לפני כחודש, בערב ליל הסדר, צלצל הטלפון של תמנע מלכיאלי. מעבר לקו היה מפקד נפת ירקון שהתקשר לאחל לה חג שמח, ותוך כדי כך אמר כמשיח לפי תומו: "אני לא יודע אם שמעת, אבל המלצנו עלייך להיות מצטיינת הנשיא של אלוף פיקוד העורף ביום העצמאות הקרוב".
תמנע, שלא ממש הבינה על מה מדובר, הודתה לו בנימוס.
למחרת הגיעה שיחת טלפון נוספת, מהשלישה הפיקודית, שבישרה לה בהתרגשות שהיא נבחרה להיות קצינת המילואים המצטיינת בכל מחוז ירושלים והמרכז, בטקס מצטייני הנשיא ביום העצמאות 2021.
והיא בכלל לא ידעה שהיא כזו.
בשבוע שעבר, ביום העצמאות, היתה תמנע קרסנה מלכיאלי בת ה-32 מהיישוב דולב, אם לשלושה, מורה בתיכון, קצינה במילואים בדרגת סרן, בין 120 החיילים המצטיינים שאירח נשיא המדינה ראובן ריבלין במשכנו בירושלים - בפעם האחרונה בשבע שנות כהונתו, במעמד הרמטכ"ל אביב כוכבי ומשפחות החיילים. 120 חיילים ואנשי קבע שנבחרו על ידי מפקדיהם על הפגנת הצטיינות במילוי תפקידם והתנהגות למופת.
באירוע נכחו נרגשים הוריה, בועז בעלה ושלושת ילדיה הקטנים בגילאי שלוש, חמש ושבע וחצי. בלב נרגש ובדמעות בעיניים הם ראו את תמונתה על המסך הגדול ושמעו את הקריין מכריז: "סרן במילואים תמנע מלכיאלי, ששירתה כקצינת התנהגות אוכלוסייה ביחידת קישור לרשות פתח תקווה. תמנע הפגינה מחוייבות ואחריות במסגרת תפקידה ומוערכת על ידי הרשויות בזכות מקצועיותה והשקעתה. בעלת יחסי אנוש ראויים לציון ולשבח אשר סייעו לה ברתימת שותפי תפקיד ועשייה משמעותית ברשות. על כל זאת ועוד נבחרה תמנע למצטיינת יום העצמאות".
זה לא עוד סיפור קלאסי של ילדה טובה פתח תקווה מזרם הציונות הדתית, אלא יותר של נערה מתבגרת עם מודעות עצמית גבוהה שמכירה ביכולות ובעוצמות הנדירות בהן בורכה, ומבינה שהיא מוכרחה לסלול דרך משלה בכדי לממשם. פורצת דרך, זו בהחלט הגדרה מתאימה לאישיותה המיוחדת של תמנע. היא לא נבהלת מעצם היותה נבדלת מהסביבה; ההיפך, היא לומדת עם השנים לנתב את השונות לצמיחתה.
האבא כמודל לחיקוי
תמנע היא בתם השנייה, מבין ארבע בנות, של ג'וש איש משרד הביטחון וסוזי אשת הייטק, לבית משפחת קרסנה. כאשר היו בגיל עשרים החליטו הוריה לעלות לישראל מארצות הברית. הם התיישבו באורנית שבשומרון. בהיותה בגיל 14 משפחתה עברה להתגורר בעיר מודיעין. "אני מגדירה את עצמי מתנחלת", היא אומרת לי בגאווה וצוחקת.
תמנע למדה באולפנית 'ישורון' בפתח תקווה בתקופת ניהולו של הרב שי פירון. "אלה היו ימים סוערים בארץ. לא היה קל להתבגר לתוך הסיטואציה של גירוש גוש קטיף והתקופה הקשה שקדמה לו וגירוש עמונה שנה לאחר מכן. התחלתי לפתח מודעות לנעשה כאן בארץ ולא יכולתי להישאר אדישה", היא מספרת בכאב. "השתתפתי במחאות נגד פינוי גוש קטיף ונגד הריסת הבתים בעמונה, למורת רוחו של אבי, יש לציין", אבל כנראה שאביה הבין כבר אז, שאת תמנע קשה מאוד לעצור.
