שורת הפתיחה היא גם שורת הסיכום, ועיקרה: הרב מוטי אלון הורשע בעבירות מין. סימן קריאה. נקודה. סוף. אי לכך לא ברור מדוע מזדעקים כמה מבכירי הרבנים הסרוגים, ובראשם הרב חיים דרוקמן והרב צפניה דרורי, לפרסם ולהגן על ההחלטה להמשיך ללמד תלמידים במוסדות ישיבתיים, כגון אור עציון.
אינני מאלו שסבורים כי אדם שחטא, צריך לשבת בחושך עד שמלאך המוות יחליט לקפוץ לבקר. אבל - וזה אבל גדול - לא ייתכן שבעוד הדיו שעל גזר הדין המֵקל של השופטים עדיין לא יבשה, כבר חוזר מי שהיה מנהיג רוחני נערץ לאלפי תלמידים ומועמד להנהגת מגזר שלם לסטנד המלמדים.
לעניות דעתי טעה הרב דרוקמן כאשר עמד לימינו של המורשע, והתעלם מפסק הדין החמור, כמו גם מדברי בכירי פורום 'תקנה', ובראשם הרב יעקב אריאל, שהבהיר כי המקרים בהם הורשע הרב אלון בסופו של דבר, הם "דגי רקק לעומת הלווייתנים שהגיעו לפורום תקנה".
איך ניתן להגן על התנהגות מוסרית קלוקלת? למה לתת במה חינוכית למי שהצטייר כדובר הממלכתיות בציונות הדתית, ולאחר הרשעתו התעלם לחלוטין מהכרעת בית המשפט, רמז שמדובר בעלילה, וזילזל בעונש שנגזר עליו? איזה מסר משדר הדבר לנפגעים האמיצים שהעזו להתלונן? שבמיגזר הדתי, אם אתה מרצה מספיק טוב, או בן למשפחה מספיק חזקה, הכל מותר? שחסידיו של הרב אלון צדקו ובית המשפט טעה? האם חזרנו לימים האפלים בהם הוסתרו חטאים במחשכים וכל הכביסה המלוכלכת לא יצאה מגבולות חצר הישיבה?
טוב יעשו ראשי הישיבות אם ימתינו מעט או הרבה עם החזרתו של הרב אלון למרכז הבמה, ויתמקדו בטיפול פנימי בשבר העמוק שנוצר בציונות הדתית. החלטתם להחזיר במהירות שכזו את הרב אלון למרכז הבמה, משדרת מסר זוועתי לקורבנות תקיפה מינית, בהווה ובעתיד. לפני שמסתכלים על הרב אלון בעיניים מכילות ומרחמות, יש להישיר מבט אל הוריו של התלמיד, שהרב הנערץ עליו פגע בו מינית.
לגופו של רב?
לאחרונה אנו עדים למתקפה רבתי על רבני הזרם המרכזי בציונות הדתית, שלא לדבר על הרבנים המזוהים כמתונים מלכתחילה. עניין לגיטימי לכאורה, כאשר מדובר במחלוקת הלכתית גרידא. אולם כאשר רבני הר המור תוקפים את רבני בית הלל או 'צהר', רק בגלל היותם 'ליברליים' צריך לצעוק חמס. לו היה מדובר במחלוקת לשם שמיים, הרי זה מבורך. לו היו עוסקים במאבק על דעות ולא כנגד אנשים, ניחא. אבל כאשר מקימים ארגונים רק כדי למנוע רבנות מכילה, לתקוף כל רב המבקש לחבר בין עולם ההלכה לעולם המציאות, ולהתייחס רק לאומרים ולא לאמירות, הרי שזה עוול לציבור שלם.
אם מרגישים רבני החרד"ל הקיצוני, ובראשם הרב טאו, כי קולם נחלש והשפעתם פוחתת בציונות הדתית, יכולים הם להקים אירגונים ופורומים כאוות נפשם. אך את המחלוקת יש לנהל על בסיס הלכתי גרידא, לגופו של עניין ולא לגופם של רבנים, גם אם הכיפה שלהם סרוגה בצבע עז יותר מזו של רבני ההר. אם ברצונם של חרד"לי הר המור לבטל ולזלזל בכל מי שאינו בדעתם, מוטב יצטרפו לציבור החרדי, שממילא מזלזל בעולם התורה של ה'מזרוחניקים'. וחוץ מזה, הרי הרב טאו הורה לנאמניו להצביע בכלל למחנה החרדי-ספרדי – לש"ס.