה היה צריך להביא את החלל למתקן החללים שלנו, ורק אצלנו היה ניתן להוריד טביעת אצבע, או לחילופין מישהו מאנשינו בבסיס צריפין היה יוצא לעבר מקום החלל על מנת לבצע את הזיהוי. בשנה האחרונה פרסנו חמישים לפטופים, ובהם תוכנה מתאימה לזיהוי ולמשלוח המידע בצורה מסודרת ישירות למערכת. התהליך הוא הרבה יותר מהיר. ההגדרה של הביצוע שלנו היא, עד 40 דקות מכל נקודה בארץ. אפשר לקחת מפה ולראות שאנחנו מגיעים לכל נקודה תוך ארבעים דקות, גם ביום וגם בלילה.
חיילים בתפילה במלחמת יום הכיפורים. צילום: לע"מ
"כדי לשמור על כשירות, הרבנים שמחזיקים את המחשבים יוצאים כל שבוע ושולחים דגימת טביעת אצבע למעבדה, של חייל חי כמובן או של עצמם, כדי לוודא שאכן ניתן להפיק ממנה זיהוי אמין".
יש הרבה הקפצות?
"לצערי הרב, היו כמה הקפצות, אם זה לפיגועים שהיו כמו בצומת אריאל, גבעת אסף; אם זה במקומות אחרים שאנחנו לא יכולים להרחיב עליהם את הדיבור. היו לנו מספר הקפצות ברמה של כ-20 דקות, או אפילו רבע שעה, עד שקיבלנו את טביעת האצבע, בכדי להתחיל לטפל בה, דבר שיעזור למודיעים להודיע למשפחה בצורה המסודרת והמקצועית עם כל הגופים הרלוונטים, שלא יקבלו חס וחלילה את הבשורה דרך וואטסאפ, חבר, שכן או פייסבוק. אנחנו נהיה שם ראשונים, גם אם זה באמצע הלילה".