היה זה הסבא התלמיד-חכם של שר החוץ יאיר לפיד, שחשף לראשונה בפני הציבור בישראל, לפני כמעט 70 שנה, את חידת המיסתורין שטרם פוענחה עד ימינו, ושמה – מר שושני. בשבוע הבא, כ"ה בטבת, ימלאו 54 שנה לפטירתו בניכר, בגיל 73, והוא גלמוד ואביון ועדיין בלתי מפוענח.
הסב דוד גלעדי, יהודי אורתודוקסי יליד טרנסילבניה, מוסמך לרבנות, פגש באקראי בשנת 1952, על סיפון האניה שהחזירה אותו מצרפת ארצה, יהודי מוזר להדהים, שהייתה בו תערובת אקסטרימית של תלמיד חכם עצום, מצד אחד, בקיא בתנ"ך, בש"ס ופוסקים ובכל מקצועות היהדות ואין דבר נסתר מעיניו; ומצד שני נווד לבוש קרעים, שמח בחלקו, בעל חזות היפסטרית.
גלעדי, אביה של שולמית לפיד וסבו של יאיר, אז שליח מעריב בצרפת, פרסם בעיתונו רשימה קצרה תחת הכותרת 'פרצופים באניה', על הדמות החידתית שנקלעה לעיניו על הסיפון: "איש מוזנח בחיצוניותו, לבוש קרעים, וממבט ראשון לא היית נותן בעדו פרוטה. אך אין תוכו כברו ותהייה קלה על קנקנו יעמידך על היותו תלמיד חכם שלא רבים דוגמתו, שוחה כשחיין אלוף בים התלמוד, המדרשים, מפרשים ראשונים ואחרונים ובקיא במדעים חיצוניים. אין לך שאלה שלא יתרץ בק"ן טעמים ואין לך מימרה שלא יידע כלשונה לפי הדף והעניין – הלכה ואגדה. ידיעותיו שופעות כמעיין המתגבר, ומדרשי הפליאה שלו מפליאים את אוזני ולב שומעיו, ודיבורו שוטף בריבוי לשונות. ואם על ידען אומרים שהוא עילוי, הרי על כגון זה אומרים שהוא גאון".
כל כך מוזר ופלאי היה האיש, שאפילו שמו לא נודע. היו שכינוהו בן-שושן; אחרים טענו ששמו המקורי רוזנבאום. פעם גילה בסודי סודות לאלי ויזל ששמו הפרטי מרדכי, ולא יסף. רבים הכירו אותו בשם מר שושני, והקפידו להצמיד לשמו את התואר 'הרב' או 'פרופיסור', או אפילו 'החכם'. הדעה הרווחת כיום היא, ששמו המקורי היה בכלל הלל פרלמן, מתלמידי הראי"ה קוק, בישיבתו ביפו, וזאת מפני שבגנזי הראי"ה נמצא העתק מכתב ששיגר ל'החתן מר הלל פרלמן'. והואיל והפרלמן ההוא לא נחשף מעולם, הוצמד שמו לנווד החכם, שהתעקש להסתיר את זהותו, עד כדי סירובו לעלות לתורה, לבל ייוודע שמו האמיתי.
מר שושני היה פנומן מהלך. אילו חי בימי התנאים, היה כאחד מהם. לא רק בכל מיכמני היהדות שלט האיש, אלא גם בחוכמות הפילוסופיה, המתימטיקה, הפיזיקה, הזיאולוגיה, הספרות, התיאולוגיה והבלשנות, לרבות שליטה על אנושית בכ-30 שפות עתיקות ובנות זמננו. תלמידו אלי ויזל העיד: "הוא שלט בכשלושים שפות עתיקות ומודרניות, כולל הינדית והונגרית. הצרפתית שלו הייתה טהורה, האנגלית שלו מושלמת, והיידיש שבפיו הותאמה למבטא של בן-שיחו. הוא היה מדקלם בעל-פה פרקים שלימים מתוך הוֶודות ההודיות ומסֵפר הזוהר".
אמרו עליו שהיה לו זיכרון צילומי בלתי אנושי. כשהיה מלמד, לא נמצא שום טקסט לנגד עיניו. הכל בראש. סיפר עמנואל לוינס: "כשהייתי מפענח מולו בקושי את האותיות הקטנות בתוספות, הוא היה מפסיק אותי: 'אתה שם, בסוף השורה דילגת על מילה'".
מיסתוריותו הצמיחה סביבו אגדות לא יאומנו. אוהדיו מספרים שבעת הכיבוש הנאצי על צרפת, נלכד ע"י קצין גסטאפו שזיהה אותו כיהודי, אך גם מידיו הצליח לחמוק, הודות לחוכמתו. לסיפור הצלתו שתי גירסאות ניסיות. האחת: שושני טען כי הוא בכלל פרופיסור למתימטיקה מגרמניה, שברח בשל התנגדותו למלחמה. השיב הקצין: "הפעם נפלת גרוע, יהודון. אני עצמי פרופיסור למתימטיקה". שושני: "נעשה עיסקה: אציג לך בעיה מתימטית. אם לא תצליח לפצח, תשחרר אותי לנפשי". והסוף ידוע: שושני שוחרר, ברח לשווייץ וממנה הגיע ב-1952 לקיבוץ בארות יצחק. אחר כך המשיך לנוע בעולם, עד יום מותו.
הגרסה השנייה מספרת ששושני טען שהוא בכלל חכם מוסלמי. לבדיקת גירסתו הוזמן לתאו קאדי מוסלמי. השניים שוחחו שעות, עד שהקאדי השתכנע: "לפנינו קדוש מוסלמי".
המדהים הוא, ששומעי לקחו הפכו לגדולי עולם, ואילו הוא העדיף להישאר בנוודותו ובאלמוניותו. ביניהם היו הראי"ה קוק שבישיבתו למד, הרמ"מ מלובאוויטש בתקופת שהותו בפריס, וכן רבי יחיאל ויינברג בעל ה'שרידי אש' והאדמו"ר מסאטמר רבי יואליש, הרב יהודה אשכנזי (מניטו) שהיה ממורי דרכה של יהדות צרפת והפילוסוף התלמודיסט היהודי-צרפתי עמנואל לוינס, אלי ויזל חתן פרס נובל ופרופ' אנדרה נהר, וייבדל"א פרופ' שלום רוזנברג מירושלים. כולם התפעלו עד בלי די מן הפנומן הנדיר הזה.
אף שיכול היה לזכות בתהילת עולם אילו התמקם באקדמיה יוקרתית כלשהי, הוא העדיף את חיי הנדודים. הוא נהג להבזיק לזמן קצר במקום כלשהו, הקהיל סביבו תלמידים מהופנטים, ונעלם לפתע. כך הגיע בנדודיו בינואר 1968 להרצות במחנה בני עקיבא במוטווידיאו, אורגוואי, ושם מת בחטף - אלמוני, גלמוד ואביון.
רק באחרונה החלה דמותו להיחשף קמעא, עם גילוי כמה עשרות ממחברותיו האישיות. אלא שבשל היותן כתובות בלשון סתרים, קשה לפצח את סודותיהן. באחרונה יזמו שוחרי דמותו אתר אינטרנט שיתופי, המזמין את הציבור לתרום מ'חוכמת ההמון', שאולי תסייע לפענח מקצת מחוכמתו של החכם המסתורי, שהכתובת על מצבתו ממצה את חידתו: "הרב והחכם שושני ז"ל, לידתו וחייו סתומים בחידה". ינוח בשלום על משכבו.