מהי הכותרת הראשית? היכן היא? ומה כותרות מגלות לנו?
כותרת זה מלשון כתר – כתר מרכזי, בולט ומיוחד.
כותרת בנויה ממילים חזקות שנכנסות אל לב הקורא ומסקרנות אותו.
הכותרות רצות ורצות ואנחנו לא מספיקים לקרוא את הראשונה וכבר היא מתחלפת והבאה עומדת בראשה.
כל כותרת מלמדת אותנו דבר או שניים, על התנהלות, הסתכלות ומצב קיים, מציאותי.
'מלחמה' - אחת הכותרות המרעידות, המרעישות בחדשות. מה קורה שם? מי כאן ומי שם? זה יגיע אלינו ח"ו? אנחנו בציפייה לכותרת הבאה.
הקורונה הייתה אחת הכותרות הממושכות, נמשכה ונמשכה.
בשבת זכור הכותרת היא אותה כותרת, ללא שינויים, ללא תוספות. כולנו מגיעים לבית הכנסת, גברים, נשים וטף, לזכור ולא לשכוח: "זכור את אשר עשה לך עמלק".
עמלק נמצא לאורך כל השנה. הספק זהו העמלק. אנחנו מתמודדים איתו כל יום ויום. והכותרת היא אותה כותרת.
כשאנחנו קוראים את המגילה, אנחנו חייבים להיות מרוכזים ולהקשיב מילה במילה.
אנו יודעים את סיפור המגילה, אבל כל מילה שכתובה היא כותרת אחרת שונה מהשנייה. כל מילה מספרת לנו סיפור חדש, רעיון, תגובה והרגשה.
מגילת אסתר מגלה לנו כל פעם מחדש, את המהלך האלוקי, את המהלך המדוייק ומושגח של אסתר המלכה.
לה יש את הכתר שבכותרת.
אנו חיים בין כותרת לכותרת. המצב המדיני, הפוליטי, האישי, המשפחתי והכללי.
המלחמה באוקראינה, הבריחות, המקלטים, הפחד, והשאלות שעולות.
הכותרת מדגישה לנו את התמונה. זה שם אותנו על המפה וממקם היכן אנחנו עומדים.
הכותרות אינן נגמרות.
הכותרת הבאה שלנו היא פרשת ויקרא: ספר חדש, עבודת הכוהנים אשר מקריבים את קורבנות המזבח. כל הקורבנות מפורטים לפרטי פרטים ולכל קורבן יש את ההסבר, החטא ואת סוג הקורבן שמוקרב על המזבח.
לכל קורבן יש כותרת! זה הדבר החשוב, שלכל אחד יש שם - מוגדר, מודגש, ברור וידוע.
אני מאזינה לחדשות ובין כל הכותרות אני מבינה, יותר נכון אני מנסה להבין, אני מנסה להבין, לאן הרוח נושבת, מה הצעד הבא. על מה המלחמה?
הכותרת שלי פשוטה. תחפושות ושמחה. למה נתחפש השנה? אלו הכותרות הבאות.
שבת פורימית צהלה ושמחה.