יום ראשון האחרון החל ללא שביזות יום א'. קמתי בבוקר נמרץ מהרגלי, ניגשתי אל הבוס שלי וביקשתי יום חופש. רעייתי שתחיה התקשתה להבין מדוע אני מדבר לעצמי מול המראה, והזכירה לי שאני גם ככה עצמאי, כך שאוכל לעשות מה שבא לי, כל עוד אחזור בזמן לקחת את הילד לחוג.נמרץ מהרגלי לבשתי בגאווה את החליפה הטובה (גאווה על כך שאחרי 12 שנים מהחתונה היא עדיין עולה עליי), אצתי רצתי למשרד הפנים, המתנתי בסבלנות בתור שעה ארוכה, וכאשר הגיע תורי ניגשתי את הפקידה במלוא המרץ, והצהרתי בביטחון: "קוראים לי טאוב, ולא, אני לא קרוב של ההוא מכוכב נולד.
אני לבקן מאנוסי ספרד, ואני רוצה להחליף את שם המשפחה לטייב". עוד לא הספקתי להכיל את מבטי הרחמים של הפקידה, וכבר גיליתי כי הפרלמנט הספרדי כלל לא חתם על החוק, וכי מי שהמציא את השמות האלה, זו הפדרציה של יהדות ספרד, קרי: שוב פעם יהודים עבדו על יהודים.
וכך בהינף ברווז עיתונאי אבדה תקוותנו ומת לו בצער רב וביגון קודר החלום הספרדי. כלומר תקוותם של כל אלו שלאחר אלפי שנות גלות ו-65 שנות מדינה ישראלית עצמאית, עדיין לא מאמינים בה מספיק, ורק חושבים איך להניח בצד דרכון זר לימים קשים. שגרירות רומניה בישראל, here we come.
עושה לביתו
ראש ממשלה, רמטכ"ל ושר ביטחון לשעבר, בעל עיטור מופת וארבעה צל"שי רמטכ"ל, ומגדולי המצביאים שידעה מדינת ישראל, שלעת זקנתו הייתה לו עדנה גם מבחינה כלכלית, והוא יכול להרשות לעצמו כאיש פרטי ובגלוי, לעשות לביתו ולרכוש חמש דירות בתל אביב במיטב כספו, ללא הנחת סלב, אבל עם הנחת כמות. את כישרונו הגדול מחיסול מחבלים ונגינה על פסנתר, המיר בהרצאות תמורת הון עתק ברחבי העולם, בייעוץ לקרנות גידור ובעסקאות נדל"ן אותם מינף ועשה רווחים שכל אחד מאיתנו יכול רק לחלום עליהם. שיערב לו. מה לא בסדר בזה? למעט העובדה שבקרב העם הנבחר יש עודף גדול של קנאים בני קנאים?
אהבת מהגרים
אם כבר בעמים שאוהבים אותנו עסקינן, ידוע הסיפור על אודות אותם שני קבצנים, האחד יהודי והשני צרפתי מקומי בן אומות העולם, שעבדו מידי יום בשכונות שונות בפריס בקיבוץ נדבות. פעם אחרי פעם, בסיכום היום, גילה הצרפתי, כי הוא מקבל מעות בודדות, בעוד היהודי ממלא את ארנקו בעשרות שטרות.
"אני עובד קשה כמוך", אמר הצרפתי ליהודי, "אז איך זה שאתה מצליח לקבץ כל כך הרבה נדבות?". "תראה לי מה כתוב בשלט שלך?", הציע היהודי.
הצרפתי הציג בגאווה שלט שעליו היה כתוב: "אין לי עבודה ויש לי אישה חולה ו-6 ילדים לפרנס". "איך אפשר לגייס נדבות עם שלט משעמם כזה?", תהה היהודי.
"ומה כתוב בשלט שלך?", שאל המקומי. "חסר לי רק עוד 50 ליש"ט כדי לחזור לישראל"...