בשנים האחרונות נוקטים מוכרי התחפושות בגישת המלך הוא ערום, קרי: מכור לילדים מינימום בד במקסימום מחיר, מבלי שיבינו שעבדת עליהם פעמיים: גם מחיר מופקע וגם הפכת את ילדתם הקטנה לאובייקט מיני.
כמו בכל ויכוח ישראלי אמיתי, השוליים הם כבר לא ממש שוליים, והם כוללים את מיטב המנעד ההזוי, כלומר, בחנויות תוכלו למצוא מיגוון תחפושות צרות בגבולות גיזרה רחבים מאוד, הנעים בין התחפושת של אמא טאליבן, שלאחר שתשתמשו בה בחג תאלצו לספק מכשיר הנשמה לילדה, שהתקשתה לייצר שלוש נשימות רצופות במהלך החג, לבין התחפושת של היידי שרצה בהרים בלבוש מינימום, ולאחר שימוש בה, תסיים ילדתכם את החג מאושפזת עם דלקת ריאות להנאתה.
התפשטות יתר, ממש כמו כיסוי יתר, נובעים מאותו מקור חולה וחולני, ומשנה לשנה המחלקה מידבקת יותר. בקיצור, גם מי שמתנגד להחיל את תקנות הצניעות של מאה שערים על שוק התחפושות, יכול להסתפק במיגוון הרב והרחב של תחפושות נורמליות.
מאחורי המסכה
התחפושות לא אשמות וזה ממש לא 'ונהפוך הוא'. תופעת התחפושות הפרובוקטיביות והמוחצנות הקופצות אלינו מתוך הקטלוגים, היא סימפטום ישיר של עולם חינוכי הזוי, עמוס בדימויים אלימים, שמבוסס על אבק הכוכבים המטעה של תוכניות הריאליטי, על המתרחש מעל מסכי הטלוויזיה, ובעיקר על החברה הרדודה שבה אנו חיים.
גם ההורים אשמים לא מעט בגישה הסטריאוטיפית. כשמידי שנה (השנה ניתן לתרץ זאת במצב הביטחוני), מגיעים הבנים לבית הספר/בית הכנסת, חמושים מכף רגל ועד ראש, למה שנתפלא שהילדה רוצה להיות מלכה יפה וכנועה כמו בקטלוגים? ואחר כך מתפלאים איך זה שהילדה רוצה להתאפר וללבוש שמלת מלמלה (למדתי מילה)?
ואילו את הבנים אנחנו דוחפים להתחפש באופן 'גברי' לחייל או שוטר, ולנינג'ה או קאובוי (מקצועות שנכחדו ושרידים מהם מוחזקים בחיים רק לצורכי החג היהודי; ואם במקרה הגרוע הוא ממש התעקש להתחפש למרדכי היהודי, אז מתעקשים האבות לחמש אותו כראוי, קרי: עם שני רובי סער, שרשרת כדורים של מאג, וכמות אמצעי חבלה שבחמאס היו יכולים להתקנא בה.
Made in China
אגב תחפושות נורמליות, אולי הנושא שהכי חסר בתחום התחפושות, הינו מעוף ויצירתיות. ואין זה פלא בתקופה בה מיוצרות כל התחפושות במדינה אסייתית, שבה למעלה ממיליארד איש מביטים בעיניים מלוכסנות על אותה מנת האורז. אנו נמצאים בעידן בו בודדים טורחים להכין בעצמם תחפושות.
עדר ההורים קונה את אותן תחפושות אצל אותם יצרנים; ואם נכנסת לכיתת גן שבה אין 3 ילדים שעונים לשם נועה, ו-4 שהתחפשו לאנה ואלזה, כנראה חצית בטעות את הגבול לשטחי הרשות הפלשתינית. המילה מקוריות הפכה למילה גסה והילדים לשיבוטים של בדים שגזרו שני סינים זקנים וחכמים עם כינור גדול ומכונת תפירה שמעסיקה שושי זוהר במפעל קטן לייצור תחפושות המוניות, בכפר נידח בפאתי בייג'ין.