לכל המפרשים והמפרשות - ברצוני לדעת: מאיזה זווית ומאיזה פסקה אתם מפרשים?
לפרוש או לפרש? לנסח או להסביר?
תמונה אחת או סיפור שלם?
היכן האצבע מונחת? על איזה חלק בתוך התמונה?
המפרשים לימדו אותנו מה הכוח שיש בפירושי הדברים, פירוש בגמרא, בתלמוד, במסכתות, בהלכות ובדרך החיים שלנו.
אנחנו אוהבים לפרש ולנתח. "מה שרואים מכאן, לא רואים משם". יש לנו הסברים על כל דבר וכמעט על כל עניין.
לפרש זה דבר נכון וטוב, אך השאלה היא, האם הפירושים יכולים להזיק? להיעצר? לגרום לאחרים לחשוב אחרת בגלל אותו פרוש מוטעה ולא נכון.
כשאני עומדת על הבמה בהרצאות שלי, אני תמיד אומרת שהבחירה היא בידינו איך לפרש ולהציג את הדברים. זה נאמר כמובן במבט חיובי לחיים שלנו. אך קיימים פירושים, הסתכלויות, מחשבות וניתוח מוטעה כלפי סיטואציות ומצבים מסויימים, שרק גורמים נזקים.
בגלל פרשנויות מוטעות בתים נהרסו, הממשלה לא תמיד צהלה ושמחה, החבר כבר לא חבר וכו'.
כחוזרת בתשובה, אני יודעת כמה הדברים לא כפי שהם נראים או מוצגים. יש את הבחוץ ויש את הבפנים, יש את הנראה ויש את הנסתר.
אנחנו ממהרים מאוד מהר לשפוט, לפרש ולנתח, לנתח את המצב הפשוט שכרגע אני רואה, בלי לדעת את ההתחלה, האמצע והסוף.
הפייסבוק והאינסטגרם מפוצצים בביקורות, בפרשנויות ובמילים שמזיקות או מחמיאות אבל זה קיים כאן.
יש לנו פרשנים בכל מקום וזה מצויין. כל אדם צריך לפרש ולנתח את דרכו, את מצבו ואת התמונה שהוא רואה, אבל לא לשכוח להתחיל את הסיפור מהתחלה. ורק אחרי שהפרטים מוצגים לפניו, אולי אז תהיה באפשרותו לנתח, לבקר ולפרש.