בכל המוסדות החינוכיים שעברתי בהם, מהגן ועד להסדר, תמיד שיננו לנו שצריך להשקיע במצוות מתוך לב אוהב. אבל מי שחושב שאפשר לבצע את המצוות לא בצורה טכנית, פשוט לא חי במאה ה-21. חגי תשרי הם אחלה הזדמנות לשים את הדברים האלה על השולחן. פעם אנשים היו רועדים מפחד כבר מאיזור יולי, מתכננים תוכניות, סוגרים לו"ז חודשיים קדימה בשביל להגיע מוכנים לכל המועדים. אני זוכר עד היום איך כילד הייתי הולך עם אמא לרחוב חובבי ציון - שאנז אליזה דפתח תקווה- בשביל לעשות פידיון כפרות אצל החרדי עם התרנגול מרוט הנוצות, שנושא כבר יומיים את חטאם של רוב תושבי העיר, כשעל כמה מתוכם הוא גם לא יצא פראייר והראה להם מה הוא חושב שהם.
בערב חג סוכות הייתי מתעקש לנסוע לשוק ארבעת המינים הססגוני ברחבת העירייה. עובר בין הדוכנים והחברים המאכערים, מנסה למצוא את האתרוג המושלם, הלולב הישר, והדסים וערבות סוג א' מהודר, ולהידרש להיפרד על כל זה מ-50 ₪, ואח"כ עוד להתווכח על המחיר ולגלות שאחרי ההנחה המטורפת חטפתי דו"ח של 500 ₪ על אדום לבן. מסתבר שהפקחים כן עובדים בערב חג, ולא - הם פחות באווירת החג, ויותר מבואסים וחדורי מטרה לסיים את המשמרת עם כמה שיותר פרצופים עגומים כמוהם.
ועוד הייתי נוהג לקנות מחזור רינת ישראל בחנות של אורבך ספרים, טבק הרחה 'פיל' אצל הזקן בשוק, וכמובן לעבור בטמבור ולקנות את כל החשמליאדה לסוכה, כולל כבל מאריך של 20 מטר, כי צריך איכשהו להאיר את כל הסוכה שבחנייה, מהקומה הרביעית.
אבל מאז, לקיים מצוות הפך להיות משחק ילדים. הסמארטפונים שינו את חיינו ללא היכר גם בתחום הזה. פידיון כפרות אפשר לעשות בקליק לכל אירגון חסד בתוך אתר ייעודי שמרכז את כולם, כולל קבלה ואישור מסירה ישיר לקב"ה שיכתוב אותך בספר הנכון.
בתחום ארבעת המינים, נראה שנפרץ כל גבול. לא יודע מי נטע בילדים בני 14 את התובנה המוטעית שבה האוליגרכים או לפחות רמי לוי עשו את הונם הראשוני בסחר בלולבים במכירה טלפונית. אבל מאז ראש חודש אלול אני מקבל מאות הודעות בפייסבוק, ווצאפים, טלפונים ואפילו סרטונים, שמנסים לשכנע אותי לקנות סט מהודר בהשגחת הרב זצוקלל"ה התורן עד פתח הבית ב-120 ₪ בלבד. ויש את אלו ששוברים את השוק ומבטיחים לרוכשים הראשונים גם קויישאלעך. ואז כשאתה פותח את הקופסה, פתאום מתחוור לך שלפעמים אתרוג מהדרין א' א' זה סתם לימון עם חצ'קונים. לא אתפלא אם עלי אקספרס ייכנסו לתחום הצומח הזה, תרתי משמע, וימכרו סט בדולר.
מצוות בלחיצת כפתור
גם הסוכות בחניות נעלמו כמעט מהנוף, שהרי כל דתי שמחזיק מעצמו חייב מרפסת סוכה צמודה, עם מאוורר תקרה, מזגן מהסלון ונורות לד שיוצרות את הכיתוב הכה ייחודי: "ושמחת בחגך". על קישוטים שהילדים עשו אין מה לדבר. אותי אמא הכריחה להדק שבלונות צבעוניות אחד לשניה במשך שעות, וללכת ולחלק לחברים. היום מקס סטוק כבר הכינה לכם את הכל מראש, עם כל התמונות של ירושלים מכל הכיוונים האפשריים.
שמעתי גם על בתי כנסת שמכרו את המקומות השנה באמצעות האינטרנט, שם אתה בוחר כסא ומשלם באשראי, ממש כמו בקולנוע. רק בלי הפופקורן ומערכת הסראונד, אלא עם חזן מקרטע, הרינג וקיגל שאסור לאכול באמצע.
ויש עוד דוגמאות לרוב, לאורך כל ימות השנה - נרות חנוכה עם שמן שמגיעות עד אלייך עם מדליק צמוד, מכירת חמץ אינטרנטית בפסח, שתילת עץ בט"ו בשבט ביער האינטראקטיבי של קק"ל, סופגניות במחיר של כליה ברולדין ואפילו לשים פתק בכותל. סוג של סמ"ס לאלוקים, שמאז שפתחו את האופציה הוא מוצף בבקשות יותר מאשר הרב אבינר בערב פסח.
זה עולם אלקטרוני, קצת קשה לדבר, שר אהוד בנאי למאיר אריאל - אבל מאוד קל לבצע. כל מה שפעם היה לוקח מאיתנו זמן רב והרבה מאמץ, מושג היום במהירות ובקלות, למרות שאיכשהו הזמן עדיין נשאב עד שלא נותר ממנו זכר. זה לא פוסח גם על התחום האמוני והדתי, אבל מעקר אותו מתוכן הרבה פעמים.
כשאתה משקיע במשהו, רודף אחריו ולא מוותר עד שמשיג אותו, הוא גם מוערך הרבה יותר. כשמשהו מגיע אלייך בלחיצת כפתור, ההתייחסות אליו היא גם בהתאם. במקום להיות מרכז החיים, הוא הופך להיות בסייד.
שלא תבינו אותי לא נכון, אני מעריץ של הטכנולוגיה. קחו לי את האייפון ותראו איך נראה גידם עם ידיים. אבל עדיין זה אחד האתגרים הגדולים והמשמעותיים שעומדים בפני האדם המאמין היום. מצוות מבוססות על היגיון, הרבה רגש ומסורת שעוברת מדור לדור. המחשבה שעמדה מאחוריהן היא לא איך לבזבז לנו את הזמן בחיפוש אחר הדס משולש, אלא על החוויה שעוברת במישוש של הענפים האלה ובמציאה של המושלם בשבילך. לישב בסוכה משמעותו לצאת מאיזור הנוחות שלנו לרחוב ולטבע ולקהילה, לא 3 מטר לתוך המרפסת שלך שמוקפת בד אטום, שחס וחלילה השכנים לא יוכלו לראות.
לא פלא שיש משבר אמונה בקרב הדור הצעיר. אין לו את החוויות והאותנטיות, לעשות את הדברים לא בלחיצת כפתור פשוטה, למרות שזה אפשרי ולפעמים רצוי, אבל כשמדובר בקשר של בין אדם למקום - עדיף שאת הקשר הזה לא יעשה הטלפון אלא הלב.