השבוע זכיתי לפגוש אדם כה גדול, עוצמתי ואמיתי, אדם שהלב שלו בוכה בכל לילה, רגע לפני שהוא הולך לישון, קם בבוקר עם הודיה ועם אמונה עתידית על חייו ועל משפחתו.
ברוך בן יגאל, אב שכול. בנו עמית ז"ל הי"ד נרצח. בן יחיד, מיוחד, אהוב. הוא הלב של הוריו! כשפגשתי את ברוך בן יגאל, הרגשתי רגשות מעורבים. לחייך אליו? להזדהות? מה לומר לו? לגשת? הכל צף מרוב התרגשות. הוא אבא של גיבור ישראל. הוא אבא שחלם על בנו כל חייו.
חלם ולחם - אותן אותיות.
ישבנו בבית קפה שבעיר נתניה. זמר הבית, חברנו הטוב אבי חלפון, הקדיש לשנינו את השיר 'לוחמת'. אף עין לא נשארה יבשה, וברוך מיד הוציא את הפלאפון וצילם את הרגע, ואני מבֵין השורות והמילים מקדישה לו את השיר ומציגה בפניו את ההזדהות, החיוך, ההגשה והלב שנמצא איתו. הלב של ישראל לצידו.
הזמר אבי חלפון הקדיש לשנינו את השיר 'לוחמת', אף עין לא נשארה יבשה
ירושלים הלב שלנו! היא עוברת כל כך הרבה. חלמנו עליה, נלחמנו עליה, רצינו ורוצים בה בכל עת ובכל זמן. גם כשכואב וגם כשקשה, אנחנו לא מוותרים עליה! נחיה בה ונשמח בה, לא משנה מה יעמוד בדרכינו.
החיבור בין ברוך בן יגאל לבין ירושלים, הוא המלחמה השקטה, הרצון לחיות למרות ועל אף הכל, לברך, להתפלל ולאהוב. ירושלים היא אחת ויחידה, ועמית ז"ל הוא אחד ויחיד בליבו ובעיניו של ברוך בן יגאל.
אני עם ברוך בן יגאל, לאחר ההופעה
אנחנו יודעים שהאבנים לפעמים בוכות, אבל השכינה נמצאת שם, במקום הקדוש הזה. לא נוותר עליה לעולם!
ירושלים היא המהות והיא הבית השלם שקיים ושיבנה בע"ה בקרוב.
הטור הזה מוקדש לברוך בן יגאל וכמובן לעוד משפחות שכולות. הלב בוכה אך הלב מאמין ויודע שהחיים הרבה יותר חזקים וטובים. ירושלים היא חזקה, טובה ומלאת עוצמה. לחיות בה, להיות בתוכה ולצפות עליה, ולראות את המהלכים ואת ההתרחשויות ולדעת שהיא מתנת חיינו.
ירושלים שלנו. "תשאלו אותי, על מה אני חושב ביום וגם בלילה". אני חושבת על ירושלים. והוא? חושב על עמית ז"ל הי"ד.