פרשת חוקת פותחת באחד המושגים התמוהים ביותר בתורה –פרה אדומה. בלי הסבר הגיוני, בלי היגיון פנימי נראה לעין, פשוט "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה". חז"ל מסבירים שזהו חוק שנמסר מפי הגבורה ואין לו הסבר אנושי – ההיגיון שלנו לא תופס אותו, וזה בדיוק העניין. הוא מלמד אותנו על קבלה.
ומה הקשר לזוגיות?
רוב הזמן אנחנו מנסים להבין. להבין למה בן הזוג נפגע ממשפט שנאמר בתמימות. להבין למה הילדה עקשנית כל כך סביב הבגדים. להבין למה היא בוכה כשהכול נראה בסדר, או למה הוא מסתגר כשדווקא עכשיו צריך אותו נוכח. אנחנו מחפשים היגיון. חוקים. שיטה. וזה נכון – הבנה יוצרת קירבה. כשאני מרגישה שבן הזוג מבין אותי, אני נרגעת. כשאני מצליחה להבין את הילד, אני מגיבה אליו ברוך ולא בעצבים.
אבל לא תמיד זה אפשרי. לפעמים ההתנהגות של האחר נראית לי 'לא הגיונית'. לפעמים בן הזוג מגיב בעוצמה למשהו שאני אפילו לא שמתי לב שאמרתי. לפעמים הילד מתפרץ בזעם על גבול לא הגיוני, ואני לא מצליחה לפצח את הסיבה. כאן נכנסת לתמונה חוקת התורה. לא הכול ניתן להבנה. לא כל כאב ניתן לפירוק אנליטי. לא כל רגש ניתן להסבר. לפעמים נדרש מאיתנו משהו עמוק יותר מהבנה: אמון. היכולת להיות שם גם כשאני לא מבינה. להישאר. להניח שיש סיבה, גם אם איני יודעת אותה כרגע. להאמין שיש אמת רגשית פנימית אצל האחר, גם אם אין לי גישה אליה עדיין.
הורים וילדים, כמו גם בני זוג, זקוקים למרחב בטוח שבו מותר להם פשוט להיות – עם הרגש, עם התגובה, גם כשהיא לא 'מוסברת היטב' או 'הגיונית' לאחר. כשהורה משדר לילדו: "אתה לא צריך להסביר לי למה אתה עצוב – אני פשוט כאן איתך", הוא נותן לו מתנה עצומה של נראות ואישור פנימי. וכשבת זוג אומרת לבעלה: "אני לא מבינה למה זה כל כך נוגע לך, אבל אני רואה שזה נוגע – אז אני איתך", היא לא מוותרת על הבנה. היא רק דוחה אותה לטובת נוכחות. לפעמים מה שאנחנו הכי צריכים זה לא ניתוח אלא חיבוק.
ועוד דבר מסתתר בפרשת פרה אדומה. היא מטהרת את הטמאים, אבל מטמאת את הטהורים. אותה פעולה, שני הפכים. כמו בזוגיות – לפעמים אותה אמירה נתפסת על ידי צד אחד כתמיכה, ועל ידי הצד השני כהתקפה. אותו מעשה, פרשנות הפוכה לא בגלל שמשהו 'לא תקין', אלא כי ככה זה בקשר אנושי – מורכב, עדין, מלא פרשנויות.
התגובה הבריאה איננה להחליט מה הפירוש הנכון, אלא להקשיב לפירוש של הצד השני. לא להתווכח על רגשות, אלא להכיר בהם. לא להגיד 'זה לא הגיוני', אלא 'זה חשוב לך, גם אם לי זה לא ברור'.
וכאן אנחנו למדים את עוצמתה של ברית זוגית או משפחתית בריאה: לא כזו שמבוססת רק על הבנה הדדית (שלא תמיד תתקיים), אלא על מחוייבות ואמון, גם כשאין הבנה. ברית שבה כל אחד יכול לפעמים להיות 'הפרה האדומה' של השני – לעבור תהליך שמכאיב לו, שנטול הסבר, ועדיין להרגיש שהוא לא לבד בו.
כך בונים בית.
ד"ר ציפי ריין, פסיכולוגית, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת ובעלת מכון ריין ליעוץ ולימודי משפחה
הרישום למסלולי התעודה במכון (טיפול זוגי, הנחית הורים, הנחית מיניות, זוגות יועצים, הדרכת כלות) נמשך. לפרטים: 0556689082