״היתרון של הכטמ״ם הוא המצלמה. אנחנו לא תמיד מגיעים עם נ״צ ידוע מראש, אלא מחפשים את המטרה מהאוויר. זה נקרא 'ציד'. כשאנחנו מוצאים מטרה רלוונטית, אנחנו תוקפים אותה בצורה מאוד ממוקדת״.
כך אומרת ל'מצב הרוח' רב-סרן ע', מפעילת כטמ״ם בטייסת 200 – הטייסת הראשונה בחיל האוויר המפעילה כלי טיס מאויש מרחוק. הטייסת מפעילה הטייסת כטמ"ם מסוג הרון־1 ('שובל') מבסיס חצור. "ברוב המלחמה היינו בעזה ובלבנון - ועכשיו גם באיראן״, מספרת ע'.
״המטרות הן בעיקר משגרי טילי קרקע-קרקע - הטילים ארוכי הטווח שמכוונים למדינת ישראל ומכניסים את כולנו למקלטים. כשאתה תוקף משגר טילים ויודע שעכשיו פחות טילים ישוגרו לעורף, אתה יודע שעשית משהו מאוד משמעותי. אנחנו תוקפים גם אמצעי לחימה ומטרות שמאיימות על מטוסי הקרב שפועלים בזירה".
רב סרן ע', כידוע, יושבת בקרון ההפעלה בארץ, שעה שכלי הטיס עושה דרכו מזרחה. ״אני לא נכנסת פיזית למטוס ולא פוגשת את הטכנאים לפני הטיסה, אבל בכל תקלה או בעיה הם מיד מגיעים ועוזרים לפתור אותה. בלי האגף הטכני שמכין את המטוסים, אין לנו עם מה לבצע משימה. אנחנו סומכים עליהם בעיניים עצומות שיביאו לנו מטוסים שמישים ומוכנים. כשאני במשימה אני מרגישה שאני שם, למרות שאני יושבת בקרון בארץ. אתה כל כך בתוך המשימה שזה מרגיש כאילו אתה בזירה עצמה.
״אלה טיסות מאוד ארוכות, של מאות קילומטרים. לוקח הרבה שעות להגיע ליעד. השליטה על הכטמ״ם זהה בכל זירה, אבל המשימות שונות. מה שאנחנו עושים בעזה הוא לא מה שאנחנו עושים באיראן".
על ההכנות למשימה היא מספרת: ״אנחנו מתאמנים הרבה בסימולטורים שמדמים את הטופוגרפיה באיראן ואת סוגי המטרות שנפגוש. לומדים מפות וחומר עיוני כדי להגיע מוכנים למשימה. כשיצאתי לתקיפה הראשונה, הרגשתי התרגשות לצד חשש - איך זה ייראה בפועל והאם זה יהיה כמו שהתכוננו".
רס"ן ע' מסכמת את השבועיים האחרונים: ״כל תקיפה על אדמת איראן היא היסטורית. לפעמים זה עדיין לא נתפס שאנחנו במערכה כזאת. אני לא יודעת כמה גיחות עשיתי, אבל יש לי הרבה מאוד שעות באוויר".