האש הבוערת בקירבה הובילה אותה למסלול 'LEAD' המיועד לבני נוער מכל גווני החברה הישראלית, ומטרתו לפתח בהם מנהיגות ולהצמיח את דור ההנהגה הבא של מדינת ישראל. "הייתי הדתייה היחידה ב-LEAD", היא מדגישה, "כמו בכל תחנות חיי".
בסוף כיתה י"א ולקראת כיתה י"ב בישרה תמנע להוריה שהיא מעוניינת לשלב בחייה עשייה נוספת מחוץ לכותלי האולפנה. לאחר ישיבה משותפת עם צוות ההנהלה, קיבלה תמנע אישור חריג ללמוד שלושה ימים בשבוע במדרשת מגדל עוז, בתוכנית של טרום השירות הלאומי. ביומיים וחצי הנותרים היא הגיעה לביה"ס ללמוד מתמטיקה ואת כל המקצועות היותר מאתגרים, ואת השאר השלימה באופן עצמאי.
"סיימתי את האולפנה עם תעודת בגרות מצויינת וידעתי שאני הולכת להתגייס לצה"ל. גדלתי בבית עם אבא שהיה איש ביטחון ומודל לחיקוי עבורי, והיה ברור לכולם שאני ארצה להתגייס לצה"ל, אפילו שזה לא היה מקובל אצל בנות דתיות באותם הימים. הצבא קסם לי. המערכת הצבאית, המדים, מימוש הערכים שעל ברכיהם גדלתי בבית, בבני עקיבא, במדרשה. רציתי לתת מעצמי בתפקיד משמעותי בצבא".
לקראת גיוסה לצה"ל חברה תמנע ל'עמותת אלומה' – עמותה שהוקמה ע"י תנועת הקיבוץ הדתי, שאחת ממטרות הדגל שלה הוא ליווי בנות דתיות לקראת ובמהלך שירותן הצבאי או האזרחי לאומי, באופן שיאפשר להן שירות משמעותי מחד ושמירת זהות דתית מאידך. אתגר לא פשוט, כפי שכולנו יודעים. כמו שאומרת תמי חלמיש אייזנמן, מנכ"לית אלומה: "בשבוע שעבר התייחדנו עם הנופלות והנופלים ואנו זוכים לראות בתקומה גם באמצעות נשים דתיות שבחרו בשירות צבאי משמעותי. תמנע ומצטיינות נוספות מייצגות דרך נוספת בה ניתן לתרום לחברה הישראלית ואנחנו שמחות להיות שותפות במסע הזה".
עם גיוסה לצה"ל, הגיעה תמנע לחיל החינוך והנוער כמש"קית הוראה ומפקדת טירונים ב'חוות השומר', שבו טירונים משני סוגי אוכלוסיות מיוחדות: חוסן - המאופיינת בחוסר מוטיבציה לשירות צבאי, ומקא"ם - מרכז קידום אוכלוסיות מיוחדות, מיזם המכונה 'נערי רפול' הקרוי על שם מייסדו, רפאל איתן. תמנע קיבלה על עצמה תפקיד פיקודי מאתגר ממעלה ראשונה, בו נדרשה להתמודד עם נוער בסיכון, נפלטי מסגרות, בעלי מוטיבציה נמוכה לשרת בצה"ל ולחלקם תיקים פליליים במשטרה. בסיום הטירונות הם השתבצו לתפקידים שונים בצה"ל, כולל ללוחמה קרבית.
"החוויה הדתית שלי בשירות הצבאי, הייתה מדהימה", מספרת תמנע בהתלהבות. גם בתוך הצבא, המערכת הייתה מאוד עוטפת. מש"קי הדת בכל הבסיסים בהם שירתי, היו מאוד פעילים והציעו סיוע לקראת חגים, לימוד הלכות ועוד. במהלך כל השירות שלי הקפדתי להשתתף בימי עיון וכנסים שארגנה עמותת אלומה.
מחוות השומר יצאה תמנע לקורס קצינים, שלאחריו שובצה לתפקיד קצונה ראשון כמפקדת איזור אילת וערבה של חיל החינוך - איזור עצום בגודלו. תמנע היתה אחראית על שיתופי הפעולה בין חיל החינוך לבתי ספר שדה, עמותות, תנועות נוער, תפקידי הדרכה המשיקים עם האוכלוסייה האזרחית - ניסיון שעוד יסייע לה בהמשך.
