בשבוע שעבר הסברנו למה חוק השבות חשוב כל כך, מה המשמעויות הרחבות שלו מעבר לכמה פסקאות משפטיות, ולמה למרות הכל כן חשוב לתקן אותו בהתאם למציאות התקופה. וכמו בכל דבר שקשור אלינו, יש יותר מחלוקות מהסכמות, וזה כלשעצמו מעיד שמדובר בחוק יסוד יהודי שורשי, שהמוטיב הכי בולט שלו הוא דווקא החוסר הסכמה בין הצדדים. המתווה המוצע מניח את שלושת היסודות על השולחן: ההכרה בחשיבותו של החוק בעיני כל גווני העם היהודי, ההבנה כי התיקון שלו הכרחי, ובניית נדבך נוסף שיענה על הצורך האקוטי במציאות החיים היהודית כיום.
בבואנו לתקן את סעיף הנכד בחוק השבות, צריך קודם כל לקחת בחשבון את הטיימינג, או כדברי קהלת, החכם באדם: "לכל זמן ועת". ואכן, כל דבר צריך וחייב לקרות בדיוק בזמן הנכון לו, לא כשמתאים לאחרים. ובכן, ואיך נאמר את זה בעדינות, זה ממש לא הזמן לעשות שינויים בחוק השבות כשברקע יש מלחמה שנוגעת בזכאים רבים שזקוקים לו ביתר שאת דווקא כעת. זו לא העת לסגור שערים כשיש אחים - רחוקים או קרובים - שמתדפקים על דלתנו, ובטוחני כי מדינת ישראל היהודית תדע להכיל בתוכה עוד עשרות אלפי עולים שזכאים לעלות לארץ, ולשמור על אופיה המיוחד גם אם אינם יהודים על פי ההלכה.
את האנרגיות שהצטברו בינתיים למלחמה בחוק השבות, אפשר להפנות לשיפור, הרחבת והנגשת מערך הגיור ואולפני העברית; וכשתיגמר המלחמה שם, נוכל להתפנות בראש ובלב שקט לתיקון החוק. עד אז, שערי מדינת ישראל חייבים להיות פתוחים עקב המצב המיוחד, בדיוק כמו שהם היו פתוחים בזמן שברית המועצות התפרקה ומיליון איש עלו לפה, ואף אחד לא שאל למה והאם מגיע להם, כי זה היה ברור מאליו. תהיה אשר תהיה הסיבה שבגללה עולים אלו רוצים להגיע לישראל, בנקודת זמן הזו ראוי לאפשר להם זאת.
מעמד יהודי גלובלי
אם התחלנו עם הטיימינג, נמשיך איתו. לאחר שהמלחמה תסתיים בעז"ה, יוכרז כי כל זכאי חוק השבות שרוצה לעלות לארץ באמצעות סעיף הנכד, יוכל לממש את זכותו זו בפרק זמן של חמש השנים הקרובות. לאחר מכן, סעיף זה יעבור עדכון, ומי שירצה לממש את זכותו לעלות לארץ דרכו, יוכל לעשות זאת בכמה תנאים מצטברים, שתכליתם וידוא הישארות וקליטת העולה בישראל באופן מלא ומיטבי.
במסגרת זו, תהיה מעין 'תקופת אכשרה' - בה העולה ייקלט במעמד תוֹשבות, ורק לאחר כחמש שנים רצופות שבו מרכז חייו יהיה בישראל, הוא יוכר כאזרח. סל הקליטה יישאר, אך במידה והעולה יחליט לעזוב בתקופה זו, יוחזר במלואו הסל למדינה. כמו כן, תינתן האפשרות לקיצור התקופה במידה והעולה יעבור בהצלחה אולפן וקורס על יהדות וציונות, ולמעוניינים גם גיור נגיש ומאיר פנים בליווי אישי וקהילתי.
