השבוע, וכך גם בשבוע שקדם לו, חיככו ידיהם בהנאה עיתונאים ומגישי מהדורות רבות, עת לנוכח חילוקי הדעות (שקדמו לדין ודברים ולהסכם שאלי מתגבש לו בזמן כתיבת שורות אלו) בתוך, או יותר נכון - בין יהדות התורה לאגודת ישראל.
הדברים סוקרו בכתבות טלוויזיה כאלה ואחרות, אשר מכרו לציבור הכללי כי זהו הנושא היותר מדובר מבוקר עד לילה ברחוב החרדי.
שלא תטעו, פוליטיקה יכולה להיות גם מעניינת ורבים מהציבור 'חוטאים' בה, אבל - וזהו אבל גדול - לא עם זה החרדי המצוי קם בבוקר או הולך לישון בלילה. ממש לא. בטח לא כמו שהגדילו לעשות ולספר כמה מערוצי התקשורת השבוע.
את האברך או בחור הישיבה האמיתי, מעניינים דברים רבים מאוד לפני פוליטיקה: משפחה, מוסדות, פרנסה וכמובן בראש ובראשונה לימוד התורה. נכון שיכול להיות שבסופו של היום, כשהוא מותש ותשוש מהיום שעבר עליו, כשהוא עולה מתנשף בחדר מדרגות ופוגש חבר-אברך שיושב ממש שני ספסלים מאחוריו ב'סידר שלישי' - והם מרשים לעצמם להצליב ידיעות בבקיאותם הפוליטית. אך תאמינו לי, לא מעבר לכך. ואגב, כל זאת לא כי הם לא מבינים עניין, אלא כי זה מעניין אותם ברמה של השלב האחרון בסולם, ויודעים הם כי בסוף הכול מאיתו יתברך. כן, כן, גם התקציבים, גם תשלומי המוסדות, המזון והמחיה - הכול הכול בידיו.
השבוע פורסם באחת מקבוצות הנעייס והחדשות במגזר, כי ראש הישיבה הגר"ג אדלשטיין מסר שיעור כללי ראשון לזמן אלול, כשאולם הישיבה מלא מפה לפה. אל השיעור התלווה הצלם מר שוקי לרר היקר. ביקשתי את רשותו לקחת תמונה אחת מכל מה שצילם ולהביא בפניכם את ראש הישיבה (בן התשעים ותשע!) ואת תלמידיו המשתוקקים, יחידות העלית של עם ישראל, אותם (לא כמו שסיפרו לכולנו בכתבה), לא מעניין פוליטיקה מעבר לאולי 'בריחה' או כשיחרור קטן בשולחן המשותף עם החברים בחדר האוכל בארוחת הצהריים.
הנה היא כאן, בראש העמוד, תמונה אחת מיני רבות שצולמה השבוע.
שתהיה לכולנו שבת של שלום.