הסגן של בר כוכבא

תכירו את ישוע בן גלגולא: מפקד ההרודיון, סגנו של שמעון בר כוסבא, הלוא הוא בר כוכבא המפורסם, המצביא שעמד בראש מרד היהודים באימפריה הרומית בימי הקיסר אדריאנוס.

מאיגרות שהתגלו בחפירות ארכיאולוגיות ושמורות  במוזיאון ישראל בירושלים, עולה כי ישוע שכונה גם 'ריש המחנה' על שם תפקידו, נולד בכפר בית בצי ושימש מפקד הגזרה הצפונית במהלך המרד.

כאחראי על הפעילות הלוגיסטית הוא גם היה מי שבמו ידיו הפך לתיעוד הראשון של שמירת שבת ע"י הלוחמים היהודים בתקופה ההיא, כשהתבקש ע"י מפקדו בר כוכבא לארח בשבת את האנשים שיבואו לאסוף את החיטה.

דרך כוכב מיעקב או בר כוזיבא?

בניגוד לבר כוכבא שאין ילד שלא מכיר את שמו, בודדים מכירים את ישוע ואת פועלו ותפקידו הבכיר בתקופת המרד. ובעוד ההיסטוריונים חלוקים בדעתם, האם בר כוכבא היה מצביא אמיץ שהתקומם אל מול שלטון עריץ והאימפריה הרומית במשך שלוש וחצי שנים, או לחלופין מנהיג כריזמטי הרפתקני וחסר אחריות שהוביל לחורבן וגלות, נשכח ישוע לחלוטין מההיסטוריה היהודית.

הסגנים של ארטיום

טבע העולם הוא כי בעוד שמספרי 1 תמיד ידועים ומוכרים, מספרי 2 חוסים בצילם, נשכחים ואינם זוכים להכרה. במקרה של התחרויות האולימפיות, גם מספרי 3 (ובג'ודו אפילו 4) זוכים במדליות, כך שהסגן הוא הספורטאי שסיים רביעי או חמישי.

לקראת סיומה של אולימפיאדת טוקיו והניסיונות הרבים לבטא את השם ארטיום דולגופיאט, ועם הכבוד הגדול שהביאו לנו ארטיום, אבישג סומברג ונבחרת הג'ודו, יש לעניות דעתי כמה ספורטאים שעבדו בסיזיפיות מספר שעות מידי יום במשך ארבע שנים, כדי לייצג את ישראל וראויים בהחלט להיזכר, גם אם לא עלו על הפודיום ולעולם יזכרו כספורטאי ה'כמעט'.

חנה קנזייבה מיננקו, קופצת המשולשת, היא הראשונה שבהם. מי שעלתה לארץ כאלופה, קפצה על ההזדמנות לקפוץ בפעם השלישית על משטח החול המצולם בעולם, הגיעה לשיא שלה ברגע השיא, אך מיררה בבכי לאחר שלא הצליחה לעלות על הפודיום.

לצידה וכיאה לטור על ימי בר כוכבא, ראוי לפרגן לאלוף ישראל בחץ וקשת, איתי שני, הקשת הישראלי הראשון באולימפיאדה, לגלשן יואב כהן שפיספס בנקודה בודדת את המדליה וסיים במקום הרביעי, לגילי שריר שהייתה היחידה מבין 12 ג'ודאי הנבחרת שלא נרשמה לתחרות ולא קיבלה מדליה, וכמובן ברוך שמאילוב ושירה ראשוני שסיימו שניהם במקום החמישי, לאחר הפסד כואב בקרב על המדליה.