אי אפשר היה לטעות בכותרת הראשיות ב-YNET: "אלפיים מחו נגד נתניהו, פעילי לה פמיליה נעצרו". ובכותרת המשנה - "מפגינים האשימו את נתניהו בהסתה ובפילוג.. פעילי לה פמיליה התפרעו והשליכו אבנים ותקפו צלם טלוויזיה".
אין צורך בדוקטורט בבלשנות עברית בשביל להבין, שיש הבנייה של שני צדדים בסיפור: יש את הטובים - אלה שמוחים כנגד ההסתה והפילוג בעודם עושים יוגה, ויש את הרעים - המופרעים והאלימים, פלנגות אזרחיות. חיפשתי את הכותרות הראשיות, לגבי אירוע אלים קודם: כשהמוחים בבלפור תקפו את אבישי בן חיים מערוץ 13, תוך התפרעות מסיבית ורמיסת הסדר הציבורי. אבל מצאתי באירוע זה בעיקר תלונות על המכת"זית וכמובן האלימות המשטרתית.
יש כאלו שטועים לחשוב שהמציאות מייצרת תודעה והיא מייצרת מושגים. האמת היא שמושגים מייצרים תודעה שמגיבה למציאות. הטרימינולוגיה שבה אתה משתמש, היא המפתח לאיך שתופסים אותך. בזמן האחרון נדמה שיותר ויותר מושגים מוטמעים בשיח, וממש לא במקרה. מעון ראש הממשלה הרשמי הפך פתאום ל'בלפור'. ההפגנה סביבו הפכה ל'מצור', והמפגינים הם בעצם 'מוחים'. ועוד רגע ויהפכו את רחוב עזה לוויה דלרוזה המודרני, על מנת להשלים את העלילה.
הרי הם לא קוראים לבית הנשיא 'שופן' על שם הרחוב המקביל, או קובעים להיפגש בשניאורסון שהיא בעצם הכיכר המקבילה. לא פעם ניתן לראות במסך המפוצל מההפגנות את הכתוביות מצביעות על תל אביב ובלפור. 3,000 שנה ו-37 שמות לירושלים, ודווקא עכשיו נהפך שמה ללורד בריטי.
הבעיה היא לא עם ההפגנה, ואפילו לא עם ההגדרות החדשות, אלא הרבה מעבר.
גל המחאות הראשוני ברחבי הארץ היה מוצדק ברובו. ממאבק העצמאיים, דרך תעשיית התרבות והאירועים, שביתת האחיות, מאבק העובדות הסוציאליות ועוד. הממשלה עשתה טעויות, וצריך לטפל בהם. אמנם עומדת לזכותה העובדה שמדובר במשבר כלל עולמי, אבל זה לא פותר אותה מלעשות הכל בשביל לעבור אותו בשלום ועם מינימום נפגעים.
ההפגנות הללו לא התרוממו, ובעצם לא זכו כמעט לסיקור תקשורתי. במו עיניי ראיתי את העו"סיות ממלאות כל צומת אפשרית בארץ, עם הרבה צפירות נהגים ואפס תודעה ציבורית, כי התקשורת פשוט לא הגיעה לסקר. המצב היה כל כך אבסורדי, שכשעצרתי באחד ההפגנות האלה, הוצאתי מיקרופון של 'סרוגים' וסיקרתי עם הפלאפון כמה דקות. הן היו אחוזות התרגשות, או בעצם בשוק טוטאלי, על כך שמישהו בכלל מתייחס אליהם, גם עם חולצות ומבלי לטפס על מנורת הכנסת ולחשוף חזה.
אבל אז, המפגינים שפועלים להדחת נתניהו מהשלטון (ואני חייב לציין שבצורה די עקבית ומרשימה), מקבוצת CRIME MINISTER, קלטו את העניין, ופשוט הצטרפו לחגיגה תוך כדי השתלטות די מכוערת ומתסיסה. משלטים של 'לא תשברו אותנו', 'פיצויים עכשיו' ו'הנשמה או מלחמה', טרימינולגיית המאבק הפכה לביבי חזיר, המושחת מבלפור, וכמובן איך אפשר בלי החרוז האלמותי 'הון, שלטון, עולם תחתון'.
