ככל שחולף הזמן, גוברת ההשערה שמבצע "פסגת האש" לחיסול צמרת החמאס בדוחא לא היה הצלחה גדולה – כנראה בגלל בגידה אמריקנית, שמיהרה להעביר לשלטונות קטאר את העובדה שמטוסי חיל האוויר הישראלי אמורים בתוך דקות לפגוע בצמרת החמאס, ואלו מיהרו להזהיר את צמרת החמאס שהתפזרה במהירות.
אם זה נכון – מדובר במעשה אמריקני מחפיר, אבל לא חסר תקדים. קשה לדעת כמה פעמים נכשלו מבצעים ישראלים בגלל בוגדנות אמריקנית כזו. לפחות מקרה אחד יודע, וזהו מבצע 'כראמה' (מבצע תופת) ב-21 במרץ 1968, הפעולה הראשונה של צה"ל נגד הטרור הפלשתיני אחרי מלחמת ששת הימים, שהיה גם אחד המבצעים הכושלים של צה"ל. השמות אמנם שונים, אבל הסיפור נקרא כאילו נכתב אתמול.
בי"ט באדר תשכ"ח, 18 למרץ 1968, עולה אוטובוס של תלמידים מהגימנסיה הרצליה שיצא לטיול שנתי על מוקש ליד באר אורה בערבה. שני הורים מלווים נהרגו ותלמידים רבים נפצעו בתקרית.
ראש הממשלה לוי אשכול חשש מפעולה נגד ירדן, בעיקר בגלל המסרים שקיבל מארה"ב, שהממשל האמריקני של הנשיא ג'ונסון לא יקבל פעולה כזו, עקב קשריו הטובים עם ממלכת ירדן. אשכול כינס את הממשלה פעמיים קודם שנתן את אישורו למבצע. רוב שרי הממשלה תמכו בפעולות למעט השר משה חיים שפירא מהמפד"ל.
אבל דעת הקהל והמטה הכללי לחצו, ולאשכול לא נותרה ברירה. צה"ל יצא למבצע 'תופת' בשמו הצבאי הרשמי, שבוצע בכ"א באדר תשכ"ח, 21 במרץ 1968.
המשימה הייתה להכות מכה ניצחת בארגוני המחבלים שהתבססו מזרחית לירדן, בעיקר בעיירה כראמה שהיוותה מפקדת הפת"ח ובסיס יציאה לפעולות טרור בתוך ישראל. זו היתה הפעולה הנרחבת הראשונה של צה"ל אחרי מלחמת ששת הימים, שכללה תקיפה נרחבת של כוחות שריון, צנחנים וחיל אוויר של צה"ל, על הכפר הירדני כראמה שבדרום בקעת הירדן, ונגד מפקדת הפתח' בכפר והעומד בראשה, יאסר ערפאת.
אחת הסיבות לריבוי הנפגעים של צה"ל, מסתבר, היתה בגידה אמריקנית. העיתונאי משה ז"ק מגלה בספרו 'חוסיין עושה שלום' (עמודים 232 ו-247) כי ערב מבצע כראמה, דיווח המודיעין האמריקני למודיעין הירדני, כי על פי מידע של סוכנות הביון האמריקנית, עומדת ישראל לפתוח במתקפה גדולה נגד בסיסי פתח' לאורך הירדן. המודיעין הירדני לא שמר לעצמו את המידע, ומיהר לשתף בו את מפקדי הפתח, בהם סגנו של ערפאת אבו-איאד (שחוסל לימים בשנת 1991, כנראה בידי סוכנים עיראקים). בספרו 'ללא מולדת' כותב אבו-איאד: "בראשית מרס 1968 קיבלנו הודעה מאחד מראשי המודיעין הירדני, אל-חאג' ערביאת, שברצונו להיפגש עם מנהיגים של הפתח... ערביאת מסר לנו כמה ידיעות שהועברו אליו מן הסי.אי.איי, שלפיהן תצא ישראל להתקפה גדולה נגד בסיסנו לאורך הירדן. הוא הציע לנו, מתוך ידידות, לנקוט זהירות, והזמין אותנו לעמאן כדי להיפגש עם הרמטכ"ל, הגנראל עאמר חמאש, שביקש לשוחח איתנו בנושא זה. הגנראל חמאש קיבל אותנו ביום שני, 18 במרס, ובפיו דברים קשים ומפורשים. ההתקפה הישראלית תיפתח בתוך שלושת הימים הקרובים, הודיע לנו, ויהיה זה נבון מצד הפידאינים להימנע מעימות ולסגת אל תוך שטח ירדן. בכל מקרה, הדגיש, תשגה הנהגת הפתח מישגה חמור אם תחשוף עצמה למהלומותיו של האוייב. עלינו למצוא מקום מסתור ללא דיחוי" (עמ' 95-96).
אבו-איאד, אם לסמוך על דבריו, הניח שהמודיעין האמריקני הדליף את המידע למודיעין הירדני כדי לשכנע את אנשי פתח' לסגת מהגבול עם ישראל. בפועל, שירתה ההדלפה את פתח', ואף גרמה לריבוי האבדות של צה"ל, שבהסתערותו על היעד אבד לו גורם ההפתעה. בדיעבד, הצילה האזהרה האמריקנית-ירדנית, שלושה ימים לפני המבצע, את ראשי הפתח' - לימים ראשי אש"ף - שיכלו להסתתר ולברוח בעוד מועד מהמחנה, והניחו לצבא ירדן להיערך כנדרש לקראת הפעילות עם צה"ל. כך אפשר לסמוך על האמריקנים...
בסופו של יום הקרב, היו לצה"ל 33 הרוגים ו-161 פצועים, 3 חיילים היו נעדרים, מתוכם הוחזרה אחרי שבוע גופת חייל אחד. לצה"ל נפגעו 27 טנקים, ועוד שריוניות וזחל"מים. ארבעה טנקים, שלוש משאיות ושני זחל"מים שנפגעו או שקעו בבוץ נותרו בשטח ונפלו שלל בידי הירדנים. כן הופל מטוס אורגן של חיל האוויר מאש נ"מ ירדנית.
מפקד הפתח', יאסר ערפאת, שברח בעור שיניו כשהוא רכוב על אופנוע. הצלחת ערפאת להימלט מצה"ל והכרזתו על 'ניצחון' הביאו לעליית קרנו של אש"ף וכך להתגברות פעילויות החדירה משטחה של ירדן. מאז הנהיג ערפאת את אש"ף לאלימות ממושכת רויית דמים נגד ישראל מירדן ומלבנון, ואחרי הסכם אוסלו, גם מתוך יהודה ושומרון.