חגי הוברמן
עורך 'מצב הרוח'

מאה שנה, וכאילו כלום לא השתנה

כך נכתב בעיתון 'הארץ' החודש לפני מאה שנה על יפו: "הערבים ניסו להשליך אבנים במפגינים. על יד השכונה היהודית 'נוה שלום' היתה התרכזות ידועה של המפגינים ושל הערבים. התהלוכה כבר היתה אחרי הגמר, ופתאום התחילו הערבים להכות ביהודים ברחוב"

  • פורסם 21/04/21
  • 18:17
  • עודכן 21/04/21
התפרעויות ביפו לפני מאה שנה, 1921
צילום: מתוך 'עמוד האש'

לפני כחודש, בגיליון ערב פסח, כתבתי כאן כתבה על פרעות תרפ"א 1921, שהחלו ביפו והתפשטו בכל הארץ – ובעיקר בירושלים, בדיוק לפני 100 שנה, בחודש מאי 1921, ניסן תרפ"א. קשה לקבל את העובדה שמאה שנה עברו, מדינה יהודית עצמאית קמה כבר לפני 73 שנה, העיר יפו אוחדה עם העיר העברית הראשונה תל-אביב – ועדיין יהודים חוששים ללכת ברחובות יפו, וערבים בעיר פוגעים בקלות ביהודים שכל חטאם הוא מגורים בארץ ישראל, כן – גם ביפו.

וכשאתה קורא את עיתוני אותם ימים, אתה מתקשה להבין אם מדובר בעיתון מהבוקר או מלפני מאה שנה.

כך נכתב בעיתון 'הארץ' ב-3 במאי 1921:

"הערבים ניסו להשליך אבנים במפגינים על יד השכונה היהודית 'נוה שלום' היתה התרכזות ידועה של המפגינים ושל הערבים. התהלוכה כבר היתה אחרי הגמר, ופתאום התחילו הערבים להכות ביהודים ברחוב, בחנויות של 'נוה שלום', ולשלוח את ידם בביזה ובשוד.

"באותה עונה התחילה פעילת האיבה נגד היהודים היושבים בחנויותיהם אשר בשכונה המשותפת ליהודים ולערבים... החנוונים היהודים הוכו. על החנוני שפירא נזרק נוזל ארסי בעיניו, וכל החנויות היו לשוד ולבזה.

"בכל אותם המקומות, לפי הידיעות שהגיעו עד כה, היתה גם המשטרה הערבית, והיא לא רק לא הפריעה את המכים ואת השודדים ממעשיהם, כי היא עצמה גם השתתפה בפעולה. לפי דברי עדי ראיה, היו שוטרים שמסרו את נשקם לערבים, שהסירו את סמניהם ומספריהם מעל בגדיהם לבל יכירום. והיו כאלה שירו בעצמם בקהל".

ובעיתון 'הארץ' מיום המחרת, כ"ו בניסן, 4 במאי 1921, נכתב:

"לא בימי שונאי הציונות היה הפעם הדבר, אלא בימי השלטון, בימי הנציב העליון היהודי האזרחי, שממשלת בריטניה הגדולה הטילה עליו לסייע לבניין הבית הלאומי לישראל בארצו... ואין יודע ומגיד דבר, מה היתה הסיבה הקרובה לפרעות הנוראות, מה הביא פתאום את 'שכנינו' להתנפל על אנשים היושבים איתם לבטח, על תושבים שקטים מחוסרי נשק והגנה, לערוך בהם פרעות על פי הנוסח הרוסי לכל פרטי מוראיהן! להכות, להרוג, לאבד ולבוז בז. גיבורי הפרעות לא הרבו הפעם לשלם במחיר מעשי גבורותיהם. פחדנים מנוולים אלה ידעו שאין סכנה בדבר להתנפל בעשרותיהם על חנווני יחידי בחנותו או על הלך יחידי ברחובות עיר, בשעה שהשוטרים הם משלהם, משל המרצחים, מסייעים ידיהם בפרהסיה וממלאים ברוביהם ואקדחיהם אחרי האלות והסכינים שלהם".

כך לפני מאה שנה. מה השתנה?

