הפירוד מעודד את הטרור

האדמו"ר ויקיפדיה מגדיר את המונח 'טרור' כך: "טרור הוא טקטיקה של מאבק אלים, המופנה בעיקר כלפי אזרחים, לשם השגת מטרות פוליטיות. בין השאר, טקטיקת הטרור מושתתת על הפעלת לחץ על ממשלים ועמים, תוך חתירה לשינוי מדיניות ואף להפלת משטרים".

אז בליל שבת האחרונה הוברר, שהטרור הכבד 'שלנו', שוב מרים את ראשו הארסי. זה לא חדש. הוא איתנו אלפי שנים. מימי בראשית ועד לימינו אנו, היו לנו גורמים אלימים עד מוות, שהבינו שמאבק אלים ורצחני באזרחים יכול לזעזע אמות פוליטיקה וממשלות.

בסופו של מוצ"ש אבל וקודר סיפר אילן לוטן, בכיר בשב"כ, לסיוון רהב מאיר, על נתון מדהים ובלתי נתפס: כ-500 פיגועים(!!!) מסוכלים בישראל מידי שנה. 500 ניסים פרטיים משלנו מידי שנה, שזה אומר אחד עד שני ניסים יומיים. וזה בעיקר מספר לנו, שהמוטיבציה לפיגועים היא תמידית וקבועה. לא קשור איזו ממשלה מכהנת כאן; לא ממש משנה אם ראש הממשלה הוא לפיד, גנץ או נתניהו; וגם זהות השר לביטחון פנים פחות מעניינת. הטרוריסטים פה בכדי לפגע, לזרוע הרס ומוות עד שכולנו – מבחינתם - נלך מהארץ הזו.

מומחים צבאיים ואזרחיים מספרים באולפני החדשות שמושגים והתרעות כמו 'מלחמת אחים' או 'קץ הדמוקרטיה', ממלאים בשמחה את אוייבינו. הם מכירים אותנו. הם מבינים שבכוח הזרוע זה לא יילך. אבל הם כבר מפנימים שזריעת פירוד, מחלוקת ופחד אצל הישראלים, זה משהו שיכול להיות ולפעול. לכל הפחות להוריד את רמת המוטיבציה והרוח האיתנה של בני העם היהודי. ואפילו של צבאו.

אין שום דבר טוב בטרור, אבל התקפת הרצח של ליל שבת שעברה, הרימה לנו מסך שמספר לכולנו על המציאות האמיתית בשכונה שלנו, ובעצם הזכירה לעם המסוכסך הזה, שהמאבק שלנו במבקשים לחלותנו, מעולם לא תם. אנחנו משקיעים אנרגיות שיא בשיח פנימי אלים ומסוכן, שיח לוחמני ואלים שגורם לנו נזק בפנים ובחוץ. מספיק היה להביט במוצ"ש האחרון בציוצים ובתגובות שעניינם היה כשרות ההפגנה נגד הממשלה 24 שעות לאחר הטבח הנורא. מי שציפה לקצת רוגע, חמלה או חיבוק לאחר האסון הנורא - התבדה. מי שחשב שגובה הלהבות הפנימיות יירד לנוכח האש המלחכת את המחנה מבחוץ - טעה. התגובות הארסיות והפוגעניות רק גברו, האש רק לובתה, והשנאה קיבלה חיזוק וחוסן, כשכל צד מתבצר בעמדתו בחסות האסון הנורא.

כשאימו של המחבל בן ה-13 מחלקת ממתקים לשכנים, כשצוואת הרוצח מנווה יעקב זה מסר האומר: 'מי מדבר על שלום? מי רוצה ומי ביקש שלום? לעולם נחיה רק על הרג היהודים' – אתה מבין, שאין עם מי לדבר. כל אשר נותר לנו בעת הזו, זה להתאחד, לתחבר ולהתחזק יחד כנגד האיום האמיתי על אזרחי המדינה הזו. צוואת שבעת הנרצחים הקדושים, כוללת בתוכה גם את הציווי הזה. לפחות למענם.