מכת הרשלנות הרפואית

ביום שלישי הקרוב תתכנס ועדת הבריאות של הכנסת לדיון שיזמתי כיו"ר עמותת אופק חזרה לחיים,  בנושא שיפור בטיחות הטיפול, רשלנות וטעויות רפואיות בישראל.

מזה כעשור מנסים חברי ואני להסביר את האבסורד שבמסגרתו תקצוב תחום מניעת הרשלנות הרפואית בישראל הינו מהנמוכים בעולם, דבר המוביל שנה אחר שנה לאלפי טרגדיות, והוצאות של מאות מיליוני שקלים, שניתן וחובה למנוע.

המספרים מדברים

על פי ההערכות של משרד הבריאות, מידי שנה נפגעים בישראל בין 8,000 ל-10,000 אזרחים, באירועים שניתן למנוע. מידי שנה מוגשות למשרד הבריאות 1,800-2,000 תלונות בחשד רשלנות/טעות רפואית. בישראל קיים בשנים האחרונות קצב צמיחה של 37% בשנה בעלייה לדיווחים מחייבי דיווח למשרד הבריאות. למעלה מ-500 תלונות מוגשות בשנה מוצעת לנציב קבילות הציבור למקצועות הרפואה.

שיעור התמותה והתחלואה, כתוצאה מטעויות באבחון ובטיפול ומזיהומים נרכשים, עומד על 10,000  מקרים בישראל - 0.9% מהאשפוזים לעומת 251,000 מקרי תמותה בארה"ב – 0.7% מהאשפוזים.

לעקוב אחרי הכסף

למעלה מ-262 מיליון שקלים בממוצע לשנה, משולמים מכספי המדינה לפיצוי משפחות, בבתי החולים הציבוריים בלבד, כתוצאה מרשלנות רפואית. יתר הפיצויים המוערכים במאות מיליונים מידי שנה משולמים 'בצללים' מחברות ביטוח פרטיות (ללא נגישות למידע). משרד הבריאות מעריך כי הטיפול במקרים והפיצויים בתביעות נזיקין של רשלנות רפואית, מגיע לסדר גודל של כ-3 מיליארד ₪ לשנה.
כל תושב יצרני שווה בין חמישה לשבעה מיליון שקלים בימי חייו למדינה. כל נפגע או נפטר הופך לנטל במקום לנכס על הרשויות.

הנושא חייב להוות חלק בלתי נפרד מליבת העשייה של הצוות המטפל. טעויות בטיפול הרפואי נובעות מכשלי מערכת הבריאות החולה שלנו. מרבית אנשי הצוותים הרפואיים הינם מלאכים בלבן ירוק וכחול המבצעים עבודת קודש. וחייבים להפריד בינם ובין הטועים, לבין  מי שחצו את הגבולות ופגעו בחיי אדם בשל רשלנות.

הדבר מצטרף להסכמי השתקה בתביעות נזיקין (רק אחוז עד 1.5% מהתביעות מסתיימות בהכרעה בבית המשפט). רובן המכריע מסתיים בפשרה, בשל שילוב בעייתי בין רצונם של הנהלות בתי החולים וחברות הביטוח שלא לחשוף את הפגמים בהתנהלותם, לבין חוסר יכולתם של הנפגעים הפרטיים, לנהל הליכים יקרים וממושכים, לאחר שכל עולמם התהפך.

לכך מצטרף חוסר המקצועיות של החוקרים במשטרה ובפרקליטות, נציבות חסרת שיניים במשרד הבריאות, רופאים אשר חוקרים רופאים (בניגוד למח"ש שהועברה למשרד המשפטים, לאחר ההבנה כי שוטרים לא יכולים לחקור את עצמם או את חבריהם), ובעיקר תקצוב נמוך של המערך למניעה במשרד הבריאות.

העובדה שלנפגעים הבאים אין עדיין פנים ושם, לא אמורה למנוע את העיסוק בתחום הגובה הכי הרבה קורבנות במערכת הבריאות.