בהמשך שימשה כמ"פ טירונים במחו"ה אלון, הבסיס הגדול ביותר של חיל החינוך, ואח"כ על קורס 'נתיב' – קורס ייעודי לחיילים עולים חדשים המעוניינים ללמוד ולהעמיק בנושא היהדות וזהותם היהודית (ערכים יהודיים, שבת, חגים ועוד), או כאלה שרוצים לעבור תהליך גיור במסגרת שירותם הצבאי.
בשנה האחרונה של שירותה הצבאי, בגיל 23, הכירה תמנע את מי שעתיד להיות בעלה, בועז מלכיאלי, מכוכב יאיר, קצין ביחידת אגוז. "היינו שנינו קצינים בצה"ל בתפקידים תובעניים. שנינו הבנו, שאם אנחנו רוצים להתחתן, מישהו מאתנו צריך להשתחרר כדי לקיים בית נורמלי עם ילדים". תמנע היתה זו שוויתרה על השירות הצבאי, מהלך הזכור לה כמחולל מצב משברי אישי. "אחרי שעשיתי מגוון רחב של תפקידים פיקודיים, גדושים בעשייה ויצירתיות ועם המון אחריות בצידם, אני משתחררת מצה"ל והמסלול היחיד שפתוח בפניי הוא... מלצרות! את מבינה? זאת הייתה התרסקות ואני זוכרת את זה בתור משבר".
משבר השיחרור הקטן לא בלם אותה ממימוש היעדים שהיא הציבה לעצמה בדרכה החדשה: תואר אקדמי בקרימינולוגיה, ניהול מערכות חינוך באוניברסיטת בר אילן ולידת בתה הבכורה ארבל, שהופכת אותה לאמא. את חייה הקדישה לחינוך נוער מאתגר. "בזכות התפקיד המשמעותי שעשיתי עם הטירונים בחוות השומר, הבנתי שאני אוהבת לעבוד עם נוער מורכב, אני צריכה אקשן, ריגוש, אתגר", היא מסכמת בחיוך, כמי שמכירה את עצמה.
לפני 5 שנים, בשנת 2016, אחרי שבועז השתחרר מצה"ל, הם עברו ליישוב דולב במערב בנימין. "סוף סוף תפקדנו כמו משפחה נורמלית, אבא ואמא חוזרים הביתה מהעבודה כל יום". שנה לפני כן תמנע החלה לעבוד בתיכון אורט בלוד כמחנכת כיתה, ושימשה כרכזת הכנה לשירות משמעותי בצה"ל. גם כאן בחרה שלא ללכת בתלם ולא נרתעה להשתלב כמורה בתיכון בו לומדים יהודים וערבים ביחד.
עד לשיחת הטלפון ששינתה את חייה.
גיוס חירום עקב ירי רקטות
מספרת תמנע: "אני זוכרת שרציתי לעשות ימי מילואים והייתי מתקשרת במשך שנים לקצינת הקישור שלנו ומתחננת אליה שתיתן לי שיבוץ למילואים. היא כמובן סירבה. הבנתי את ההיגיון לפטור משירות מילואים אישה נשואה ובטח אמא, אבל למה לא לאפשר למי שמעוניינת? לא קיבלתי ולא השלמתי עם זה.
"לפני כשלוש שנים המפקד שלי בחוות השומר השתחרר וקיבל תפקיד מילואים בפיקוד העורף. הוא פירסם אצל בוגרי חיל החינוך שהוא מחפש לגייס אליו קצינות שאין להן תפקיד מילואים כרגע".
תמנע מסבירה: "לחיל החינוך אין מילואים. זה חיל שאין לו תוכנית לשעת חירום וייעוד מבצעי בשעת מלחמה. לכן הוא פנה לקצינות אצלנו, כי אין להן שיבוץ מילואים".
כאן נפתח צוהר לתמנע להגשים את חלומה: "נעניתי לקריאה של המפקד שלי. התקשרתי אליו לשיחה חברית ארוכה. בתוך שבוע, בהתרגשות שיא, עליתי על מדים, אמא לשלושה ילדים, עם מטפחת על הראש והתייצבתי ליום המילואים הראשון שלי ביקל"ר (יחידת קישור לרשות פ"ת)".
