יחידה 8200 של אגף המודיעין היא אחת היחידות המבוקשות ביותר בצה"ל – זה כבר לא סוד צבאי. זו היחידה שבולשת ואוספת מידע באמצעים הטכנולוגיים הכי מתקדמים אחרי המדינות העויינות לישראל, קרובות וגם רחוקות.
לאחרונה הוקם ב-8200 גוף חדש, חשאי, העוסק בעולמות הסייבר. יחידה שרק בודדים התקבלו אליה. המגוייסים היו רק כאלו שהם בעלי תכונות מאד מיוחדות בעולמות התיכנות והסייבר. מתוך קבוצה שנבחנה בנושא, נבחרו שניים – אחד מהם הוא י', תלמיד ישיבת ההסדר החרדית-טכנולוגית 'דרך חיים'. אחד מאלו שבצבא הולכים עם מדי צה"ל בצבע זית, וכשהם מגיעים לישיבה הם ממירים את המדים במדי הישיבה שחור-לבן, עם כיפה שחורה לראשם.
י' מצטרף לשורה ארוכה של תלמידים ובוגרים שהשתלבו בכל מערכות הביטחון, כמו שני בוגרים ששירתו במפעל הלוויינים של מפא"ת באור יהודה, שם עסקו בפיתוח לוויינים. וזה כל מה שאפשר לספר על שלושת תלמידי הישיבה הללו, לפני שמגרסות הצנזורה יעשו שמות בכתבה.
לפני כעשר שנים, פנה מנכ"ל משרד הביטחון דאז, אלוף אודי אדם, אל רמי ליבר, אז בוגר שירות של שנים רבות בחיל המודיעין, במטרה להקים ישיבת הסדר חרדית טכנולוגית, שתכשיר בחורים חרדים לשירות צבאי ביחידות טכנולוגיות בצה"ל. ליבר, כיום מנהל הישיבה, חבר לרב כרמי גרוס, שעלה לישראל מארצות הברית, וחלם לעשות משהו משמעותי לעם ישראל בארץ ישראל. יחד השניים הקימו את ישיבת 'דרך חיים' בגן יבנה, כאשר הרב גרוס עומד עד היום בראשה.
"נפגשו איתי אנשים ציבור ואנשי צבא ואמרו שמה שחסר כאן בארץ זה ישיבת הסדר חרדית", משחזר הרב גרוס. "הם ראו שיש חלק גדול מהציבור החרדי שלא רואים את עצמם אברכים, וגם רוצים לפרנס משפחה ולשרת בצבא - ברוח המתאימה לציבור החרדי - ועדיין לגדול בתורה. דבר כזה לא היה בארץ.
"אני חושב שפנו דווקא אלי כי הכרתי טוב את המודל החרדי, שעובד ועושה אקדמיה וגם לומד. בגלל שהמקור שלי בארצות הברית, אני הבנתי טוב את המודל גם מבחינה מעשית וגם השקפתית".
ההשקפה אותה התכוון הרב לשנות בארץ היא מה שהוא מכנה "ממה שבדיעבד למה שמלכתחילה", והוא מסביר: "היה חשוב שבחור שבוחר את הדרך הזו - של לא להיות אברך, שלא יראה את עצמו ככישלון. ראינו את זה כדבר שהוא לכתחילה, שהקב"ה תיכנן כמה אנשים יהיו לומדי תורה וגם תיכנן כמה אנשים יהיו אנשי אקדמיה, רופאים, עורכי דין ומתכנתים. אנחנו גם רואים לכתחילה שבחור ישרת בצבא וישרת את המדינה, זה דבר ראוי וחשוב מאוד".
הרב חשב שלשרת בצבא זה לכתחילה אפילו שזאת לא הייתה דעה מקובלת בארץ?
