מעשה שהיה באמת באוליגרך יהודי, שהוכנס לכלא הרוסי. ביום הראשון לשבתו בבית האסורים, התדפקו על דלתו שלושה בריונים והציגו עצמם כנציגי המאפיה הצ'צ'נית בכלא. כשידידנו האדיב מיהר לשאול לסיבת הביקור, הם הסבירו שהם הגיעו 'מתוך דאגה': "החיים כאן קשוחים, אתה חשוף להטרדות וסחיטות... אנו נגן עליך תמורת מיליון רובל בחודש...".
האוליגרך ביקש 24 שעות למחשבה על ההצעה הנדיבה. כששבה חבורת הרחמנים אל תאו לאחר יום, הוא בישר להם כך: "לכל אחד מכם, בן משפחה קרוב שכבר אינו בחיים. אם עוד פעם תחליטו 'לדאוג לי', יחוסלו עוד שניים שלושה קרובי משפחה של כל אחד מכם".
מיותר לציין כי היהודי לא זכה לביקורים נוספים בכל תקופת מאסרו. ידידנו לא היה איש אכזר. הוא בעיקר היה שרדן. הוא הבין כי מול נציגי המאפיה האכזרית יש רק דרך פעולה אחת בכדי לשרוד בכלא הרוסי.
מדינת ישראל נמצאת בלב שכונה עויינת. מדינת ישראל נלחמת על חיי תושביה היהודים כבר שנות דור. העולם מתקדם. הטכנולוגיה מתפתחת, ההייטק משגשג, אבל האוייבים שלנו, בין אם הם בגיל 30 ובין בגיל 14, יוצאים עדיין חמושים באקדח או סכין, מכונית או מטען על מנת לחסל יהודים. נסו לתאר מה היה קורה באמריקה - אומת הזכויות, אם ארגון טרוריסטי היה מחסל בשיטתיות את אזרחי מנהטן או קליבלנד.
הטרגדיה הכי גדולה של העם הישראלי בארצו, זו הבושה הפנימית וחוסר הביטחון שנמצאים בתוך הממשלות, בתקשורת ואצל מובילי דעת הקהל הישראלים. זה לא מפתיע. מפני שמי שאין בו את 'דעת תורה', המורה לעולם כולו שהארץ הזו מובטחת ומיועדת לנו משנות דור תנ"כיות, אין בו את העוז והכוח לעמוד באומץ וגאון מול אוייבינו ואומות העולם. השונאים שלנו מכירים היטב את החולשה ומנצלים אותה.
מי שאין בו את 'דעת תורה', המורה לעולם כולו שהארץ הזו מובטחת ומיועדת לנו משנות דור תנ"כיות, אין בו העוז והכוח לעמוד באומץ וגאון מול אוייבינו
נחשוב לרגע מה היה קורה אם בערב שבת לפני שלושה שבועות, עשר דקות אחרי הפיגוע בנווה יעקב, ביתו של המחבל היה נהרס, משפחתו הייתה מושלכת בגשר אלנבי, והכפר שלו היה תחת עוצר עד שראשי העדה היו מוציאים הודעת גינוי לרצח המתועב. נכון, אולי שה'ניו יורק טיימס' היה צווח, הקנצלר הגרמני היה מגנה, אבל המסר היה עובר - דם יהודי אינו הפקר!!. אולי מניות ישראליות היו צונחות ליום יומיים, אבל כל מפגע היה חושב עוד פעם, אם לצאת לרצוח משפחות יהודיות כשהוא מותיר אחריו שובל עונשים קולקטיביים, שהיו משניאים אותו גם על בני עמו משפחתו וחבריו...
אני יודע כי הסיפור הזה לא פשוט. יש את היועצת המשפטית, ואת בית הדין בהאג, ועוד עשרות מחסומים בדרך לנקיטת אמצעים שכאלה. אבל אני כמותכם רואה את תמונת אימם השבורה של יעקב ויוסי הצדיקים, ומבין שככה אי אפשר להמשיך. שעם ישראל אחרי 2000 שנות גלות לא בנה כאו את 'ראשית צמיחת גאולתנו', כדי ששני פרחים מתוקים ירצחו בדרכם לסעודת השבת.
הנאצים ימח"ש רצחו אותנו לא בגלל שהיה 'כיבוש' בברלין. סטלין חיסל יהודים לא בגלל שהיה עוצר על הכפר שלו. וגם המן הרשע לא גדל בעזה. הם וממשיכיהם רצחו יהודים בעיקר בגלל שהם יהודים. ותמיד יוכלו לגבב טענות הבל על סיבות אנושיות ומוצדקות.
יהודים, זה הזמן שלנו להגן על עצמנו.