הרב ישראל מאיר לאו

בשנת תשכ"'ה היה הרב ישראל מאיר לאו בן 28, כשנבחר ע"י 780 בעלי זכות ההצבעה בקהילת בי"כ 'תפארת צבי' בתל אביב לרב הקהילה. בערב שבת כי תצא', בה היה אמור הרב להיכנס לתפקידו, הופיע בחלומו (לראשונה בחייו) אביו הרב משה חיים לאו זצ"ל (שנספה בטרבלינקה והוא בן 50 שנים בלבד). הוא אמר לבנו כי ייבחר לרב וכי כשיגיע לבית הכנסת עליו להתיישב בכותל המזרח ולשים לב לקריאה, משום שבעל הקורא יגלה אות מטושטשת והוא יידרש לעלות ולפסוק, אם לפסול או להכשיר את הספר. 

הרב לאו שלמד מרבותיו שצריך לעשות כל מאמץ על מנת שלא לבזות את ספר התורה בגישת כוחא דהיתרא עדיף, הקיץ נוטף  זיעה ורץ  בשעת לילה מאוחרת לבית חמו הרב יצחק ידידיה פרנקל, לימים הרב הראשי לת"א, שהתגורר בדרום העיר. בדמעות בעיניו הוא ביקש את עצת חמיו, שכן לדבריו לא היה בקיא דיו בהלכות סת"ם. "אביך שומר עליך מלמעלה", אמר לו הרב פרנקל והוציא מארון הספרים חוברת בשם 'זר התורה' ובה תמצית דיני סת"ם.

לאחר צעידה ארוכה, שבמהלכה דפדף בספר, הגיע הרב לאו לבית הכנסת, ומאז במשך 15 השנים בהם כיהן כרב בית הכנסת, אך מעולם לא התגלתה שגיאה בספר התורה. בנו הרב דוד לאו הסביר לי כי ההשגחה העליונה פעלה כאן, שכן במשך אותם השנים נהג אביו להתפלל בשבתות במניין השני, אך באחת השבתות חרג ממנהגו והגיע למניין המוקדם. בדיוק באותה השבת התגלתה שגיאה בספר התורה שהוציאו המתפללים למניין השני.

הרב דוד ברוך לאו  

מספרים כי כאשר שאלו את הרב ד"ר יוסף בורג על בנו אברום, שהתרחק מדרכו, ענה בורג בצורה כי "ככל שהעץ גבוה יותר כך הפירות נופלים רחוק יותר". 

במקרה של משפחת לאו המדובר במקרה הפוך: ככל שהעץ גבוה יותר, כך פירותיו צומחים גבוה יותר. רק מי שראה את הרב ישראל מאיר לאו משחק עם נכדיו ואת הרב דוד לאו מלא הערצה וכבוד כאשר הוא מבטא את המילה 'אבא', כמו גם מביע את כל עולם הערכים אותם ינק מבית אבא,  מבין כי רק עץ משפחתי חזק היונק משורשים עמוקים יכול להניב פירות רבים ומתוקים.

בשנת תשנ"ז התמנה הרב דוד לאו לרב העיר מודיעין,  וכחלק מלימודי הסמכתו לרב, התעמק בדיני סת"ם. 

הרב לאו הנרגש בן ה-31 הכין דבר תורה והתייצב לראשונה לתפקידו בשבת פרשת לך לך. הרב לאו זכה בעליה לתורה, כצפוי, אך בעיצומה של הקריאה במלחמת המלכים, שם לב כי חלה טעות סופר במילים  "ויערכו איתם מלחמה" ובטעות נכתב "ויעכרו איתם מלחמה". 

מיד לאחר התפילה ניצל הרב לאו את ההזדמנות להתייחס לנושא, וכאשר נשא את דבר התורה בפעם הראשונה כרב העיר, הסביר, תוך שימוש ביכולת הרטורית שירש מאביו, את חשיבות השלום הפנימי בעם ישראל ואת סכנת המלחמות הפנימיות בסימן הדבר ה'עכור' המסוכן.