שנה תמימה, לא יום אחד פחות, נדרשה לנאמני ארץ ישראל בכנסת הנוכחית, על מנת לארגן את כוחותיהם להקמת השדולה למען ארץ ישראל בכנסת ה-18. קשה להבין מדוע נזקקו נאמני א"י בכנסת לתקופת המתנה כה ארוכה, שבמהלכה הוקמו בכנסת 73 שדולות, לא פחות, ובהן כאלה המתמקדות בעניינים אזוטריים ומוזרים להפליא.
השדולה למען א"י היא השדולה ה-74 בתולדות הכנסת ה-18. השאלה היא, מדוע היתה צריכה ארץ ישראל להמתין בכנסת הנוכחית שנה שלמה עד שתוקם שדולה פרלמנטרית למענה?
עכשיו התארגנות עשרות ח"כים מ-7 סיעות (הליכוד, ישראל ביתנו, האיחוד הלאומי, הבית היהודי, ש"ס, יהדות התורה וקדימה), והקימו את השדולה. האם רק עכשיו הבינו שארץ ישראל בסכנה? או שמא זהו נסיון נואש לסנדל את נתניהו ולבלום את מהלכי שתי מדינות לשני עמים והמשך ההקפאה?
כך או כך, טקס השקת השדולה, העניק הזדמנות למצביע הישראלי, להבין לראשונה באורח חד וברור מי מח"כי הימין מגלה נאמנות אמיתית ופומבית לארץ ישראל ופועל על פי מצע מפלגתו, ומי אינו אלא צבוע, שרק עוטה מסכה של תומך ארץ ישראל.
מי ומי בשדולה?
בשתי מפלגות הציונות הדתית התייצבו לכנס ההשקה כל 7 ח"כיהן (פרט לאורי אריאל שישב שבעה על פטירת אביו אך היה בלבו עם הכנס). ש"ס שיגרה את יו"ר הסיעה אברהם מיכאלי (שכיו"ר ייצג את הסיעה כולה), יהדות התורה את ח"כ מאיר פרוש, וישראל ביתנו את ח"כ אריה אלדד המשמש יו"ר עמית של השדולה ואת ח"כ פאינה קירשנבאום.
והיו גם ח"כים מקדימה, הראויים לכל שבח על נכונותם לפעול כנגד הרוח הרעה הנושבת בענייני א"י במפלגתם: עתניאל שנלר, יואל חסון ורונית תירוש.
והליכוד? לליכוד 27 ח"כים בכנסת הנוכחית, ומהם 14 שרים. אבל לכנס היסוד של השדולה הגיעו רק 7 ח"כים: יו"ר הכנסת רובי ריבלין (שכיו"ר אינו יכול להיות חבר השדולה אך הביע בכנס עמדות העולות בקנה אחד עם יעדיה), יו"ר השדולה ח"כ זאב אלקין, ציפי חוטובלי, ציון פיניאן, חיים כץ, כרמל שאמה, דני דנון, וזהו. השאר מן הסתם היו עסוקים עד מעל לראש. אבל לפחות הביעו הזדהות עם השדולה.
מקרב 14 שרי הליכוד הגיעו רק שניים: שר התקשורת משה כחלון, והשר ללא תיק וחבר ה'שביעיה' בני בגין. בגין, שבאחרונה נחשד בכך שעבר עליו מהפך שמאלני, כנראה 'חזר בתשובה' כשאמר למתכנסים: "יש זכות טבעית של העם היהודי לחיות בארצו וזכותה של המדינה בבטחון לאומי – זכויות אלה אינן ניתנות להפרדה. הקמת מדינת אש"ף מנוגדת לשתי זכויות יסוד אלה".
שאר השרים הסתפקו בשיגור מכתבי ברכה. גם זה משהו.
השרים שלא בירכו
אבל היו שרים שלא הופיעו וגם לא שיגרו מכתבי ברכה: ראש הממשלה בנימין נתניהו, שמקומו מן הסתם לא יכירנו בשדולת א"י, מאז הצהיר על חזון שתי מדינות ממערב לירדן, ומאז הורה על הקפאת הבניה – מהלכים המנוגדים בתכלית לעמדת השדולה (ולמצע הליכוד).
וכך גם השר דן מרידור – להזכירכם: האיש שנתניהו הביא לליכוד ונבחר לכנסת בקולות הליכודניקים – שנמנע מלהפגין נוכחות פיסית או וירטואלית בשדולה. התנכרותו לשדולה מובנת לגמרי על רקע עמדותיו הקודמות: התנגדות לחוק משאל עם בענין הגולן וירושלים, תמיכתו בנסיגה מלאה מרמת הגולן לטובת הסכם שלום, ושאר עמדות פוליטיות המזוהות עם השמאל. מה באמת יש לו לחפש בשדולת א"י?
אולם ההפתעה בכנס היסוד של השדולה היה ללא ספק השר מיכאל איתן, שעבר מהפך ענק מאז ייסד בשנת 1988 את השדולה הראשונה למען ארץ ישראל. פעם הוא היה למען א"י. היום הוא טוען שעמדות השדולה אינן תואמות את עמדות הליכוד אלא את אלה הקיצוניות של האיחוד הלאומי. "דרכה של השדולה עומדת בסתירה רועמת למדיניות שמוביל ראש הממשלה בנימין נתניהו בממשלה הנוכחית, ולה מחוייבים השותפים הקואליציוניים", טען.
זהו אותו מיכאל איתן, שב-2002, כשנתבקש ע"י שדולת יש"ע בליכוד לחתום, כתנאי לבחירתו לכנסת, על מיסמך המביע התנגדותו להקמת מדינה פלשתינית ולעקירת ישובים, נופף בניציותו ואמר: "את הוותיקים יש לשפוט על פי מעשיהם (בתחומים המעניינים אתכם) ולא על פי התחייבויותיהם...", ולבסוף חתם על ההתחייבות.
מי אינו תואם את עמדות הליכוד?
אבל מאז, עבר עליו מהפך: ב-2005 תמך בהתנתקות תוך כדי בעיטה עזה בעמדת מתפקדי הליכוד שהביעו עמדתם במישאל חברי הליכוד.
ועכשיו הוא טוען בעזות מצח מופלגת כי מטרות השדולה, ובהן היעד של "חיזוק האחיזה של מדינת ישראל בכל רחבי ארץ ישראל ובפרט ביהודה ושומרון", אינו תואם את עמדות הליכוד. הלו, הלו, מר איתן. לא התבלבלת? לא הפכת את היוצרות? הרי חוקת הליכוד שעליה הלכו בוחרי הליכוד לבחירות, קובעת שחור על גבי לבן, כי יעדי הליכוד הם "שמירת זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל, כזכות נצחית שאינה ניתנת לערעור; התמדה ביישובם ובפיתוחם של כל חלקי ארץ-ישראל; והחלת ריבונות המדינה עליהם".
אז אולי בעצם עמדותיו של איתן, כמו גם של נתניהו ומרידור, הן-הן שאינן תואמות את עמדותיו הבסיסיות של הליכוד?
אבל בליכוד, כמו בליכוד, רשאים הנבחרים בקולות הימין לבטא זלזול מוחלט בחוקת הליכוד, בערכי הליכוד ובחברי הליכוד. תרבות הכחש והמירמה שהנהיג שרון, כששדד את קולות הימין לבצע את מדיניות השמאל, פורחת ועולה בימי נתניהו-מרידור-איתן.
השאלה היא רק אם מצביעי הליכוד מבינים סוף סוף עם מי יש להם עסק, ולאן מוליכים את קולותיהם הגזולים?