"בהחלט. אני חושב שזה תלוי בדור. פעם כן ראו את זה ככה (מסלול שאינו מקובל, ש"מ), אבל השתנו הדברים. אני חושב שזה חשוב. לא לכולם. יש כאלו שיושבים, לומדים בישיבות ורוצים את זה בחיים שלהם - גם זה שירות למדינה. אבל יש גם שירות אחר".
אור ירוק מהרבנים
הקמת ישיבה שמטרתה להכשיר בחורים חרדיים לעבודה בתחומי הסייבר ושירות בצה"ל, איננה דבר שגרתי בציבור החרדי. ואכן, המחזור הראשון של הישיבה כלל רק 10 תלמידים, כשאחד מהם היה בנו של הרב גרוס ועוד כמה מחבריו.
"בשנים הראשונות עבדנו מתחת לרדאר כדי לא להרגיז אף אחד מהחרדים", משחזר רמי ליבר. "זה שיש ישיבה שמשלבת צבא וטכנולוגיה - זה בדיוק כל הדברים שהגרעין הקשה של החרדים מתנגד אליהם. לא עשינו פרסום ושיווק והכל הלך מפה לאוזן. בהתחלה לא היה מסלול לתואר ראשון. היו לנו קורסים בתחום התכנות והסייבר יחד עם קרן רש"י. בחרדי חדרים נפגשנו עם כמה מהרבנים הגדולים של הציבור החרדי וקיבלנו מהם אור ירוק להמשיך".
אתה יכול לתת דוגמאות?
ליבר: "לא. אני יכול רק להגיד שם אחד של רב שהסכים שנפרסם את שמו - הרבי מקרלין. רבנים אחרים אמרו שלא נפרסם את שמם כדי שלא תפסיק להיות להם השפעה על הקהילה".
אז איך פרסמתם את עצמכם?
"בהתחלה עשינו כנסים משפחתיים. בשנים יותר מאוחרות התחלנו לעשות פירסום באתר כיכר השבת, שהוא הכי דומיננטי בציבור החרדי".
תורה ועבודה
המסלול בישיבת 'דרך חיים' מתפרש על פני חמש שנים. במשך שלוש השנים הראשונות התלמידים מסיימים תואר ראשון במדעי המחשב עם התמחות בסייבר, בקמפוס החרדי של מכללת אשקלון בגן יבנה. בחורים שהגיעו מישיבות תיכוניות עם תעודת בגרות מלאה - מתחילים ישר ללמוד לתואר, ובחורים שהגיעו מ'ישיבות קטנות', בהן אין לימודי ליבה, נדרשים לעבור מכינה קדם אקדמית בשנה הראשונה ולאחר מכן הם מתחילים את התואר. הלימודים נמשכים גם בזמן השירות הצבאי. מדובר באישור חריג שניתן לישיבה ממשרד הביטחון וגורמים בצה"ל האחראים על שילוב חרדים.
בתחום התורני, בזמן הלימודים בישיבה לומדים התלמידים שני סדרים מלאים מהבוקר עד אחרי הצהריים. לדברי מנהל הישיבה, התלמידים לומדים מסכתות שהן 'ישימות לחיים', מעין הכשרה לחיים, הכוללים מחשבת ישראל ותנ"ך - מסלול שאינו מקובל בישיבות החרדיות האחרות בהן לומדים רק גמרא, זאת על מנת "לבנות אותם מבחינה תורנית מכל הכיוונים האפשריים", אומר ליבר.
לאחר שלוש שנים בישיבה ובלימודי התואר, התלמידים מתגייסים ליחידות הטכנולוגיות המובילות בצה"ל, בהן 8200, אופק - החטיבה הטכנולוגית של חיל האוויר, או החטיבה הטכנולוגית של זרוע היבשה. חלקם בוחרים לחתום קבע, חלקם נדרשים לכך במסגרת התפקיד, וחלקם אף יוצאים לקורס קצינים.
