1. איך הופכים שקר לאמת? חוזרים עליו שוב ושוב, עד שהמאזין התמים משתכנע שזו האמת המזוקקת. השבוע נוכחתי באמיתותה של תיזה זו, בעת האזנה תוך כדי נסיעה לתכנית יומן הערב של תאגיד כאן, בהגשת שני המגישים הכי פוליטיים בתאגיד כאן, הח"כים לשעבר משמאל ומימין, שלי יחימוביץ ויגאל גואטה. שניהם היו מאוחדים בדאגתם מפני הסלמת התסיסה החברתית סביב נתניהו, וההפגנות הקשות בבלפור.
וכך אמרה יחימוביץ, לשעבר יו"ר מפלגת העבודה, שבהנהגתה הידרדרה המפלגה לקוטב הרדיקלי השמאלני, ושהיא אישית – כך הודתה – הצביעה בעבר לרק"ח הקומוניסטית: "מעולם בתולדות המדינה לא הרים מפגין שמאלני או אדם שמאלני יד ושלח יד באחיו והרג אדם מתוך שנאה פוליטית. זה תמיד. זה ברוך גולדשטיין, יונה אברושמי, עמי פופר, יגאל עמיר". לא נגענו.
2. מה המסר העולה מניסוח זה? כל השומע יבין ללא היסוס: כל הרוצחים הפוליטיים באו ממחנה הימין. אלא מה? בנושא הרצח של יריבים פוליטיים, מחנה השמאל זך ונקי כבדולח. מעולם לא עסק ברצח פוליטי. הרעים מול הטובים.
הכרתי אישית את יחימוביץ, הן בפעילותה בשדה התקשורתי ככתבת הפוליטית של קול ישראל בשלהי המאה שעברה, והן בפעילותה בשדה הפוליטי. בשני התחומים היא היתה דעתנית, הגונה, בעלת אינטגריטי. איך גם היא נפלה במלכודת הכזבים הזו? מסתבר שגם אותה הלעיטו חבריה כל כך הרבה פעמים באותו בלוף, עד שגם היא החלה להאמין באמיתותו.
אבל למה לבוא בטענות אליה, כאשר מי שאמור לשבת על משבצת הימין במשדר ההוא, ח"כ לשעבר מש"ס יגאל גואטה, התיישר עם הבלוף. "זו המציאות, מה לעשות?", מילמל בהכנעה רפויה, בסוג של הודאה באשמה. מסתבר שגם בימין יש שמאמינים בתוצרי תעשיית הבלופים מבית השמאל. ככה זה כשחוזרים על השקר שוב ושוב.
3. אז כדי להעמיד דברים על אמיתותם, הנה האמת כמות שהיא: לא רק שאין שחר לאמירה שכל הרוצחים באו מימין, אלא שאין אפילו שום סימטריה בין כמות הרציחות שהגיעו מימין לבין אלה שנעשו בידי אנשי שמאל. ולא נתייחס לאירועים מלפני קום המדינה, כמו הסזון, הסגרת יריבים פוליטיים לבריטים, התנקשות עד מוות ביריבים פוליטיים, רצח ד"ר דה האן, אלטלנה ועוד, שבהם הוכיח השמאל אלימות בלתי נתפסת.
אין לכחד. היו רציחות מימין: רצח רבין, הרצח שביצע גולדשטיין בחברון, רצח הפועלים הערבים בידי עמי פופר, רצח אמיל גרינצווייג וכדומה. אבל נתונים אלה מחווירים מספרית לעומת מסעות הרצח שיזמו אזרחים ישראלים מצביעי השמאל:
רצח שני השוטרים בהר הבית (2017) בידי ערבים ישראלים מאום אל פאחם (מצביעי שמאל, ללא ספק); רצח גיא כפרי (2017) בידי מוחמד שינאווי מחיפה (לא הצביע ליכוד, וגם לא 'עוצמה יהודית', ככל הידוע); רצח שני הישראלים בפאב 'הסימטא' בדיזנגוף (2012) בידי נשאת מלחם, ערבי ישראלי מכפר ערערה (לא ממצביעי ימינה או 'עוצמה יהודית'); רצח הרב איתמר בן גל (2018) בידי עבד אל חכים עאסי, ערבי ישראלי מיפו (מן הסתם אוהד 'המשותפת') ועוד. רשימת הקלון הזו של רוצחים ישראלים ממחנה השמאל עודנה ארוכה מאוד. מאות שמות רשומים בה.
אז אל תספרו לנו סיפורי סבתא. הרוב המכריע של הרוצחים, קם משמאל. אבל השמאל לעולם לא ייתן לעובדות לקלקל לו עלילת דם תעמולתית.
4. יקומו כמובן חכמולוגים בשמאל ויטענו כמקובל בשמאל: זלא"ד! זה לא אותו דבר! הם בכלל ערבים. אנחנו, בשמאל, מדברים על רוצחים יהודים.
צר לי לומר, חבריי בשמאל, שאין טענה גזענית ובעלת מוסר הוטנטוטי מזו: מצד אחד אתם פתאום לא סופרים רוצחים ערבים, בטענה שהם ערבים, ומצד שני טוענת יחימוביץ באותו מישדר עם גואטה, באותה שעה ממש, כי "הערבים מהווים 20 אחוז מאזרחי המדינה". אז תחליטו: הם כן ישראלים או לא ישראלים? סופרים אותם או לא? ואולי עדיף לשיטתכם לספור רק כשזה נוח?
5. ולא רק רוצחים נופקו משמאל. גם לא מעט בוגדים, מש"תפים עם האוייב, שחתרו תחת יסודותיה של המדינה: קורט סיטה, ישראל בר, שבתאי קלמנוביץ, אודי אדיב, מרקוס קלינברג, אהרל'ה כהן, מרדכי ואנונו ועוד. איש מהם לא הצביע ליכוד או ימינה. הבגידה השמאלנית אפילו חילחלה לסיעות השמאל בכנסת, וכפי שפירסם ד"ר רונן ברגמן, אפילו ח"כי השמאל משה סנה, אלעזר גרנות ויעקב ריפתין שיתפו פעולה עם סוכני הקג"ב בשנים שבהן אמא רוסיה היתה אוייבת מרה לישראל.
והיו עוד משת"פי האוייב: גסטאן עתאמלה מזכיר בל"ד בנצרת, הח"כים עזמי בשארה מייסד בל"ד, חנין זועבי מבל"ד ואחרים. כולם היו בניכם, דוברי השמאל.
6. הגיע הזמן שלפחות בימין יפסיקו להשתופף ולאמץ את הטענה הכוזבת ש"מעולם אדם שמאלני וכו' וכו'". גם אם יחזור השמאל על כך שוב ושוב, זה לא ייהפך לאמת. די לשקרים. די! די!