1. אל תקנאו בעסקונה החרדית, שנאלצת לנהל מערכה משולשת בשלוש חזיתות: המלחמה נגד מכחישי החיסונים הנוהים אחר קבוצה גדולה של רבנים חרדים מתנגדי החיסונים; והמאמץ להרגיע את בחורי 'הישיבות הקדושות' שנקלעו למלונית עם קבוצה של בחורים מהישיבות הציוניות, שמכרו להם פייק ניוז כשפימפמו להם, שהלומדים הסרוגים בני גילם, אינם מעמיקים בתורה ואינם מקפידים ביראת שמיים; ואם לא די בכך, באה המערכה להחזיר לתלם את 'צעירי הצאן' שנפשם יוצאת לתמיכה בקלפי במפלגתו של סמוטריץ' שצוברת פופולריות ברחוב החרדי.
שוד ושבר! מלחמת שלוש החזיתות. ירחם השם.
2. הבעיה של הציבור החרדי היא, שלמרות שגדולי הרבנים הליטאים והחסידיים, תומכים חד משמעית בחיסונים מצילי הנפשות, מזהירים רבנים אחרים, ובהם בעלי מעמד תורני גבוה והערכה רבה, מפני "סכנות נוראיות בגוף ובנפש מחיסוני הקורונה", וקובעים ש"אסור להכניס עצמו לכדי סכנה, שב ואל תעשה עדיף".
ולא מדובר ברבני שוליים, דוגמת 'הרב' יובל אשרוב, או הרב דב קוק מטבריה, שהורה במכתב לבן ישיבה שרבו כופה עליו להתחסן: "תגידו לו בשמי שזוהי עבירה של מתן יד לרשעים, ומי שמסלק מהישיבה יתן את הדין, והוא תימה גדולה שנראה ממש טיפש ומופקע מדעת תורה".
הבעיה היא, שבמיסדר הרבנים המטיפים בשם דעת תורה נגד החיסון המציל, מצויים רבני מיינסטרים מובהקים: הרב אלימלך בידרמן בעל 'באר הפרשה' השבועי שהמונים לוגמים ממימיו, הרב שמואל שטרן שהעמיד תלמידים הרבה ונודע ברוחב ידיעותיו וצדקנותו, ורבים אחרים (ראו צילום בעמוד זה).
3. במלחמה כמו במלחמה. 'יתד נאמן' לא בחל השבוע בכל נשק אפשרי, כדי להוקיע את 'הטירוף' של המתנגדים שלא נסוגו גם לאחר שהוכח שהחיסון יעיל ב-99.9% ובלתי מזיק. השבוע השתלח היתד מספר פעמים בבוטות חריפה: "כנופיות מטורפות של מכחישי חיסונים, המפיצים שמועות כזב, נתונים שקריים, אמירות בדויות, ועושים זאת בקול רעש גדול... מלווים בשקרים בוטים, המצאות נלוזות, בסגנון בִּיבִים אווילי.... מה איכפת להם למפיצי הכזבים הללו שכולם ימותו, ורק הם יישארו בעולם?". חריף ונוקב ויורד חדרי בטן.
בדרך זו הלך גם ר' יוסי ערבליך, יו"ר העמותה החרדית 'למענכם', העוסקת בהכוונת נזקקים ליעוץ רפואי: ״אנשים שמתעקשים לקרוא לעצמם 'רבנים', מפיצים פייק ניוז. קיבלתי פנייה מאחד מהם, ששאל אותי בשוּשוּ אם אפשר לדאוג לו לחיסון". ערבליך קרא לכלוא את מתנגדי החיסונים: "חובת המדינה להטיל עונשי מאסר כבדים על מפיצי פייק ניוז. אנחנו במלחמה והם עוסקים בסיוע לאוייב בשעת מלחמה".
4. בעיצומה של המערכה, קפץ על העסקונה החרדית רוגזה של תופעה חסרת תקדים, שמערערת את האמון בראשי הישיבות והמשגיחים הרוחניים: בחוריהם גילו שהסיפורים על תלמידי הישיבות הציוניות שאינם לכאורה בני תורה ויראי שמים, הם בגדר פייק ניוז.
להגנת ה'השקופע' המכפישה את הסרוגים, יצא הרב ישראל לנדא, ראש ישיבת היכל יצחק, ב'שיחת השקפה לאור אתגרי התקופה', שבה השיב לשאלה שקיבל מפי הבחורים: "לאחרונה נפגשו במלוניות בחורים מהישיבות הקדושות עם בחורים מהמוסדות הדת"ל והחליפו דעות בענייני צבא, א"י וכו', ובפרט כשראו אותם לומדים בהתמדה מרובה – מה כל כך רע בהשקפה שלהם?"
הרב לנדא לא בחל בהפצת ארס ובוז: "אם נסתכל כמה עשרות שנים אחורה, המזרח'ניק הטיפוסי דאז הולך עם סנדלים בלי גרביים, ילדיו לומדים בתנועת נוער מעורבת, אוכל בכל חנות שרק כתוב עליה כשר. כל אחד הבין את ההבדל בינינו לבינם... אבל המזרחי עוברת שינויים: ...חלק גדול מהם נהיה חילוני לגמרי. יש שם נשירה עצומה. חלק מהם נהיה על גבול הרפורמי ('רבני' צ. למיניהם), וחלק גדול הלך לכיוון אחר לגמרי, והפכו להיות בני תורה רציניים שמקדישים את חייהם לרוחניות ולעבודת ד'... כשבחור נפגש במלונית עם בחור מזרח'ניק מאוד ערכי ורציני, נכון שהוא לא המזרח'ניק של פעם. הוא הרבה יותר רציני ויר"ש, אבל הוא לא שייך למסירת התורה מדור לדור. יש לו תורה עצמאית שהומצאה מעירוב מבולבל של השקפות שהתגלגל מלווינגר עד לנוער הגבעות".
בא לקלל ונמצא מברך, גם אם דבריו המטרילים מכילים כל כך הרבה רעל ומשטמה, איוולת והתנשאות חלולה.
5. החזית השלישית שמעסיקה את המימסד החרדי, זו חזית סמוטריץ'. ראש מפלגת הציונות הדתית הפך לגיבור-על בעיקר בקרב החרדים הצעירים, למרות שתיאור זה נשמע אוקסימורון מוחלט (אא"כ נניח, שהחרדים הם אנוסים שבסתר ליבם רואים עצמם ציונים כשרים). ודרך אגב, התחברותו לבן גביר רק שיפרה את ההערכה כלפיו ברחוב החרדי. האהדה לסמוטריץ' עשויה להיתרגם ל-2 מנדטים לפחות, שייגרעו מהרשימות החרדיות.
סמוטריץ' נתפס כברירת מחדל לחרדים, בעיקר לצעירים, שמאסו ותוסכלו מהתנהלות מפלגות המימסד. רבים מוקסמים מן 'החרדיות של סמוטריץ' שמתאפיינת באמירות מסוג זה: "צריך להבין מה עומד מאחורי הקושי האמיתי והכן של הציבור החרדי להשלים עם סגירת תלמודי התורה. כולנו בתפילה לימים שהציבור שצמא ללמוד תורה, יוכל לשוב לעמלו".
6. ימים לא קלים של דאגה וחששות. ימי מלחמת שלוש החזיתות.