במהלך השנים הישיבה גדלה, וכל מחזור כולל כיום בין 30 ל-40 תלמידים. סך הכל יש כיום קרוב ל-160 תלמידים בישיבה: כמחציתם לומדים בישיבה וכמחציתם משרתים בצבא. עד היום כ-50 תלמידים סיימו את מסלול ההסדר בישיבה.
מסלול הלימודים שלכם שונה מישיבות ההסדר של הציונות הדתית?
ליבר: "נכון. מדובר במודל שנקרא 'הסדר שילובים'. אצלנו, בגלל שרוצים לקרב את הנוער החרדי לשירות משמעותי ולשוק ההייטק, התירו לישיבת הסדר ללמוד גם לימודים אקדמאים. בישיבות הסדר רגילות אסור.
"דבר נוסף, אצלנו הלימוד הישיבתי הוא מאוד 'אליבא דהלכתא', מאוד תכליתי, כדי שהבן אדם יצא אחרי שלוש שנים אחרי שהוא למד את המסכתות ואת ההלכות הרלוונטיות ליהודי בחיי היום יום. לא לומדים מסכתות שלא רלוונטיות לחיי היום יום, וגם לומדים אותם מהגמרא עד אחרוני הפוסקים של היום".
יחד עם הרצון לשלב כמה שיותר בחורים בשוק ההייטק והצבא, יש לישיבה גם תנאי סף. חלקם נקבעו על ידי הצבא. "אין לנו מבחנים בנויים, אבל יש מספר ראיונות שהבחור שמגיע מקיים עם הצוות של הישיבה", אומר ליבר. "אנחנו למעשה פחות בוחנים ידע, ויותר בוחנים רצון להשקיע וללמוד וכושר אינטלקטואלי. הוא יודע שהוא בא לשלוש שנים של עבודה מאוד קשה ואנחנו רוצים לראות שהוא מודע למה הוא מגיע, כי התכנית מאוד דורשנית ואינטנסיבית.
"ברור שלא כולם מגיעים לתפקידים הכי הכי. יש מבחני התאמה. הרוב הולכים למקצועות תיכנות וסייבר, אבל יש גם כאלו שמגיעים למקצועות קצת יותר נמוכים יותר, כמו בודקי תוכנה. יש גם מעט מאוד תלמידים שאומרים שהם רוצים ללכת ליחידות קרביות, אז הם משולבים ביחידות החרדיות כמו בגבעתי וצנחנים, ואנחנו עוזרים להם בעניין הזה".
אתם בוחנים גם את הרמה הדתית?
ליבר: "ברור. אנחנו קודם כל ישיבה מאוד רצינית. הדגל שלנו זה תורה. מי שחושב שהוא בא אלינו כדי להוציא תואר או לקבל מקצוע - לא מתאים לנו. לכן אנחנו מאוד מקפידים מאוד על הקטע התורני - גם על תפילות בזמן, גם על הלימוד המסודר בסדרים והשיעורים, וגם הלבוש הוא כולו שחור לבן".
התלמידים לומדים מסכתות שהן 'ישימות לחיים', מעין הכשרה לחיים, הכוללים מחשבת ישראל ותנ"ך - מסלול שאינו מקובל בישיבות החרדיות האחרות
התלמידים שמגיעים לישיבה, כפי שמתאר זאת ליבר, אלו בדרך כלל בחורים 'ברמה גבוהה', שהחליטו שהם לא מעוניינים להיות אברכים אלא לצאת לעבוד, לדאוג למשפחתם, עתידם וגם למדינה. "הם לא רוצים רק לקבל אלא גם לתרום. זה לא נוער נושר, זה נוער איכותי", הוא מדגיש.
מדובר בבחורים שגדלו בבתים בהם מקובל שהגברים יוצאים לעבוד או מתגייסים לצה"ל?
"יש כאלה שבאו ממשפחות כאלה, שההורים שלהם עובדים. למרות שכולם ממשפחות חרדיות, אבל יש כאלו שבאו ממשפחות אמריקאיות, שהמודל שלהם מאוד דומה למודל שלנו. בארה"ב, חוץ מזה שהולכים לישיבה, הם גם לומדים מקצוע כי שם אין את הסיבסוד של מדינת ישראל לאברכים".
