כל הרשתות החברתיות מלאו בשבוע שעבר בשלל תמונות וסרטונים המספרים כמה כיף לנו החג הזה.
אנשים ונשים, נערות ונערים מילאו את הפיד במלבושים ססגוניים, בארוחות ומטעמים כיד המלך, ואלה אשר זכו ונסעו לארצות רחוקות או קרובות, התפארו ביופיים של מלונות הפאר ובנופים המדהימים שהם מצליחים לשזוף בימי המועד נטול החמץ.
זה הדור. זה מקובל, זה לא חדש וזה בסדר גמור.
הנה גילוי נאות: גם אני, מתוקף תפקידי ומעמדי, פיארתי את פידי בשלל סרטונים ציבעוניים ותמונות יפיפיות (לפחות לפי דעתי) של הלוקיישן הנהדר בו שהינו, וכמובן תיעודיים נבחרים מההופעות המדהימות בהן כיכבתי (שוב, לדעתי).
ובכן, הכל טוב ויפה. השאלה היא רק, מאיפה מגיע הצורך שלנו בהתפארות הזו, ומה החשיבות שאנו מעניקים למיצג שאנו מפיקים באינסטגרם או בפייסבוק (לצעירים שכאן - פייסבוק זה האינסטגרם של בני 60 ומעלה...).
האם אלה שטורחים, מצלמים, מעצבים ומעלים, עושים זאת בכדי להודיע לעולם, שכעת תורם ליהנות והנה מזכרת מיום נפלא? או שהצורך בכל הפגנת הכיף הווירטואלית הזו, מגיעה כי משהו בפנים חסר, משהו בתוכו ריק וחייבים לחזק את הנשמה הכואבת?
ברור שזה כיף לטייל, לנפוש לסעוד ולטייל בריזוטים כשרים ברמת על. אבל כל נופש - לא משנה היכן הוא נמצא - יחוש במוקדם או מאוחר, שאם אין התעצמות של שמחה פנימית ואמיתית בלב פנימה, אם אין איזון נכון בין הרוח לחומר ובין הגשמי לרוחני, גם פרוייקט הנופש המפואר בעולם, לא יצליח להשקיט ולשמח.
יש אנשים שיצליחו לנפוש נופש מושלם אצלם בבית, עם המשפחה הרחבה ועשרות ילדים ונכדים; ויש אשר גם אם ירחיקו נדוד לאיים הקאריביים, לא ימצאו נוחם ושקט, לנפשם חסרת המנוחה.
זו לא תורה מסובכת. כל אדם שיש לו שקט נפשי או לחילופין אם הוא חסר מנוחה תמידי - יודע היטב להבדיל בין הדברים. לכן כשהצצתם בסטורי של השכן או בפוסט של החבר הנהנתן, אל תהיו בטוחים שכל מה שמשודר שם, שווה אמת.
גם הדשא הירוק ביותר של האחר, עשוי להיות מזובל מאד, בכדי שהירוק המבריק ייראה למרחוק.
תמו ימי החג. כבר אין 'הלל' בבקרים והחלה הספירה הארוכה לחג השבועות (עם תחנה קצרה בל"ג בעומר). עוד רגע קט אנו בימים שבין יום הזיכרון לשואה ולגבורה ליום הזכרון לחללי צה״ל, אלה המכונים: 'הימים הנוראים' של הציבוריות הישראלית. ימים קשים ומלאי מחשבה ויגון, כמו גם התרוממות רוח וגאווה בזיכרון הגיבורים והקדושים שמסרו נפש בכל הדורות.
יהי רצון שהלבבות שנפתחו לשפע השמחה והקדושה בימי החג וההודיה, יזרימו דם וכוח לגוף גם בימים המאתגרים והעצובים הבאים עלינו.