אז שנת הלימודים נפתחה בשעה טובה ומוצלחת. מיליוני הורים נשמו לרווחה וחזרו לעבודה, ומיליוני תלמידים נאנחו באכזבה וחזרו לכיתה. כמובן כמו כל שנה התסריט חזר על עצמו, עם ההתחלה, האמצע הלא מותח והסוף הידוע מראש: ההתרגשות שלפני החזרה ללימודים, האיומים של ההסתדרות בשביתה, ההתעקשות של שר החינוך שלא להיכנע, הכותרות בעיתונים שמערכת החינוך בקריסה, עם מבחר כתבות המאשררות את הנושא, ההסכמים באישון לילה בין ההסתדרות לאוצר ולחינוך, ואיך אפשר בלי השיר של יוני רכטר 'כל עוד', שמושמע ביום אחד מספיק פעמים בשביל להבטיח לרכטר תמלוגים לשנה אקדמית שלמה.
אמנם התואר שלי לא בחינוך, ואני רחוק שנות אור מיאנוש קורצ'אק וכל המומחים. אבל כבוגר 12 שנות לימוד במערכת החינוך - בתוספת כמה שנים ושני תארים באקדמיה - נתנו לי פרספקטיבה ותובנות לחלוק עם כל הנוגעים בדבר.
הורים - תלמדו לדרוש, ותנסו לשחרר. בניגוד למה שקורה היום במערכת, הכוונה היא לדרוש מהילד, ולשחרר את המורים. ולא להיפך, למצב שבו דורשים מהמורים לשחרר את הילד. הילד שלכם יותר פיקח ממה שנדמה לכם, ואני מצטער לבשר לכם שהוא משמש בהגדרה המילונית של 'צאצא', לא כחבר קטן מימדים שלכם. גם לא 'אבא', 'אמא', או 'נסיך'.
בגדול, הוא רואה בכם אבא ואמא, ורוצה שתתנהגו אליו כבנכם. תציבו לו גבולות, אבל גם כאלה שהוא יוכל לנוע בתוכם בחופשיות. אל תמנעו ממנו את חווית הלמידה הכי משמעותית שיכולה להיות - כישלון. תנו לו ליפול. הוא יידע לבקש ממכם עזרה, כשצריך. אל תעטפו אותו בצמר גפן, ואני אומר לכם את זה כבוגר החינוך הסובייטי, שבו עוטפים את התלמידים בצמר פלדה ומשפשפים חזק.
כמו כן, המורה אינו מכהן כבייביסיטר ששומר לכם על הילד עד ארוחת הערב. הרי רק בחודשיים האחרונים גיליתם כמה זה קשה עם הזאטוטים שלכם. אז תכפילו את זה בשלושים ותחלקו ברגש. מגיע שתפרגנו למורים הרבה יותר, ולא כל פאשלה קטנה שפגעה בנפשכם יותר מאשר בנפשו של הילד, היא עילה לפתוח במלחמת עולם שלישית, בכיתה ד'3. כמובן שלא כל התנהגות צריך לקבל, אבל תפעילו בכל סיטואציה כזו גם את השכל, ולא רק את העצבים.
למורים - אנחנו מודעים למצב העגום שבו חסרים מורים, שהתנאים קשים, שהילדים מעצבנים ובגדול אתם מחזיקים בעבודה נחשקת כמו להיות עובד זבל, ללא תוספת בושה ועם תלוש משכורת שגם בני גורן לא מבין את החישובים שבו. אבל בסוף אתם בחרתם במקצוע הזה. חלקכם המועט מחוסר ברירה, וחלקכם הארי מתוך אידיאל ותחושת שליחות - וזוהי ריצה למרחקים ארוכים, והכוונה היא לא רק לשיעור ספורט.
יכול להיות שדווקא הילד הכי מעצבן בכיתה שלכם, הוא זה שהכי צריך אתכם וגם יזכור לכם את זה עוד עשרים שנה. תהיו משמעותיים לתלמידים. לא באתם למלא מקום, לא להעביר זמן, וגם לא להיות החברים של התלמידים שלכם. יש הרבה דרכים להיות משמעותיים, ולכל אחד ואחת יש את הקסם שלו להיות כזה.
