ביבי הביא את זה על עצמו. מדובר באותו אדם שמצליח לייצר גשרים עם אויבים ולחתום הסכמים עם מדינות ערב בבוקר, ובערב לא מצליח להשכין שלום בין אשתו לעוזרת הבית. זה הגיע למצב שבו הוא הפך מהרטוריקן המשכנע בעולם לזה שאין אחד במשכן הכנסת שמאמין למילה שיוצאת לו מהפה.
בדיוק של מכונת כיסוח, הוא דאג לגלח את הסביבה שלו ולנכש את כל העשבים השוטים, ועל הדרך להוריד גם את אלו שהיו צריכים לפרוח. חלקת גדולי האומה מלאה במנהיגים שהיו בטוחים שאין להם תחליף, ובמקום להעמיד יורש הוא העמיד את כולם בפינה אחת מולו, ודאג להפוך את השיח הפוליטי בישראל לכזה שמסתכם בשאלה אחת, לא בהכרח גורלית.
והגולם הזה קם על יוצרו, ככה שאין לו את מי להאשים חוץ מאת עצמו, ועל הדרך לנסות לנתח פסיכולוגית למה הוא גורם לכולם לתיעוב תהומי. אבל בואו לא נטעה. במאקרו, בראייה רחבה וכוללת, ביבי היה ראש ממשלה טוב בסה"כ, אפילו מצויין. אין צורך לפרט פה את הישגיו, וכמו כל בשר ודם, היו גם כישלונות. אבל בגדול אין עוררין על כך שהוא הטביע את חותמו בחברה הישראלית.
אלא שכל מערכת, בטח פוליטית, זקוקה להזרמת דם תמידית, והנמק שהצטבר עד עכשיו מתפוצץ. ראש הממשלה היוצא תרם רבות למדינה, והגיע שעתו לפנות את מקומו לאחרים.
אבל לא בכל מחיר. כי יותר משחשוב לי שהוא יילך, זה מי עתיד לתפוס את כסאו ומה האידיאולוגיה שמניעה אותו. אין שום דבר פסול בכזו שמנוגדת להשקפת עולמי, אבל מכיוון שיש לה השלכות רחבות היקף - שאלת המחיר פה היא שאלה אקוטית, ובמצב הנוכחי המחיר גבוה מדי, ואם הברירה היא או לשלם אותו או ללכת לבחירות חמישיות - אזי נלך לבחירות. השאלה בידי מי אנו מפקידים את המפתחות וההדק של המדינה, היא הכרעה משמעותית דיה בשביל לעשות שוב ושוב בחירות, עד שיעלה עשן לבן.
והעשן שעולה כעת ממשכן הכנסת הוא לא לבן, אלא שחור. כנראה אלו שאריות של הדגלים השחורים שסיימו את מלאכתם, גם אם לא בדיוק בפיניש שהם ציפו לו. כי כרגע מי שמממש להם את החלומות הוא בכלל איש ימין מובהק, כזה שהיה בעיניהם סדין אדום ומושא קללות לגיטימי. כי מסתבר שיותר משהם שונאים את נפתלי בנט, הם מתעבים את בנימין נתניהו - ובמשוואה שלהם זה שווה בשביל לסתום את האף לכמה חודשים רק בשביל להזיז אותו מהכיסא, ואז אחרי שהעובדה תהיה מוגמרת - גם את מחליפו חובש הכיפה.
המטרה לא מקדשת את האמצעים
אני מכיר את נפתלי בנט מיומו הראשון בפוליטיקה. מבטיח לכם שמדובר באדם מוכשר כשד, שיודע להתביית על מטרה ולבצע אותה, ומקורץ מהחומר של ראשי ממשלה. יכול גם להישבע לכם שהוא משוכנע בכל מאודו שהמהלך שלו הוא לטובת עם ישראל - וכמו כל פוליטיקאי גם לטובתו; ושבאמת הוא היה יכול לחיות חיים שקטים בפרבר שלו ברעננה, עם אקזיט שסידר גם לנכדים שלו את העו"ש ולא עם הפגנות מחרישות אזניים.