היו הורים שהתנגדו למסלול שהבן שלהם בחר?
"ממש לא. להיפך. הכל נעשה בתיאום עם ההורים, וכשההורים רואים מה שהבן שלהם מרוויח בישיבה שלנו, הם מאוד מרוצים".
איך התגובות בקהילות החרדיות?
"ברוך השם עד היום אף אחד לא יצא נגדנו. למרות שהיום הרבה בציבור החרדי מכירים אותנו - אנחנו מקבלים חיזוק להמשיך בדרך שלנו".
"יש כמובן רבנים חרדים שפניתי אליהם", מוסיף הרב גרוס. "ברור שהיו רבנים בציבור החרדי שבירכו על היוזמה וברור שהיו כאלו שלא הסכימו. האם יצאו נגדנו פשקווילים או דברים כאלו? התשובה היא לא. למה? אני לא יודע, לא שואל שאלות".
ליבר: "אנחנו לא נכנסים לישיבות חרדיות ושולפים משם תלמידים שרוצים ללמוד לימודי קודש כל היום. קורה מעט מאוד שמקבלים פידבק שלילי. הרוב זה פידבק חיובי מאוד. בכל הישיבות התיכוניות החרדיות שעושים בהן תעודת בגרות מלאה לא נותנים לנו לשווק את עצמנו, לא נותנים לנו דריסת רגל.
"אצלנו יש תלמידים שמגיעים מישיבות חרדיות חסידיות; ישיבות תיכוניות רגילות - שזה בדרך כלל משפחות יותר מתקדמות או משפחות ממוצא אמריקאי; ויש תלמידים שמגיעים ממשפחות יותר ש"ס'ניקים כאלו. לא חדרנו עדיין להארד קור של הציבור החרדי. אנחנו לא הולכים עם הראש בקיר".
אתם שואפים לחדור להארד קור של הציבור החרדי?
"כן. השאיפה שלנו שמי שלא מצא את עצמו בישיבה, במקום שיתבטל או יסתובב ברחובות, אם זה בחור טוב - שיבוא אלינו, שישקיע".
בעקבות הסירוב של הישיבות התיכוניות החרדיות לאפשר לישיבה לשווק את עצמה דרכן, הישיבה הקימה לפני כשנתיים ישיבת תיכונית משלה בשם 'נתיב התורה' בבית שמש, בה התלמידים עושים בגרות מלאה, ואחריה הם משתלבים בישיבת ההסדר.
ישיבה לכל החיים
אחד הדגשים של הישיבה הוא ליווי התלמידים גם בזמן השירות בצבא. צוות הרבנים, בראשות הרב גרוס, כולל גם את הרב דוד בלוך, ממקימי הנח"ל החרדי; הרב יצחק יעבץ, שהיה לפני כן ראש מדור הלכה של הרבנות הצבאית, עם ניסיון של רב צבאי ביחידות חיל המודיעין; והרב יצחק רוזנבלום, שהיה מהרבנים המובילים של הישיבה התיכונית 'נהורא' במבוא חורון.
"התלמידים נמצאים בקשר רצוף עם הישיבה - אם זה בשיעורים שהרבנים שלנו נותנים בכל מני מקומות בצבא, אם זה שבתות ואירועים מיוחדים שהתלמידים מגיעים לישיבה ואם זה הבוגרים", מסביר ליבר. "אנחנו מחשיבים את הישיבה כ'ישיבה לכל החיים'. יש תלמידים שמגיעים אלינו על הילדים לאירועים ושבתות. החבר'ה שלנו בבית שמש הולכים לפתוח מניין של הבוגרים בישיבה".
