אדמה תמורת עתיד: הזמן להעז לחשוב אחרת

בימים שבהם מדינת ישראל עדיין נמצאת עמוק בתוך מלחמה ממושכת, כבר כמעט שנתיים, קורה כאן גם דבר מהפכני: תנופת אישורי בנייה ביהודה ושומרון, בקצב חסר תקדים. לא רק אישורי מגורים: גם תשתיות, מחלפים, כבישים, אזורי תעסוקה ומערכות תחבורה. אם תרצו, מפת ארץ ישראל משתנה יום יום עם הקמת חוות חדשות ואישורי יישובים חדשים-ישנים כמו חומש ושאנור.

כל זה לא קורה בוואקום. מדינת ישראל צועדת לקראת הכפלת האוכלוסייה בעשורים הקרובים. מדברים על 15 ואפילו 20 מיליון אזרחים. האתגר ברור: לאן ייכנסו כל הישראלים האלו? הרי גוש דן כבר פקוק לחלוטין, וגם הפריפריה הקרובה לא ממש עומדת בעומס. לכן, בעיני כל מי שפותח מפה ומביט קדימה – אזור יהודה ושומרון הוא לא 'בעיה', אלא הפתרון. עתודת הקרקע המרכזית לא הכי קרובה למרכז, אבל מבחינה גאוגרפית - זה המרכז.

אבל, וזה אבל גדול, לצד הפיתוח האדיר, פועל כוח נגדי. ותיק. מוכר. כן, הרשות הפלשתינית. היא לא נעלמה ועם השלוחות שלה פועלת יום ולילה כדי להקים מדינה פלשתינית בדיוק באותו מרחב. גם הם מבינים את הפוטנציאל, ולכן הם משקיעים, בונים, משתלטים, והכול בחסות תמיכה בינלאומית רחבה. לא מדובר בכמה פינות נידחות, אלא במאבק על הלב של ארץ ישראל.

להתכונן ליום שאחרי

אז אולי, דווקא עכשיו, עם כל תנופת ההתיישבות, הגיע הזמן לומר בקול ברור: בואו נחשוב קדימה. אם באמת הולכים לקראת מיליון יהודים ביהודה ושומרון (והמספר הזה ריאלי לגמרי), חייבים לחשוב איך יוצרים מרחב בר קיימא, גם דמוגרפית. כי בואו נודה: נוכחות ערבית כה כבדה באותו מרחב, גם מעשית וגם רעיונית, יוצרת קושי.

וכאן עולה הרעיון הישן והמתבקש: רילוקיישן. כן, כן. כמו שהישראלים עושים ליוון, פורטוגל וקפריסין – הגיע הזמן שגם לערבים תהיה האופציה הזו. מדוע לא?

מדינות רבות באירופה ובדרום אמריקה תומכות בהם. אז אולי הגיע הזמן שהעולם יעשה קצת יותר מזה: יפתח בפניהם את שעריו. יש מדינות ערביות עשירות, נרחבות, משגשגות – שמחפשות אוכלוסיות צעירות, יצרניות, עם שפה ותרבות משותפת. יש גם מדינות אירופיות שכביכול דוגלות ב'זכויות אדם' – אז אולי הן ירימו את הכפפה?

כמו שישראלים קונים בית באירופה במחיר זול יותר מדירה בפרדס כץ, אולי גם לערבים מגיע בית ביוון או בלימסול? לא חייבים בכפייה, אלא כאופציית 'בארטר' אנושי. אדמה תמורת עתיד. תמורת שקט. אולי אפילו חלק גדול מערביי ישראל ישמחו להצטרף למהלך כזה וישחררו עוד עתודות בנגב ובגליל, כדי להבטיח לעצמם  חיים שקטים, נטולי קונפליקט, עם הרבה פחות רעש ואיבה.

אני לא נאיבי. ברור לי שהמנגנונים הפוליטיים לא בנויים למהלך כזה מחר בבוקר. אבל הגיע הזמן להחזיר את הרעיון והיוזמה לשולחן. לא רק לתכנן את החדש, אלא גם להתכונן ליום שאחרי.

ישראל צריכה לחשוב בגדול. לא רק איך לבנות עוד שכונה, אלא איך לבנות עתיד. ומי יודע, אולי דווקא מתוך המלחמה – תצמח ההזדמנות.