ביום ראשון, כ"ט בתמוז, נציין 84 שנים ללכתו של אחד ממנהיגי הציונות, זאב ז'בוטינסקי ז"ל.
וביום שני, ראש חודש אב נציין 18 שנה לנפילתו של הגיבור רועי קליין הי"ד.
לא לשווא אני מציין את שני הגיבורים הללו. אני רוצה לכתוב על הקו המחבר וההבדל בין שתי הדמויות הללו - על מה שלמדנו מהם ומה שנותר עוד ללמוד וליישם.
הדמות הראשונה היא רועי קליין. גדלתי על סיפור גבורתו של רועי, קצין מצטיין וסמג"ד 51 של גולני. על ערכיו חונכתי אני ודור שלם של ילדים ונערים. את סיפור קפיצתו על הרימון במלחמת לבנון השנייה תוך אמירת שמע ישראל והצלת חייליו, שמעתי עשרות פעמים. במלחמת שמחת תורה, בפעם הראשונה במלחמות ישראל, קפצו לקרב לוחמים שחונכו על גבורתו של רועי, לוחמים ששאבו כוחות מסיפור חייו ומותו. במלחמה שנכפתה עלינו, גבורת הלוחמים היא אינסופית, היא עצומה ואינה ניתנת לשיעור.
כל כך הרבה סיפורים סופרו במלחמה הזו על ההוא שפרץ מחסומי משטרה על מנת להציל חיים וזה שהשאיר מאחור אישה וילדים; על ההוא שזרק אל מחוץ למיגונית שבעה רימונים ובשמיני הוא שילם בחייו; ועל אינספור גיבורים שאת גבורתם הפרטית איש לא יידע לעולם.
את מורשתו של רועי קליין קיימנו ונמשיך לקיים. אך לגבי הדמות השנייה, זאב ז'בוטינסקי, המצב קצת שונה.
זאב ז'בוטינסקי היה סופר, משורר וממנהיגי הציונות. בשנת 1903, לאחר פרעות קשות ביהודי רוסיה שז'בוטינסקי היה חלק מהם, הוא התקומם נגד אוזלת היד והתבוסתנות שלדעתו אפיינו את מנהיגי היהודים. הוא שלח מכתבים והציע להקים יחידות הגנה יהודיות, יחידות שירימו את המורל והגאווה היהודית שהייתה אז בשפל. 36 שנים אחר כך בשנת 1939 כאשר היה ז'בוטינסקי באצ"ל והבריטים פרסמו את 'הספר הלבן' שבין השאר הגביל את כמות העולים לארץ ל-75 אלף יהודים בלבד, הוא החליט כתגובה לזה להגביר את המבצעים להעלאת יהודים בסתר, מאחורי גבם של הבריטים.
המשותף לשני הסיפורים על ז'בוטינסקי זה שהוא לא היה מוכן בשום פנים ואופן לוותר על גאוותו היהודית. הוא לא היה מוכן לקבל פגיעה ביהודים.
למדנו מרועי מהי גבורה ותושייה אך התעלמנו מהאמירה הכה חשובה של ז'בוטינסקי: "אם לא תחסלו את הגולה, הגולה תחסל אתכם".
גם היום, קם דור של לוחמים גיבורים אך מול זאת קיימת הרגשה שבהנהגה ביותר מדי צמתים מפחדים לצאת מהראש הגלותי שמאיים להשמיד אותנו. גם היום אנחנו מוצאים את עצמנו לא מעט ממשיכים לתת לאוייבנו להוריד לנו סטירות ובמקום לקום ולהעמיד אותם במקום אנחנו מגישים את הלחי השנייה.
כמו שכתב ז'בוטינסקי: "אם טובה ואם רעה, אם קלה ואם קשה, אם זולה ואם יקרה - זוהי ארצי".
זוהי ארצנו. הגיע הזמן להחזיר את גאוותנו הלאומית שקצת שכחה.