באחת מהישיבות הגבוהות ביו"ש, נהוג שמכינים את ארוחת הערב מראש, ולקראת הארוחה התורנים מוציאים את האוכל לחדר האוכל. לקראת הארוחה, קיבל התורן תפריט מסודר מה הוא צריך להוציא מהמטבח. באמצע ארוחת הערב, ארוחה חלבית, התקשר מנהל המטבח לאחד האחראים בישיבה, אחוז בהלה. מתברר שכשהתורן לקח את כל הציוד שלו מהחדר החלבי, הוא ראה שיש מרק בחדר הבשרי והוציא גם אותו לחדר האוכל. באמצע ארוחת הערב החלבית גילו התלמידים חתיכות עוף צפות בתוך המרק.
סיפור דומה קרה בישיבה ותיקה באזור אחר ביו"ש. "את ארוחות הצהרים והערב קיבלנו מישיבה סמוכה", מספר ל'מצב הרוח' בוגר הישיבה. "יום אחד, האוכל הגיע בתבניות אפיה שהונחו אחת על השניה - כנראה אחד עובדי המטבח סידר מתוך לחץ ברכב, ולא חשב יותר מידי. מעל לתבנית עם פיצה רותחת, לארוחת הערב, הונחה תבנית עם עופות חמים לארוחת הצהרים. מה שגרם שבתחתית תבנית העוף הודבקה גבינה צהובה חמה, ובעצם האוכל לא היה כשר".
סימון והפרדת כלים בשריים וחלביים, בחירת כשרות חומרי הגלם, ברירת אוכל שעלול להיות נגוע בחרקים, שטיפת ירקות עלים ועוד - משימות רבות מוטלות על משגיח כשרות במטבח גדול. קידום רפורמת הכשרות בידי השר לשירותי דת מתן כהנא, שפותחת תחרות בין ההשגחות השונות, העלה לשיח הציבורי בהרחבה את כל נושא השגחת הכשרות. אבל נושא אחד נשאר מתחת לרדאר - נושא השגחת הכשרות בישיבות: עדויות מישיבות שונות שהגיעו ל'מצב הרוח' מגלות שלא פעם תלמידי אותם ישיבות אוכלים אוכל שממש אינו כשר.
בישיבות רבות בציבור הדתי, החליטו לאחרונה למנות אדם שיהיה אחראי על משימות אלה במטבח הישיבה. לעומת זאת, ישנן ישיבות רבות מאד שאין בהם אף אדם שמוודא שמשימות הכשרות מטופלות.
את העדויות הבאנו בשמות בדויים, על מנת שלא לפגוע בתלמידי הישיבות, ואף את שמות הישיבות שמרנו במערכת משום שאין לנו עניין לפגוע חלילה באף אחת מהן.
נס קפה נשפך לחמין
"עיקר הבעיה היא בשבת, כשהאחריות היא על התורנים, והם לפעמים עלולים לעשות תקלות כשרות מסוג ערבוב בשר וחלב", מאשים רחמים, אחראי תורנים בישיבת הסדר בצפון הארץ.
תלמיד ישיבה ממרכז הארץ סיפר ל'מצב הרוח': "בשבת בבוקר, התורנים התעסקו בחמין כדי למזוג אותו לקערות ההגשה. בזמן הזה אחד הבחורים שתה נס קפה וברגע אחד של היסח הדעת – נשפכה הכוס לתוך סיר החמין". במקומות בהם יש משגיח כשרות, חל איסור להגיע לאזור הבשרי עם מוצרים חלביים. האיסור הזה נועד למנוע מקרים מעין אלו. הבחורים באותה ישיבה לא יכלו לזרוק סיר חמין של מאות סועדים והחליטו שזה נכנס לגדר ההלכתי של 'בטל בשישים' והגישו את התבשיל הבשרי לתלמידי הישיבה שאכלו לשובעה. אם היה משגיח כשרות – זה כנראה לא היה קורה.
"אצלנו בישיבה לא היתה הפרדה מוחלטת בין בשר לחלב והתבלבלו הרבה בין הכלים", מספר בחור ישיבה מירושלים. "הטבח לא ידע שאסור לחתוך בצל עם סכין חלבית לארוחה בשרית. משגיח כשרות אמור לוודא שהכל נעשה כהלכה, אבל אצלנו בישיבה אין משגיח".
מספר בנימין, שלמד 8 שנים עד שירותו הצבאי באחת מהישיבות הגדולות והמרכזיות בציבור הדתי לאומי: "שבת אחת, בצלחת מרק אנחנו רואים נקודות שחורות לא מזוהות. כולם מסתכלים במרקים שלהם ורואים שכך זה אצל כולם, נראה כמו יתושים, חרג'וקים כאלה. חשבנו שאולי זה פלפל שחור. הלכנו למטבח, ושם ראינו את כל הסיר עם השחורים האלו. לאחר בדיקה, מצאו שאחד התבלינים שהטבח השתמש בו, כולו היה מלא בחרקים. הטבח לא שם לכך לב".
