ירדתי פעם מהבמה לאחר מופע בפני אלפי בני נוער, וילד קטן צעק לעברי: "היי ישי, אתה תותח, אבל איזה באסה, למה לא הביאו את אייל גולן?" הופתעתי בעיקר מזה שלקח לי כמה דקות לצאת מחלישות הדעת שבאה על קריאתו של הילד הקטן, שכנראה נורא אוהב את אייל גולן.
***
שלמה ארצי הוא לא רק זמר ישראלי ידוע ומוכר; הוא פס הקול של הישראליות בת זמננו. לפני כשבועיים היינו, להקתי ואני, במסע הופעות באירופה. בכבישים הארוכים ומצופי השדות של גרמניה, השירים של שלמה שבקעו מהרמקולים במיניבוס הגדול, ליטפו את האוזן והלב, ונתנו לנו בעיקר הרגשה שאנחנו לא מאד רחוקים מהבית. השירים של ארצי תמיד יחזירו אותך לנקודה מסוימת בנעוריך, לימים שבהם נחשפת אליהם. אני מאמין שלרוב האנשים שחיים כאן בארץ, לשמוע שיר של שלמה, זה בעצם לעבור מסע מוזיקאלי במרחבי הזמן של הקיום האישי.
השבוע שלמה דפק וידוי. בטור שלו ב-'7 ימים' סיפר הזמר, שהוא נפגע עד עמקי נשמתו מהערה שקיבל מאישה זרה שצעקה עליו כשדיווש באופניו במסלול שאינו מיועד לאופניים. קחו שניה. האיש 40 שנה על הבמות. הכריזמה עדיין משתפכת, הוא ׳פותח קיסריה׳, ותוך 20 דקות אין כרטיס אחד למכירה. מודיע שהוא מרים הפקה באמפי-פארק עם 7,000 מושבים ותוך שעה קלה אין אפשרות להשיג זוג כרטיסים במקומות טובים.
עשרות אלפים מצטופפים מול הבמה שלו בכל הופעה ושואגים את המילים והמנגינה בגרון ניחר - והוא נפגע מגברת מבוגרת וזרה, שנורא מפריע לה שהוא נכנס עם אופניו לשביל שפחות מיועד לרוכבים, והיא מעירה לו.
שומו שמיים, היא ממש כעסה עליו לשתי דקות. איך זה שהאמן הכי גדול בישראל, זה שיכול להוריד את הירח בשבילכם, הולך לאיבוד בגלל שמישהי העירה לו משהו ברחוב? מה זה הדבר הזה, היכן הפרופורציה?
***
לפעמים אני שואל את עצמי מדוע עשירי עולם ממשיכים לעבוד. מכיר כאלה בעלי נכסים, אשר יספיקו להם ולזרעם עד סוף כל הדורות. אבל הם יגיעו בכל בוקר למשרד, לבצע עסקה חדשה. מה דוחף אותם בכל יום לקום לעמל יומם כאדם החרד לפרנסתו? אגב, תבדקו: רבים עשירי ישראל שנפלו בפרשיות הכלכליות, הגיעו למקומות הללו כשכבר היו מסודרים לעוד דור או שניים. מה הסיפור שלהם?
עשירים מופלגים שממשיכים לעשות עסקים, עושים זאת בעיקר משום שנפשם מבקשת עוד ניצחון עסקי. הם מעולם לא שמחים בחלקם
מתברר שגם אם יש לך מלוא החופן ממה שאתה רגיל בו, אין לך בזה שום רגיעה או שובעה. נהפוך הוא. עשירים מופלגים שממשיכים לעשות עסקים, עושים זאת בעיקר משום שנפשם מבקשת עוד ניצחון עסקי. הם לא צריכים עוד מיליון או שניים, אבל הם חייבים לעצמם את תחושת כדאיותם בחייהם. זה לא הכסף, זה הרלוונטיות: אני עדיין יודע לעשות ביזנס, אני עדיין חי.
הם בדיוק הדוגמא לעשירים שממש לא עשירים. כי איזשהו עשיר? השמח בחלקו. כמאמרו של בן זומא ב'פרקי אבות'.
אתה יכול לעמוד על במה מול הערצתם או אהבתם של מיליונים ועדיין כשמישהו יעבור ברחוב ויזלזל בך או לא יתייחס הכבוד, המירוץ שלך לכבוש את לב כולם יתערער. אל דאגה, שלמה ארצי לא ממש נכנס למשבר בעקבות ההערה ההיא על אם הדרך. אבל משהו ברצון האנושי שלו (שלי, של כולנו) להיות נאהב על כולם, נסדק לרגע קטן. כי הביקוש לאהבה הרי לא מסתיים אף פעם.