לכל עירייה או מועצה יש יחידה של פיקוד העורף שבזמן חירום לאומי הם פותחים חמ"ל עם העירייה ומנהלים את שגרת החירום. תמנע משתבצת בעיר פתח תקווה. "זה תפקיד שמותאם לאימהות ולנשים כי הוא מופעל רק בעתות חירום. בשנה רגילה יש בתפקיד הזה בסך הכל עשרה ימי מילואים..."
בשנה הראשונה ערכה עיריית פתח תקווה תרגיל בשיתוף עם תמנע, נציגת פיקוד העורף. כך זכתה להכיר את עובדי עיריית פ"ת. "שנה לאחר מכן ירה החמאס רקטות לעבר מרכז הארץ, ובתי הספר נסגרו למשך שלושה ימים". זה כבר הוגדר כאירוע חירום שבו הקפיצו את תמנע מהבית. "אלו היו הימים המבצעיים הראשונים שלי בתפקיד של פיקוד העורף במילואים".
בועז, בעלה של תמנע, מ"פ במילואים, הוקפץ לצבא ושובץ לתעסוקה מבצעית בתור קצין קרבי. "ולי קראו כי נורו רקטות מעזה. אז מה עושים עם שלושת הילדים?"
גם שלושה ילדים, קטנים ומתוקים ככל שיהיו, לא יעמדו בדרכה של תמנע מלרוץ ולהציל את המדינה. "איכשהו הסתדרנו. אחות של בועז פתח תקוואית, ובין לילה נוספו לה עוד שלושה ילדים", היא מספרת ומתגלגלת מצחוק.
אלו היו ימי המילואים הכי משמעותיים שהיו לתמנע, עד שהגיעה הקורונה.
"הכל בידיים שלי"
נגיף הקורונה פורץ בחודש מרץ בשנה שעברה – "אירוע חירום קלאסי שהעורף האזרחי הוא הנפגע ועל הרשויות המקומיות הוטלה המשימה של ניהול המשבר.
"זה לא אירוע חירום מבצעי", מסבירה לי תמנע בלהט, "אלא אירוע חירום אזרחי. היה ברור לכולם שהגוף היחיד שידע לבנות תוכנית סדורה תוך סנכרון בין הרשות, משרד הבריאות והקהילה בניהול מדוייק ומדוקדק זה רק הצבא".
וזה מה שקרה. הממשלה נתנה מנדט לצבא לנהל את המשבר. נפתחה 'מפקדת אלון' – המפקדה של הצבא שהייתה אחראית על ניהול משבר הקורונה. מלוניות, תחקירים אפידמיולוגיים, מחלימים, רשויות, אזרחים, דיווחים על הנחשפים לחולים מאומתים, מערך הבדיקות, חיסונים, הסברה לקהילה ועוד.
בגל הראשון המיקוד היה בקשישים, הם הוגדרו כקבוצת סיכון מובהקת ונאסר עליהם לצאת מהבתים. "עשינו מיפוי של כל הקשישים בעיר, פתחנו חמ"ל טלפוני כדי להבין מהם הצרכים – הצטיידות בתרופות, אוכל, מערך הסעים, מערך משלוחים ועוד. פתח תקווה היא עיר עצומה של 270,000 תושבים. יש בה אוכלוסייה מגוונת, חרדים, חילונים, סרוגים, עולים, עובדים זרים, מיעוטי יכולת, אנשים אמידים מאוד, הכל מהכל.
"פתאום הבנתי שנדרשתי לתפקיד של אלוף משנה. כי פיקדתי על מערך העורף של עיר ענקית. עבדתי בצמידות עם ראש העיר מול משרד הביטחון. התקציב היה בידיים שלי. הכל היה בידיים שלי למעשה".
גיוס המילואים הזה הוגדר לשבועיים. "אני עם שלושה קטנים בבית, במקביל הייתי צריכה לעמוד במשימות שלי כמורה ולהגיש לבגרות באנגלית שלוש כיתות דרך הזום. ומכיוון שביום ניהלתי את המשבר בעיר פתח תקווה, התאפשר לי ללמד בזום רק בלילות. כשכולם היו יוצאים להפסקת הצהריים, אני פתחתי את המצלמה והעברתי שיעורים לתלמידים בזום".
