בשבוע שעבר הלך לעולמו בגיל 91 יעקב בוגין, האדם שאריאל שרון ז"ל היה חייב לו למעשה את חייו: הוא היה הלוחם שחילץ את שרון הפצוע משדה הקטל בלטרון במלחמת העצמאות, כשהיה בן 17, בעצמו פצוע בלסת. בזכותו, שרון לא רק נותר בחיים, אלא גם קבע את העיקרון שהנחיל לצה"ל לדורות: לא מפקירים פצועים בשדה הקרב.
יעקב בוגין, יענקל'ה, גמלאי של 'אגד' ותושב חיפה, מבכירי בניו של המושב הדתי כפר פינס, התגייס לחטיבת אלכסנדרוני עם פרוץ מלחמת העצמאות. במסגרת זו נקלע לקרב העקוב מדם על רכסי סלעי מרחב לטרון לפני 74 שנים, 10 ימים אחרי קום המדינה. הוא נפגע מכדור בלסת. בעודו מנסה להימלט משדה הקרב בזחילה, שמע לפתע אנחות וגניחות מתוך חלקת השדה. הוא התקרב וגילה, לתדהמתו, את מפקדו אריאל שרון שוכב פצוע כשדם רב זב מבטנו. למרות בקשותיו של אריק הוא סירב להתפנות. "נותרתי לידו ואחרי מאמצים משותפים גם הצלחתי להעמיד אותו על רגליו. לאט לאט התקדמנו, פעם בזחילה, פעם בהליכה שפופה בשדה החיטים, כשמטרים ספורים מאיתנו ראינו את הערבים בוזזים ורוצחים את הפצועים", סיפר בראיון ל'מצב הרוח' לפני 8 שנים, אחרי פטירת שרון. הראיון פורסם בגיליון 268, כ"ג בשבט תשע"ד.
יענק'לה הצנום החזיק בשארית כוחותיו במפקדו אריק רחב הגרם, סייע לו בהליכתו הקשה, ובו זמנית אריק תומך בו. "אני הייתי לו לרגליים והוא היה לי לראש", סיפר. תוך כדי זחילה שנמשכה מספר שעות, הם התרחקו כברת דרך משדה הקטל והרגישו מעט יותר בטוח ללכת זקופים, בצעדים מדודים, "כשאנו תומכים זה בזה - הטוראי ומפקדו. בסופו של דבר הגענו שבורים ורצוצים ליד מסמיה, שם פגשנו במספר זחל"מים ששוטטו בשדות להוצאת פצועים. הגענו לצומת ביל"ו ומשם היישר לבית החולים", מספר בוגין.
הראיון עם יעקב בוגין ז"ל ב'מצב הרוח' 268
בבית החולים ההודי שפעל בשעתו בשירות הצבא הבריטי שכבו יענק'לה ואריק אחד ליד השני. "נקשרה בינינו ידידות אמת. היינו משוחחים שעות, שיחות שנכנסו אל תוך הלילה. אריק סיפר כיצד בזמן ששכב בשדה פצוע וזב דם, חלפו על פניו לוחמים, אבל איש לא עצר. רק אני, יענק'לה בן ה-17, עצרתי וסייעתי לו להיחלץ ולהינצל".
לימים כאשר שרון ז"ל הקים את יחידת ה-101 של הצנחנים, הוא קבע את המונח שהיה לצו מוסרי בצה"ל כולו, ש"אין מפקירים פצועים בשטח". לימים סיפר שרון כי מאותו יענק'לה הצעיר למד אז כמה חשובה אמירת ציווי זה. נער צעיר שלסתו השמאלית הייתה שסועה וכדור מחץ את כתפו, ובכל זאת מצא לנכון לסייע למפקדו הפצוע, שבקושי הכירו אז, וחילץ אותו משדה התופת.
הקשר עם אריאל שרון ז"ל נמשך כל השנים. הגם שעלה במעלות הפיקוד בצבא או אח"כ בממשלה, וגם כשהיה לראש ממשלה, אריק תמיד שמר על קשר עם פקודו, וגם הבהיר לו בטון המיוחד שלו כי "הקשר בינינו לעולם לא ינותק".