אז בשעה טובה ומוצלחת, חגגנו את יום העצמאות ה-77 של ישראל, ולא פחות חשוב: יש לנו חתן תנ״ך עולמי חדש: כפיים לחתן העולמי, הנער אלעד יניר מפתח תקווה.
אני מתאר לעצמי, שבשבת שעברה, זו שהייתה צמודה לזכייה העולמית, נערך קידושא רבא מכובד בבית הכנסת של הבחור. בוודאי כולם באו לברך את הזוכה ואת הוריו הגאים והנרגשים על מסכת חיים למדנית ומתמידה שהביאה את אלעד הצעיר לזכיה הנכספת ולכבוד הגדול שהביא על עצמו, על משפחתו ועל עירו.
האמת, מגיע!
אבל אני מבקש לדבר היום על הבחור הכי אלמוני וכנראה גם הכי מאוכזב, שכולכם כמעט הכרתם, אך לבסוף - לא.
אני מבקש לדבר על הזוכה במקום השני, ובעצם להקדיש את הטור הזה לכל אותם חרוצים, מתמידים או גיבורים, שהיו כפסע מהמקום הראשון על כל מכובדותו ופירסומו, ולצערם מישהו טיפה יותר טוב או מעט יותר מהיר מהם, לקח להם אותו (ביושר כמובן).
אין לי ספק, 'המקום השני' השקיע לא פחות מההוא שכבש את המקום הראשון.
הוא התמיד, ועיין, ושב ולמד, ושינן, ועוד פעם.
הוא עבר את כל המבחנים המקדימים, פיצח את כל המשוכות הנמוכות והגבוהות, שעט והתקדם בעוז לעבר התכלית - לכתר חתן התנ״ך העולמי לנוער. אבל בסוף, ברגע האמת, מישהו הקדים אותו בשאלה או היה חד יותר בתשובה, והוא, נשאר רק במקום השני.
אין ספק, המקום השני מכובד מאד. הישג יפה, לא משהו שבא בקלות. אבל את הזֵרים ומחיאות הכפיים, את הפרסום הגדול ברחבי העולם היהודי, הרוויח רק המקום הראשון. (נסו אתם להיזכר בשמות של 'מקום שני' מחידונים קודמים).
אז אבקש להרים מכאן לכל ה'כמעטים', לכל ה'עוד טיפה ו...'; לכל אלה שהתאמצו, עמלו וניסו; עברו הכל בעוז, אומץ וכבוד. אבל לעולם לא תזכרו את שמם. כי הם הגיעו רק למקום השני.
ולכן ברשותכם, אבקש להיות שליח נאמן ובשם כולנו לחבק חזק את - אילן רם (מארה״ב), שהגיע למקום השני בחידון התנ״ך העולמי תשפ״ה ולשלוח מכאן מסר מגבה ומחבק לאילן המתוק:
אח יקר - We are proud of you: אנחנו גאים בך לא פחות מאשר באלעד. אנו מוקירים את המאמץ שעשית ואת הדרך הארוכה שחצית בדרך למקום המכובד אליו הגעת. אתה תותח! אתה מוצלח! אתה גדול!
אם זה היה ספורט, היית ניצב גאה על הפודיום וגופך היה מזדקף לשמע ההימנון. אבל מה לעשות שזה חידון, ובו אין פודיום ואין מחיאות כפיים סוערות. אבל אנחנו יודעים כמה השקעת, כמה התאמצת וכמה מגיע לך. אתה הגיבור (הקצת נסתר) שלנו.
אוהבים אותך, אילן!