הם הפכו את המחאות הלגיטימיות כנגד התנהלות הממשלה להפגנה פוליטית כנגד איש אחד. אגב, בניגוד לרבים מתוכם, אני באמת מאמין בחופש ביטוי מוחלט, אבל כזה שלא סותם את הפה למישהו אחר. ההשתלטות של אנשי CRIME MINISTER על המרחב, דומה לאדם שמזמין מקום במסעדה יוקרתית, מתיישב, מזמין מים ומוציא טייק אווי שהוא בדיוק לקח ממסעדה מתחרה. גם אני רוצה להפגין, אבל על המשבר המנהיגותי של הממשלה כולה, לא של אדם אחד, גם אם הוא עומד בראשה.
מדינה לא ממש במחאה
וכמעט ברגע שזה קרה, גם החיבוק התקשורתי הלך וגבר במטרה לנטוע בדעת הקהל שהכל בוער. מדינה במחאה הם קראו לזה, כשאין באמת עוד הרבה אנשים מעבר לפריים של המצלמה ולגבולות רוטשילד. שידורים ישירים ממוקדי ההפגנות, לעיתים של 3-4 שעות ברציפות, פימפום בלי פוסק של כותרות שכולן מציגות זווית מאוד מסוימת ואוהדת. הזוית השנייה כמובן תישמר לתקיפות שוליים, ומיצובם כסטנדרט, משל כל המפגינים מאויימים בכל רגע נתון.
רק אחרי שהתברר למרבה הצער התקשורתי כי החוליגנים מתל אביב הם בעצם אוהדי ספורט ממורמרים, הם מיד עברו לסיקור אחר. קטטת הרחוב הזו סוקרה בהרחבה, וצברה נכון לעכשיו כ-114,000 איזכורים בחיפוש בגוגל תחת הכותרת 'תקיפת המפגינים בתל אביב', עם 52 כתבות קשורות ו-16 סרטונים.
לעומת זאת, כשחיפשתי את ההתייחסות ל'תקיפת בלש בירושלים', מצאתי 8,850 איזכורים, עם 7(!) כתבות רלוונטיות בלבד, ושני סרטונים מאתרים זניחים. אגב, הבלש איתמר אוחיון עדיין מתאושש מהניתוח לאחר הלינץ' שעבר. זאת בעוד המפגינים מוצגים כמוחים גיבורים שעומדים בעוז אל מול כוחות המשטרה, ומקבלים כתבות שער מפנקות, ראיונות בכל פינה, ואפילו בתכנית 'דקותיים' בתאגיד, סדרת דוקו קצרה ומוצלחת שמציגה אנשים בשתיים עד חמש דקות, שהקדישה את הפרק הארוך בתולדותיה (כ-11 דקות שלמות) לפעיל המחאה חיים שדמי.
יש מתאם ישיר בין הסיקור התקשורתי למטרות המחאה, לאו דווקא בסדר החשיבות הציבורית העולה, אלא בהתאם למדרג השנאה כלפי ראש הממשלה. התקשורת דואגת ללבן את המחלוקת, להתסיס את השטח ובעיקר להציג ללא הרף את המפגינים כתנועה עממית רחבה, וזו בדיוק הבעיה ועקב האכילס המשמעותי ביותר של כל מי שאכפת לו מהמצב במדינה. כל עוד המחאה תתמקד בטרימינולוגיה של 'המושחת מבלפור', זה רק יחזק את ה'בייס' של ביבי וימנע לחץ ציבורי ראוי לתיקון דרכיה של הממשלה. למרות שיש כאלו שבטוחים שהפכנו לדיקטטורה רק כי הצד שלהם לא זכה בבחירות דמוקרטיות - והיו 3 כאלו בשנה החולפת – עדיין קיימת לכל אדם הזכות למחות ולהפגין, אבל לכל אחד יש גם את הזכות שלא ישתלטו לו על המחאה ובטח שלא על המסך והשיח הציבורי.