עוד כשהייתי קטנה, היו תמיד אומרים לי "כולם שומעים את הצחוק שלך", "תלכי להיות מדובבת", "מתאים לך להיות בקהלים רבים", "הצחוק שלך מדבק".
הצחוק שלי הוא המפתח והוא הכוח לכל מסעות חיי. האם יש הבדל בין צחוק לשמחה? צחוק זאת התפרצות פנימית, לא תמיד נשלטת, תגובה של מבוכה, הזדהות, תחושה, שחרור, חוויה ועוצמה. צחוק זה דבר גדול אשר לעיתים אנו מפרשים אותו כלעג או כזלזול.
לצחוק יש הרבה פנים, והוא נמצא במצבים שמחים, מרתקים, חברתיים וגם עצובים.
הצחוק הוא מקום מקלט לכל רגש או מצב שאליו אנחנו רוצים לברוח ולהיות שם.
השילוב בין הצחוק לשמחה הוא שילוב הכרחי לכל הרגעים ולכל המצבים שבהם אדם חי. זה הכוח שלנו.
בפרשת השבוע 'לך לך', שרה צוחקת צחוק פנימי, בלתי נתפס, צחוק של שחרור. נולד לה הבן יצחק שלו היא חיכתה וכל כך רצתה. היא רצתה להיפקד ולזכות בבן. יצחק אבינו הוא המקום הפנימי והרגשי שנכח בליבה של שרה אמנו.
הצחוק הביע התרגשות שאין בה מילים או הסברים. הצחוק זו התגובה הראשונית שמביעה הודיה, שמחה והתפלאות.
אני זוכרת שאנחנו זכינו להיפקד לפני 4 שנים פלוס מינוס. מרוב הלם והתרגשות, הדבר הראשון שעשיתי היתה התפרצות של צחוק ובכי יחד. הגודל הזה מול הבלתי יאמן, מול האמונה הגדולה, מול ההתרגשות, חוללו התפרצות. יש משהו בצחוק שמרפא. מרפא את הנפש באופן מיידי. הצחוק הוא פנימי והוא עוצמתי בגודלו.
כל מה שקורה לנו בפרט ובכלל אינו מובן מאליו. ואני רגע אעצור להזכיר אישה יקרה שמסרה את נפשה ושמה שרה, שרה בת אסתר ז"ל, שנלחמה והביאה לעולם חיים, ובחייה היא צחקה הרבה, מצחוקם של ילדיה ולפני כמה ימים בכאב ובעצב מסרה נשמתה לבורא ל"ע.
הצחוק הוא החיים. כאשר הבן שלי צוחק, אני צוחקת, שוכחת מהכל ויודעת שזה הזמן להשתטות, להשתחרר ולהיות ביחד איתו.
אנחנו ימים ספורים לאחר יום הבוחר וחלק צוחקים ומאושרים מהבחירה וחלקם רוצים לצחוק, וכל אחד צוחק את הצחוק שלו שמביע את הרגש המתאים לו.
אני כמורה לעיתים מעירה לתלמידים שלי. יש תלמידים שישר מתחילים לצחוק ברגע שאני מעירה להם. זה ממלא אותך בתחושה ובהרגשה מזלזלת וזה מראה על חוסר אכפתיות. אך לפעמים הצחוק הוא המבוכה, הביישנות, החשיפה, וההוכחה שנעשתה בלי כוונה.
כולנו צוחקים אבל מתוך נקודות שונות ועמוקות.
הצחוק הוא הבריאות שלנו וזה מוביל אותנו למקומות שלא תמיד אנחנו מכירים. מה גורם לך לצחוק? מאיפה זה מגיע? לא תמיד נדע, אבל זה משחרר וזה מוריד מעצמנו את הרצינות, הכבדות ואת המחשבות שעוצרות אותנו.
חמי ז"ל נקרא יצחק, והוא היה אדם מיוחד, מאיר פנים ומלא בצחוק פשוט וכן. עוד כחודש האזכרה שלו בע"ה, והוא צוחק משם ואנחנו מכאן. שנתמלא תמיד בצחוק מלא באמונה ושמחה פנימית ועוצמתית.