מפקדת היקל"ר
מה שהתחיל בסגר הראשון והוגדר לגיוס מילואים של שבועיים, התגלגל ונמשך 48 יום מטורפים. "אני מנהלת את כל מערך פיקוד העורף בפתח תקווה, מתנהלת מול אזרחים, קופות החולים, משרד הבריאות, טלפונים, מיילים, כותבת תוכניות, מסיימת משמרת טסה הביתה, מוציאה את הילדים ומתחילה לעבוד מהבית ובשבע בבוקר אני כבר בפתח תקווה שוב". כי יש לה משבר לנהל והכל התרחש תוך כדי ניסוי ותהייה, למידה תוך כדי תנועה. מדינה שלימה על גלגלים.
"מסתיימים 48 הימים המטורפים והאינטנסיביים שלי בתפקיד מנהלת מערך פיקוד העורף בעיר פתח תקווה ומשחררים את כל חיילי המילואים ואני חוזרת לעבוד כמחנכת כיתה י"ב, זה בדיוק סוף שנת הלימודים. זמן לפרידות ולמסיבות סיום. הכל מאחורינו, אפשר לנשום".
אבל אז, מגיע חודש יולי וכולם מבינים שהאתגר יותר מורכב מכפי שנראה בהתחלה. תמנע מקבלת טלפון בהול מהמפקד שלה שמודיע לה שהוא לא יוכל להמשיך בתפקידו כי הוא מתחיל עבודה חדשה וכך תמנע מקבלת את תפקיד - מפקדת יקל"ר פתח תקווה.
"זה אומר שאני הקשר של העיר פ"ת עם הצבא, משרד הבריאות, הפרוייקטורים השונים, ניהול לוגיסטי, פיקוד העורף, הקמת מתחמי בדיקות, תקשורת מול אזרחים, עדכון לגבי חולים מאומתים ושליחת אנשים לבידוד או איסוף למלוניות הקורונה, ניהול ההכשרה של עורכי החקירות האפידמיולוגיות של המחוז בשיתוף עם נציגי משרד הבריאות, גיוס עובדים מטעם העירייה. הסמכות העליונה של הצבא בעיר, זו בעצם אני..."
קשה להאמין: בחורה בת 32 בסך הכל, מקבלת אחריות על 270,000 תושבים. הבחורה הצעירה והנמרצת הזאת, עם המדים והדרגות על הכתפיים, מטפחת לראשה, נדרשת ביום בהיר אחד עקב התפרצות נגיף הקורונה, לנהל עיר שלמה - וזה לא נתפס.
בחודש אוגוסט האחרון עזבה תמנע את עבודתה כמורה בביה"ס התיכון בו עבדה. בצו השעה שהוא צו חירום לאומי התגייסה לכמעט שנה כמפקדת יקל"ר פתח תקווה. זה בדיוק הזמן אליו הכינה את עצמה עוד מימי נעוריה. הערכים אותם ספגה בבית הוריה, החוסן, המנהיגות, תעצומות הנפש, היצירתיות, האינטליגנציה, יחסי האנוש, היזמות והתכלול, נכסים אותם אספה במהלך תחנות חייה המשמעותיות, התכנסו כולם לשעה הזאת, לרגע הזה ממש והם שירתו אותה נאמנה.
הרגע הזה נמשך חודשים ארוכים עד לשבוע שעבר, בו צה"ל הכריז שזהו, זה נגמר, אפשר לפשוט את המדים ולחזור הביתה. "הצלחנו לעמוד במשימות, וכן - ניצחנו. ניצחנו את הנגיף. כולם ביחד. אבל בהחלט הרבה בזכות מפקדים ומפקדות נדירים כמו תמנע, שהרימו את הכפפה ונרתמו ראשונים למשימה הלאומית".
אז מה התחנה הבאה שלך תמנע? - אני מעיזה לשאול.
"תראי, זה היום הראשון שלי באזרחות", היא עונה ומחייכת. "אני כנראה לא אחזור לביה"ס. התרגלתי לעבוד במונחים של מאות אלפי אנשים. כרגע אני עוד בהתאוששות, מייחלת שבורא עולם יזמן לי את התחנה המשמעותית הבאה".