אם הסנוניות והשקדיות מבשרות על בוא האביב, החצב מבשר על בוא הסתיו, שביתות המצילים בחופים ואנקות הכאב של ההורים - על בוא הקיץ, הרי שרק הקרמבו ירום הודו, ותוחזר לאלתר עטיפתו, הוא המבשר האמיתי על בוא החורף.
מה יש בו באותו ממתק נחות, המורכב מביסקוויט עבש עטוף קצפת ביצים, שכבש את היכל התהילה של ממתקי העם הבולס בציון? איך זה שאנחנו החלשים בספורט, גרועים בהקמת ממשלות, חסרי הבנה במתמטיקה, לא מסוגלים להעביר רבע שעה של נהיגה בלי לצפצף, אבל מעצמה עולמית בתחום הקרמבו?
עם כ-50 מיליון יחידות קרמבו הנמכרות מידי שנה, היה הקרמבו ללא ספק לממתק האהוב על איגוד הסכרת הישראלי. אבל מה יש בו בממתק ראש הקרחת, הניצב לו בתבניות ביצים מפלסטיק, ונולד בכלל בדנמרק, שכבש את החיך הישראלי? במה עולה הקרמבו על המקופלת, הצופים ושוקולד הפרה של עלית, שדווקא הוא זה שמזכיר פקיד בנק ישראלי נמוך מקריח וממוצע, ונמכר בקופסאות קרטון שאפילו הגננת בגן הילדים כבר לא משתמשת בהם ליצירות, כבש את כל הקופה?
המושל בכיפה
אסור שנטעה בנושא החשוב. אם יש קונפליקט אמיתי שקורע את המזרח התיכון וחוצה מגזרים, מגדרים, גילאים ועדות, הרי מדובר בשיטת אכילת הקרמבו. אל תיתנו לשדרני החדשות ותומכי תיאוריות הקונספירציה לבלבל אותכם. הקרב האמיתי בישראל אינו ניטש בין מתנגדי חיסונים לתומכיהם, וגם לא בין תומכי למתנגדי הממשלה הנוכחית. המאבק האמיתי נע בין כת המאמינים של אלו שמתחילים לאכול את הקרמבו מלמעלה, לבין הכת של המתחילים מהביסקוויט.
אגב, בהיסטוריה של מדינת ישראל יש יותר מחקרים על הדרך האהובה ביותר על הישראלים לאכול קרמבו מאשר חברי כנסת שנחקרים במח"ש. (אגב, המתחילים מהקצף, מנצחים בפער עם למעלה מ-,70% וחובבי הווניל מנצחים את המוקה בפער של 60/40).
לא מיותר גם לתהות מי היה האיש ערל הלב שהחליט להפסיק לייצר קרמבו בטעם בננה, ומי לעזאזל היה אותו הגאון שהחליט למכור אותם ערום ועריה בתבניות ביצים ללא עטיפת הכסף שהפכה במה ליצירות של בתיה עוזיאל? לפלדמן ושטראוס הפתרונים.