אז למרות שיש לו את היכולות והאמונה, אין לו את הלגיטימציה - הן פנים המפלגתית והן הציבורית. כי יש להפר הבטחות בחירות, ויש לירוק למצביעים שלך בפרצוף תוך כדי הטלת מים עליהם בקשת - תרגיל אקרובטי מעניין כשלעצמו. וזה מצב כאוטי, שמצד אחד החלום הדתי לאומי הרטוב, קורם עור וגידים ממש אל מול עינינו - ראש ממשלה חובש כיפה סרוגה, בשר מבשרה של הציונות הדתית ואפילו ראש המפלגה המגזרית; אבל מצד שני המטרה לא מקדשת את האמצעים שבה היא מושגת, ומהווה יותר אות קלון מאשר אות כבוד. גם ברמת הלגיטימיות הציבורית, לא רק בקרב רוב מצביעיו הישירים.
אדם לא יכול לעמוד בראשות הממשלה כשמאחוריו 6 מנדטים מכהנים ובחוץ מחכים לו שני מנדטים בקושי בכל סקר אפשרי. ראש ממשלה מכהן צריך ליהנות מבסיס תמיכה רחב בעם, לא כזה שניתן לו רק אחרי שהוא נותר אחרון שעומד על השפיץ בלי ליפול. במובן הזה, עדיף כבר את יאיר לפיד, שהוכיח שיש לו את קהל המצביעים הרב ביותר בגוש, ולפי הפורמט הדמוקרטי, בוודאי שכשהוא מצליח להרכיב ממשלה, הוא גם ראוי שיעמוד בראשה וייצג את הרוב.
אבל ממשלת השינוי או האחדות בשפה המכובסת של התקשורת, אכן מאוחדת סביב מטרה אחת בלבד - הפלת שלטון נתניהו. בשביל כך הם היו מוכנים לשים את בנט בראש, והוא נופל למלכודת הזו ביודעין. כשבחוץ מחכה לו תחתית אחוז החסימה, אז הוא מעדיף לפחות להגיע אליו עם התואר ראש הממשלה ושר הביטחון לשעבר. זה גם יעזור בהרצאות ובכתיבת מאמרים במחירים מופקעים - תשאלו את ביבי וברק.
כרגע נפתלי בנט משמש כפיון בשחמט שבו השח עכשיו לביבי יביא למט גדול לימין. הנחת העבודה שלי מתבססת על כך שאין שום דבר אידיאולוגי שמחבר בין אביתאסם מרענה למתן כהנא, ועם כל הכבוד לדיבורים על כך ששמים את הדברים המהותיים בצד - מדובר בממשלה שאמורה לטפל בדיוק בהם, ולא בקוסמטיקה. לפיכך, הדבק היחיד שמחזיק את הקונגלומרט הזה הוא הדחת ביבי, ואחרי שזה יקרה, הממשלה תתפרק לכל הרוחות תוך 4-5 חודשים, והופ - הגענו שוב לבחירות, והפעם חמישיות במספר. עשינו את כל הסיבוב הזה רק בשביל להגיע לאותה נקודה שבה היינו יכולים להגיע, רק בלי להתחנן לחסדיהם של אנשי התנועה האיסלאמית לתמיכה מבחוץ.
בחלקת גדולי האומה בהר הרצל נקברים נשיאי המדינה, יו"ר הכנסת וראשי הממשלה. מדובר בפנתיאון התהילה של כל אותם המנהיגים שאחזו בתפקידים המהותיים ביותר במדינה, והטביעו את חותמם - עם חריג אחד: שר האוצר אליעזר קפלן, שנלקח לעולמו לפני שהתברר מי זכאי להיקבר בחלקה היוקרתית. הוא הצליח 'לעקוץ' את המערכת, ולשכון למנוחת עולמים בקרב שועי המדינה. אין שום דבר לא חוקי בכך, בטח כשלא היו קריטריונים, אבל לא בהכרח מדובר במחשבה נכונה ובמעשה חכם לשעתו.
והחל מהשבוע, גם נפתלי בנט בהגיעו לגיל 120 יזכה לחלקה מכובדת שם, עבור כהונה של חודשים ספורים. חוקי? כן. מסריח? בהחלט. בדיוק כמו המהלך האחרון שלו.