עבורי, המורים המשמעותיים ביותר היו אלא שלא ויתרו לי ודרשו ממני, עם חיוך, סבלנות ותחושת שותפות, אבל לא מתוך חברות. ועם זאת, לתלמידים שונים יש צרכים שונים. יש כאלו שחייבים דמות מחנך יותר דורשת, האחרים דווקא מעדיפים מורָה יותר מכילה, ויש עוד סוגים רבים, אבל בגלל העומס במערכת אתם לא מספיקים להגיע לזה. תנסו לחלק לעצמכם את הקטגוריות לתלמידים, ולנהוג עם כל אחד מהם בהתאם.
לעבור מתפקיד מעבירת הידע, למנהלת תוכן
למשרד החינוך - פחות. פחות ביורוקרטיה, פחות הכתבות, פחות חוזרי מנכ"ל, פחות התערבות, פחות להישמע להסתדרות המורים.
יותר. יותר גמישות, יותר כלים וחופש פעולה למנהלים, יותר אמון בשטח, יותר הקשבה. ולהבין שאפשר בגדול להכתיב את רוח המפקד מלמעלה אבל לתת לדרגים בשטח להוריד את הפקודות לקרקע כפי שהם מבינים אותן ובהתאם לקהל היעד. מנהל בית הספר מכיר את הקהילה שלו הרבה יותר טוב ויעיל, מאשר המפקח שמגיע פעם בחודשיים עם פנקס ופרצוף חמור סבר.
עליכם להבין שאנחנו בעיצומה של מהפכת הידע, ואי אפשר למנוע מתלמידים אינפורמציה שתגיע אליהם בכל מקרה. התפקיד של מערכת החינוך כיום היא לתת להם את הכלים והידע לסנן מידע ולהתמודד איתו. תם העידן שבו כל הידע מרוכז במוחו של המורה. כיום הוא מפוזר בכל מקום ובכל זמן, והבעיה היא שיש יותר מדי ממנו. מערכת החינוך צריכה לעבור מתפקיד מעבירת הידע, למנהלת תוכן. את כל השאר התלמידים כבר יידעו ליצור לבד.
ובסוף, אחרונים חביבים כפי שנהוג לומר, התלמידים - אתם מתחילים עוד שנת לימודים. מי בהתרגשות, מי בחשש, מי בצהלה ומי בבאסה. שתדעו שאתם דור הרבה יותר טוב מאיתנו. אולי אתם לא יודעים לדקלם פסוקים שלמים בעל פה, בטח לא את המיקוד של רוממה ירושלים, אבל אתם יודעים להשתמש ולעבד מידע בצורה הרבה יותר טובה מאיתנו.
ולמרות שבטוח שלנו הייתה ילדות הרבה יותר מאושרת משלכם, צאו מנקודת הנחה, שכל דור אומר את זה על הדור שאחריו. 'ירידת הדורות' קוראים לזה. אבל האמת היא, שאנחנו חיים בדור מופלא: אם בדורות הקודמים השאיפה הייתה לקבל תשובות, הדור הזה דווקא מתמקד בלדעת לשאול את השאלות הנכונות, בשביל להתאים להן את התשובות שפזורות בכל מקום. דווקא בגלל שהידע כל כך נגיש, ואין לאף אחד מונופול עליו, זה הזמן שלכם להשתמש בו. לא לקבל דברים כמובנים מאליהם, לא להתבייש לשאול, ולהתעקש לקבל את האופציות, ולהחליט לבד מה מביניהן התשובה המתאימה לך, שיכול להיות שתהיה שונה לחלוטין מהתשובה שמישהי אחרת תקבל.
האתגרים שלכם שונים מהאתגרים של פעם, ובעתיד יגידו בדיוק אותו דבר עליכם. תקשיבו להורים ותמרדו בהם מדי פעם, תכבדו את המורים אבל גם תקשו עליהם. ובעיקר תרימו את הראש מהמסכים ותתחילו לצבור חברי אמת שיילכו איתכם את כל הדרך, וקחו בפרופרוציות את כל ה- 10Kחברי המדיה החברתית שלך. פעם חבר אמת היה זה שמוכן להקריב את עצמו בשבילך. היום מספיק שיתוף ולייק.