מקרה כזה עלול לקרות במטבחים מוסדיים שבהם נפוצה בעיית חרקים. בשונה מהמטבח הביתי, שבו אנחנו משתמשים בכמויות קטנות יחסית ומאחסנים את האוכל במטבח, במטבח מוסדי מאחסנים את האוכל במחסן גדול שייתכן שנגוע בחרקים. בנוסף, משום שבמטבחים ציבוריים כמו מטבחי הישיבות, מכינים מנות גדולות מאד, לעיתים למאות אנשים בכל ארוחה, הטבחים עלולים שלא להבחין בחרקים קטנים שמסתתרים בתוך האוכל. זה בדיוק תפקידו של משגיח הכשרות. כידוע, ההלכה מתייחסת בחומרה יתירה להימצאות חרקים בתוך המזון.
ישי, בחור ישיבה וטבח בישיבת הסדר במרכז הארץ מעיד בשיחה עם 'מצב הרוח': "קורה שמוצאים ג'וקים באוכל, אבל זה לא נורא כל כך".
"אם היה להם משגיח, זה לא היה קורה להם", אומר נריא גזבר, עובד בארגון 'כושרות' המשמש כמשגיח כשרות בישיבת אלון מורה. "משגיח יוודא שכל התבלינים מגיעים בצורה טרייה, ושעוברים בְּרִירה, והוא יוודא שהתבלינים נמצאים בתוך המקרר, כי בסופו של דבר צוות המטבח לא חושב על זה. כלומר, גם אם הם אנשים יראי שמים או אפילו יכולים לעסוק בכשרות, זה לא מה שנמצא בראש מעייניהם. כרגע הם צריכים להוציא מנות מהמטבח ותו לא. כשיש משגיח כשרות, אז יש מישהו שמסתכל על הדברים האלה".
עוד סיפור מפיו של בנימין: "הטבח רכש כלים חדשים למטבח. פתאום ראינו המון כלים חדשים והבנו שאף אחד לא הטביל אותם. לא רצינו לפגוע בטבח, אז מאוחר בלילה יצאנו כמה בחורים ולקחנו את הכלים לטבילה".
שימוש בכלים שאינם טבולים זו לא בעיית כשרות חמורה, אך כאשר הטבח פועל באופן בלעדי ואין משגיח כשרות שמפקח, עלולות לקרות תקלות כשרות חמורות יותר ולעיתים, גם אף אחד לא יידע עליהן.
ראשי הישיבות לא עוסקים בנושא
על פי ההלכה, 'עד אחד נאמן באיסורים'. זאת אומרת, שאם יהודי כשר מעיד שהאוכל שהוא הכין הינו כשר – מותר להאמין לו ולאכול את האוכל, כי הוא נאמן על כך. מה שאין כן, כאשר לטבח יש סיבה לשקר. לכן, במסעדות, קייטרינג וכדומה, אין לסמוך על ה'מילה' של הטבח וצריך לראות תעודת הכשר שאכן המקום מפוקח. גם אם הטבח אינו הבעלים של המקום וכביכול אין לו סיבה לשקר, עדיין ההלכה חוששת, משום שהטבח מקבל כסף על עבודתו והוא צריך להוציא אוכל – זה מה שעומד מול עיניו. במטבח שמוציא כמות גדולה של אוכל, שלא כמו המטבח הביתי, המשימה הזו מורכבת יותר ולא משאירה לטבח זמן ופנאי לחשוב על ענייני הכשרות, גם אם הוא אדם ירא שמיים.
מסביר נריא גזבר: "יש מרכיבים שקיימים במטבח מוסדי שלא נמצאים במטבח ביתי, כמו דגים ובשר בתנור, מצב שבת של מקרר מוסדי שלפעמים דורש היערכות מוקדמת, 'גרוף וקטום' דבר שבדרך כלל לא רלוונטי בבית פרטי: אסור לנו לשים אוכל בשבת כאשר יש אש גלויה. אש גלויה לצורך העניין זה גוף חימום. בתנור מוסדי הרבה פעמים יש למטה גוף חימום שאף אחד לא חושב שצריך לעשות איתו משהו".
ראש הישיבה יכול לבוא למטבח ולתת הנחיות כשרות. בישיבות יש את ריכוז הרבנים הגדול ביותר.
"כמה ראשי ישיבה יעסקו בנושא לדעתך, ודעתם תהיה עסוקה בצורך לדאוג לעירוב תבשילים? אין בכוונתי לדבר סרה על ראשי ישיבות, אבל אני לא חושב שזה נמצא בראש מעייניהם. וכמו שהזכרת, יש תבלינים, וגם אורז וקמח, שצריך לבדוק. בחודש האחרון יש הרבה ג'וקים. לטבח אין פנאי לברור חצי טון, כשהוא צריך להוציא מאות מנות. ראשי ישיבות לא נותנים על כך את הדעת. המשגיח הוא גם שער הכניסה לדברים שנכנסים. לעיתים גם דברים משתנים. כשהטבח מדבר בטלפון עם הספק ואין לו את הכשרות הרגילה, הוא לא ירוץ לראש ישיבה וישאל אותו איזה מוצר לרכוש במקום. בנוסף, צריך לתת את הדעת ולטפל בהטרפות כלים, סימון וטבילת כלים. מי ידאג לזה אם אין משגיח? וזה דברים שקורים. זה נראה אותו דבר, חלבי מתערבב עם בשרי, מי מסמן אותו? מי חושב איך לסמן אותו? מַשקים מגולים - מנהל מטבח ידאג לזה, אם המשגיח לא יישב עליו מעל הראש?"