ישראל קניג, הממונה על מחוז הצפון במשרד הפנים, משנת 1967 עד 1986, שחולל את מהפכת ייהוד הגליל באמצעות 'מסמך קניג' שעורר פולמוס ציבורי נרחב עד כדי גניזתו, הלך לעולמו החודש והוא בן 102 שנה. למרבה הצער קניג לא הצליח לייהד את הגליל: דווקא בשנת הסתלקותו מן העולם, הצטמק שיעור היהודים בגליל מ-25% בעת כתיבת מסמך קניג ל-15% כיום.
שמו של קניג הפך לפולמוס ציבורי נרחב בשל 'מסמך קניג' – מסמך חשאי שחיבר בדיוק לפני 60 שנה, בחודש אפריל 1976, בעקבות ההפגנות האלימות של ערביי הגליל ב-1976, שזכו לשם 'יום האדמה למאבק במדיניות הנישול והאפליה', וביטאו את מחאת הערבים כנגד הקמת העיר כרמיאל במרכז הגליל על אדמות בור שנלקחו משטח השיפוט של הכפר סחנין.
קניג ביטא במסמך הסודי שנשא את שמו דאגה עמוקה לעתידו של הגליל, לנוכח הסכנה הדמוגרפית: מיעוט היישוב היהודי בו לצד התפשטות האוכלוסיה הערבית, עד כדי סכנה מוחשית להפיכת הגליל ל'גליל הגויים'. החשש היה שמיעוט יהודי זעיר יעודד את ערביי הגליל לתבוע לנתק את הגליל מהמדינה ולעשותו אוטונומיה ערבית עצמאית.
קניג, ממשרדו בנצרת עלית (כיום נוף הגליל), הוטרד מאוד מהחשש לאובדן הגליל ויזם תכנית מפורטת לבלימת ההתפשטות הערבית בגליל והשתלטות הערבים על אדמותיו, על ידי עיבוי מסיבי של הישוב היהודי בגליל ופיזור התיישבות יהודית בכל רחבי הגליל. תחילה הגה את תכנית המצפים בגליל (שרובם הפכו ליישובים קהילתיים פורחים וחלקם גם יוקרתיים), ואחר כך היה לאבי גוש משגב בלב הגליל, שבו כמעט לא היתה עד אז נוכחות יהודית כלשהי, מול תפרוסת הכפרים הערביים שהתרחבו במהירות. קניג הוא האחראי להקמת 60 ישובים יהודים חדשים בגליל. במהלכיו אלה לייהוד הגליל נעזר בשר אריאל שרון, שראה עימו עין בעין את החששות לעתידו של הגליל.
ואולם, ממשלות השמאל שבהן היתה מפלגת השמאל מרצ שותפה בכירה, הפכה ביוזמת מרצ והאגף השמאלי במפא"י את קריאתו לייהוד גליל לאמירה גזענית, עד כדי ההתייחסות כלפיה כמהלך בלתי לגיטימי שראוי להיות מוצא אל מחוץ ללקסיקון הציוני. אל מתנגדי המסמך הצטרף פרופ' ישעיהו לייבוביץ, הכהן הגדול של מחנה השמאל, שטען כי זהו מסמך 'מטופש ומרושע' וטען כי הוא מצביע על כך שהציבור הדתי לאומי, שקניג נמנה עימו, מתדרדר לפאשיזם. על אף זאת, המשיכה תכנית קניג להנחות מקצת מממשלות השמאל שהבינו את גודל הסכנה, ובעיקר ממשלתו של יצחק רבין, שראה בה תכנית אב להצלת הגליל.
התכנית הפכה לפולמוס ציבורי, עד כדי הגדרתה כבלתי לגיטימית, בעקבות הדלפתה ליומון מפלגת השמאל הקיצוני דאז מפ"ם, 'על המשמר'. בשיא הסערה דרשו השמאל הרדיקלי וערביי הגליל לגנוז אותה. אולם קניג הגן עליה בחירוף נפש והזהיר שהתעלמות מהבעיה הדמוגרפית עלולה לקרוע את הגליל ממדינת ישראל.
קניג גם פעל ליישוב רמת הגולן ועודד את ההתיישבות בגולן, שהפכה אז לפרוייקט מרכזי של חבל הגליל במחלקה להתיישבות בראשות מאיר שמיר. קניג קידם גם את הקמת העיר קצרין בירת הגולן, והיה מאבות העיר. הוא גם תמך בהתלהבות בהטלת החוק וריבונות המדינה על חבל הגולן, אך התנגד לתכנית הממשלה, ובעיקר השר שרון, לכפות על הדרוזים בצפון הגולן את האזרחות הישראלית, בטענה שמהלך כזה יוליד התנגדות קשה.
ישראל קניג, מנהל המחוז המיתולוגי, ציוני בכל נימי נפשו, תרם רבות לייהוד הגליל ולתוספת אוכלוסיה יהודית לגליל, אך לא האמין שהמצב יידרדר בשל החלטות מינהליות מפוקפקות, שעודדו דווקא מהלך הפוך (למשל, 'אפליה מתקנת' שהתבטאה במכירת מגרשי בניה לערבים במחירים מגוחכים, תוך הכבדת מחירי מגרשים זהים בהתיישבות היהודית; הקלות במס הכנסה ועוד). למרבה הצער מסמך קניג לא השיג את שלו: שיעור האוכלוסיה היהודית בצפון כיום ירד מ-25% בעבר לכדי 15%, מול 85% לא יהודים (מוסלמים, נוצרים, דרוזים ועוד).
קניג שירת כממונה על המחוז במשרד הפנים תחת ארבעה שרי פנים: משה חיים שפירא, יוסף בורג, שלמה הלל והרב יצחק פרץ מש"ס. אך כשאולץ פרץ, במסגרת מאבקי השליטה הפנימים בש"ס, למנות את אריה דרעי הצעיר בן ה-27 לתפקיד מנכ"ל משרד הפנים, סירב קניג לעבוד תחתיו והגיב בהתפטרות רועמת. השר פרץ דווקא הכיר ביכולותיו ובתרומתו ליהוד הגליל והטריח עצמו אליו הביתה בנצרת עלית כדי לשכנעו לחזור בו, אך קניג נשאר נאמן למצפונו ונותר מאז מחוץ למשרד.