הרב גרוס: "זה מאוד חשוב לנו, שירגישו שאפילו שהם בצבא ואחרי הצבא, כשהם עובדים, שהם ירגישו שיש להם חלק, שהם מעוגנים לישיבה. העוגן הזה נורא חשוב לבחור חרדי שעובד שאין לו באמת קהילה או מקום בארץ. זה ישמור עליו במהלך השנים".
התלמידים מתייעצים אתכם בנושאים שעולים להם בצבא?
ליבר: "כל הזמן. הצוות שלנו מורכב בחלקו גם מכאלה שהיו רבנים צבאיים חרדים שמתמחים בנושא הזה של פסיקת הלכה בנושאים צבאיים".
הרב גרוס: "יש קשר מאוד הדוק עם הרבנים".
על אילו נושאים התלמידים מתייעצים?
הרב גרוס: "הרבה מהשאלות שמגיעות אלינו הן הלכתיות. אין המון שאלות כי התלמידים שלנו כאילו רק 'עובדים' בצבא. הם לא נשארים בשבתות או בלילות בבסיס, אז השאלות שמגיעות הן פרקטיות. לגבי שאלות השקפתיות - בשלוש השנים שהם למדו בישיבה, הם קיבלו בסיס מאוד מאוד חזק. הטלפונים זה יותר היכרות, מה נשמע, דברים כאלו. גם כשבאים לשבתות בישיבה זה להיות חלק שוב, להרגיש את הרוח של הישיבה.
"הצבא ותכנית השילובים עושים להם טוב. הצבא עוזר להם מבחינת איפה שהם משרתים והזמן שנותנים להם להתפלל וללמוד. מתחשבים בהם".
הצבא מרוצה משילוב בחורי הישיבה?
"יש תחרות מאוד חזקה בצבא על התלמידים שלנו. זה הגיוני - הם מקבלים חייל שהוא בן 21-20, בדרך כלל אחרי תואר במדעי המחשב, עם ערכים חזקים, עם מבט חיובי ותרומה לציבור. זה ווין ווין. כמעט כל המפקדים משבחים את התלמידים, לא רק כמתכנתים טובים אלא כאנשים, שהם באיזה מקום שינו את המדור שלהם, את השיח. יש סיפורים נפלאים. אפילו אנשים שהיו אנטי כשהבחור הגיע, עושים כל מה שצריך כדי שיהיה לו נוח וטוב כי מבינים שהוא נכס ליחידה".
קהילת דרך חיים
החזון של הנהלת הישיבה הוא להקים סביבה קהילה: במרכז תהיה ישיבת ההסדר וסביבה יהיו ישיבה תיכונית, מגורים לבוגרים בקרבת הישיבה עם אפשרות להגיע ללמוד בערבים. בנוסף, על אף שבוגרי הישיבה משתלבים בשוק ההייטק והסטארט-אפ ה'חילוני' ברחבי הארץ, הישיבה פועלת להקמת בית תוכנה, שבה יוכלו הבוגרים לעבוד לאחר הצבא.
איך אתה רואה את הישיבה בעוד עשור?
ליבר: "אני רואה את הישיבה בעוד 10 שנים עם מחזור של לפחות מאה בחורים לשנה שמתגייסים; ישיבה שבית המדרש שלה עם 500-400 תלמידים, עם קהילה מסביב של בוגרי הישיבה, שגם עובדים במקום וגם מגיעים חלק מהזמן ללימודי קודש בכולל שהקמנו במקום, עם קהילה פורחת ומשגשגת, עובדת, לומדת ומשרתת בצבא וכל מה שצריך".
מסכם הרב גרוס: "הסיפור של הישיבה זה לא רק הצבא ולא רק לפרנס משפחה בכבוד. "הסיסמה שלנו זה 'שיהא שם שמים מתאהב על ידך', זאת אומרת מה הרחוב אומר על הבחור החרדי. אנחנו רוצים להגיע למצב שיראו את התלמידים שלנו ויגידו: 'וואו, זה בחור שלמד תורה. אשרי רבו שלמדו תורה'. זה קידוש השם".