העולה ה'נכד' שאינו יהודי יקבל מעין תעודה רשמית של ישראל, המכירה באדם הנושא אותה כחלק מהעם היהודי הרחב, ותאפשר לו גם הטבות ביורוקרטיות
בנוסף, במידה ולעולה דרך סעיף הנכד יש 'זיקה משמעותית' לאחד מאזרחי המדינה או לקהילה יהודית בתפוצות, עובדה זו גם תוכל לקצר את התהליך להפיכתו מתושב לאזרח.
המטרה היא לאפשר קליטה מיטבית של העולים מכוח סעיף הנכד, אך בד בבד למנוע מכל אותם אלו המעוניינים להגיע לכאן רק על מנת לקבל דרכון והטבות נוספות ולא להשתקע בישראל. כנגזרת מכך, פרופיל העולים יהיה כזה, שמי שרוצה לכרוך את גורלו בגורל מדינת ועם ישראל, וגם אם אינו יהודי על פי ההלכה, יהיה מחוברים הרבה יותר לנרטיב שמחזיק את כולנו פה ביחד, וירצה מן הסתם להשתלב בתוכו באופן משמעותי יותר.
יחד עם תיקון ודיוק סעיף הנכד, יינתן מענה מיוחד ונרחב לכל שאר יהודי התפוצות, אלו שרואים במדינת ישראל נקודת כובד לזהותם היהודית, ושכרגע לא מקבלים ממנה את היחס הראוי. על מנת לחזק את זיקתם למדינה, שמהווה עבורם גם מאפיין יהודי מרכזי בחייהם, ומתוך הבנה כי הם אינם גרים בה, מבחירה חופשית, אך עבורם היא מולדת ובית, תינתן ליהודי הקהילות הללו הכרה מיוחדת של המדינה ושל כולנו בעצם.
הכרה זו תתבטא בסוג של אקט הצהרתי שאמנם אינו מעניק זכויות אזרח או תושב, אלא נותן מעמד יהודי גלובלי שמכיר בקשר ההדוק של יהדות התפוצות למדינת ישראל. במסגרת זו, תינתן מעין תעודה רשמית של ישראל, המכירה באדם הנושא אותה כחלק מהעם היהודי הרחב, ותאפשר לו גם הטבות ביורוקרטיות, כמו קיצור תורים בנתב"ג, אשרת שהייה מורחבת בישראל עד 3 שנים, קבלת שירותים בסיסיים וזהותיים בחינם - כגון גיור וסיור על חשבון המדינה - וכמו כן אפשרות להשפיע על טווח מסוים של החלטות בישראל, בין אם באמצעות בחירת שר התפוצות ובין אם על ידי הרחבת זכות ההצבעה לקונגרס הציוני העולמי לכל נושא תעודה זו.
אבל חוץ מההטבות הללו, התעודה הזו תכיר בחשיבות של אותו יהודי בחור נידח בקצה הגלובוס למדינת ועם ישראל. האפשרות הזו, של להתחבר למשהו גדול הרבה יותר, תעודד את יהודי התפוצות לקחת חלק במיזם זה ובטווח הרחוק גם יעמיק את הקשר למדינת ישראל ויחזק את הקהילות היהודיות בתפוצות, שלעיתים קרובות עומדות בפני אתגרים המאיימים לפורר אותן מבפנים ומבחוץ.
במילים אחרות, תיקון חוק השבות יוכל להפוך מסיכון לסיכוי, להזדמנות משמעותית לצרכים חשובים שזקוקים למענה. במקום לסגור את הדלת, אפשר לפתוח אותה החוצה. מצד אחד לצמצם את אותם אלו הרואים בסעיף הנכד דרך קלה לקבלת דרכון ישראלי מבוקש, ויחד עם זאת להרחיב את האפשרויות לאלו הרואים במדינת ישראל את ביתם ההיסטורי, האמוני והתרבותי, זה שמחבר אותם ביחד לכדי עם אחד. בין אם בקליטה מיטבית ונכונה יותר של עולים זכאי חוק השבות ובעלי זיקה שרוצים להישאר, ובין אם בהרחבת מעגל השותפות במדינת היהודים לכל העולם, שיידעו שלא רק שיש להם פה בית חם ומקום בלב, אלא שהם ממש חלק ממנו גם בלי להעביר כתובת.