יהודה משי זהב, שהיה אדם אהוד ומוערך בישראל, פגע במשך עשרות שנים בילדים, בנשים ובגברים בכל טווח הגילים. מעגל ההתעללות המזוויע שלו נשמר בסוד שנים ארוכות, עד ששירה אלק ואהרון רבינוביץ' חשפו את הפרשה ב'הארץ' לפני ארבע שנים. בימים אלה משודרת סדרת הדוקו החשובה 'משי זהב' בכאן 11, שמתבססת רבות על התחקיר ההוא וחומרים נוספים.
קל לנו בציבור הדתי הלאומי להצביע באצבע מאשימה ולהוקיע את הפגיעות בחברה החרדית. אבל גם אצלנו זה קרה וקורה עם אנשים ונשים שניצלו את מעמדם, ואתם יודעים למי אני מתכוונת.
אני קוראת הרבה תגובות על הסדרה, מקשת רחבה של אנשים. חסרות לי תגובות של ראשי הציבור הדתי-לאומי, עם אמירה ברורה לגבי מה צריך לעשות היום בציבור שלנו כדי שהבושה תעבור צד, כדי שסיפורים כאלה לא יושתקו במשך עשרות שנים, על מנת שלא יהיה מצב בלתי נסבל שבו אנו יודעים על פוגעים סדרתיים ולא עושים דבר כדי לחשוף את זה, כדי למנוע פגיעות נוספות וכדי לתת סגירת מעגל לנפגעים. שאול מייזליש אומר בפרק השני: ״עשיתי את החשבון הפנימי והוא נשאר אצלי בכף זכות״. אני יודעת שעשינו בשנים האחרונות קפיצה גדולה בכל הנוגע ל'מוגנות', עד כדי הקמת ועדת מוגנות ביישובים רבים. אבל יש עוד הרבה שצריך לעשות.
מלכי רוטנר, פעילה חברתית חרדית שאני מעריכה, כתבה בפייסבוק: ״לראות את הסדרה על משי זהב ולשאול מיהו 'המשי זהב' התורני? כי בטוח שיש כזה... מיהו 'המשי זהב' שצבר כמויות של כח מתוקף עצמו ומתוקף סביבתו ומי שיעז לצאת נגדו יירמס מיד וחייו יהרסו?... ובחברה הישראלית, שיודעת שכמה מהמעשים שלו לא משהו, אבל חשבה שהוא איזה אדם נחמד. ואיזה ערכי. ואיזה גשר הוא. ואיזו תקווה הוא מביא... הסידרה הזאת צריכה לשים סימני שאלה ענקיים על כל מפעלי החסד הענקיים שבנתה החברה החרדית (ובכלל). ארגוני חסד שנבנו על ידי אנשים טובים בדרך כלל... אבל בפועל התעצמו לממדים מטורפים, ויכולים להוות כר פורה לפגיעות, לניצול, לעבירות מס חמורות ולשחיתות. מנגנונים קהילתיים הם דברים חשובים ותרומתם לא תסולא מפז, אבל כמו כל כוח - בלי פיקוח ואיזון סופו להשחית״.
בעוד אני מסכימה מאוד עם החלק הראשון של דבריה, קשה לי עם האמירה שלה 'לשים סימני שאלה ענקיים על כל מפעלי החסד הענקיים שבנתה החברה החרדית (ובכלל)'. אני לא חושבת שהבעיה היא במפעל החסד, אלא כפי שהיא מסיימת במקומות שבהם הכח לא מפוקח ואין בו נהלים שמיושמים בקפידות, כדי למנוע פגיעות. בכל מקום שבו כח, יש מי שינצל את הכח הזה, גם לרעה. זה קורה בצבא, זה קורה במקומות עבודה, זה קורה במוסדות לימוד וזה קורה גם בארגוני התנדבות.
כמתנדבת ב'יחידת 360' שהוקמה על ידי פורשי זק״א, אני חשופה להרבה ממלחמות היח״צ כפי שהציגו בפרק השני בסדרה, כשמשי זהב הגה את הרעיון לשים את הלוגו של זק״א על השקיות של הגופות, וצרב ביפרים כדי להגיע ראשון לזירה. זה משהו שאנחנו המתנדבות מאוד מתקשות איתו. אך אנו מבינות שכדי לתת מענה טוב בשטח צריך הרבה ציוד וזה עולה כסף, ולשם כך צריך תרומות שבאות עם יח״צ טוב.
אבל יש דרך ארוכה לעשות בין ביקורת על היח״צ לבין לזרוק את התינוק עם המים ולזלזל בעבודת הקודש של ארגוני הטיפול בכבוד המת בזירות אסון. או לקטלג אותם כמפעלים שהמתנדבים בהם חשופים לפגיעה.