ועוד נכתב בהמשך המאמר: "השנאה היוקדת לישראל, אותה שנאה סמויה וברברית המלווה אותנו כצל בכל נדודינו הרבים, ודאי תמצא גם הפעם מקום להצדיק עלינו את הדין. הן לא היו עוד נעלבים ונרדפים בעולם, שלא היו ראויים ל'ענשם' בעיני ה'שופטים' מן העולבים והרודפים. הרי מימי מסעי הצלב והדֶּבֶר השחור אנחנו בעצמנו אשמים, כי באה כל הרעה אשד מצאתנו ומידנו עצמנו כל הצרות והמצוקות אשר עברו עלינו. פעם שחטנו ילד נוצרי כדי ללוש בדמו את מצות הפסח, פעם חיללנו את 'הלחם הקדוש', פעם הרעלנו בארות ברשות הרבים, פעם קרענו את תמונות הצאר וכו' וכו', וגם הפעם ודאי יימצא 'עוונינו'. היש דבר מוזר ומתמיה, היש אגדת בדים בעולם, שבני אדם לא ימצאו בהם טעם והגיון ואמת, כשהדבר נוגע ליהודים?"

גם השבוע, אחרי שהרב אליהו מאלי הוכה ביפו, היה מי שניסה להצדיק את הפורעים הערבים, כמו למשל אייבי בנימין, המגדיר את עצמו בפייסבוק כ'יו"ר עמותת רותם למיגור השחיתות, חבר התנועה לטוהר המידות' שכתב בפייסבוק שלו: "ראש הישיבה הזה בא לראות בית של ערבים שרוצים לפנות אותם... כשאתם רואים ערבי מרביץ, זה לא בהכרח עניין לאומני, אם היו לוקחים לכם את הבית ככה, לא יודע איך הייתם מגיבים".

איך כתבו ב'הארץ' כבר לפני מאה שנה: "גם הפעם ודאי יימצא 'עוונינו'. היש דבר מוזר ומתמיה, היש אגדת בדים בעולם, שבני אדם לא ימצאו בהם טעם והגיון ואמת, כשהדבר נוגע ליהודים?"

 

בחזרה לתרפ"ה

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פירסמה בשבוע שעבר נתונים המלמדים כי בסוף שנת 2019 עמד מספר היהודים בעולם על 14.8 מיליון - בדומה לשנת 1925.

ההשוואה לשנת 1925 מרתקת. זו היתה אחת השנים הייחודיות בהיסטוריה הציונית – שכמעט נשכחה. אנחנו זוכרים את השנים בעיקר על פי הפרעות והמלחמות – תרפ"א, תרפ"ט, המאורעות, תש"ח, תשכ"ז, תשל"ד. שנת תרפ"ה, 1925, היתה לא פחות חשובה מכל אלו, שבבסיסה העליה הרביעית מאז תחילת הציונות. בספר 'עמוד האש', המתמלל את סידרת הטלוויזיה הייחודית על ההיסטוריה הציונית שהוכנה בתחילת שנות השמונים בידי הערוץ הראשון שהיה אז הערוץ היחיד (עם כל הביקורת והמחלוקת על הסידרה), מתואר כי "בשנת 1925 עלו לארץ ישראל 35 אלף יהודים. מספר שיא, שעורר עיתונים ערבים לשוב ולהזהיר מפני הסכנה הציונית... אבל התסיסה הלאומנית שמסביב לא עוררה את ערביי ארץ ישראל. הרברט סמואל, הנציב העליון, ראה זאת כהצלחתו האישית. הוא שלח למשרד המושבות דו"ח, ובו התפאר, כי ארץ ישראל היא 'המקום השקט ביותר במזרח התיכון'" (עמ' 143).

ועוד מסופר ב'עמוד האש' (עמ' 151) כי "אנשי העליה הרביעית הלכו אל הערים, הקימו שכונות חדשות בירושלים ובחיפה, אבל במיוחד נמשכו לתל אביב, עיר שכולה יהודים. רק לפני ארבע שנים, ב-1921, היתה תל אביב פרבר גנים של יפו עם 3,600 תושבים בסך הכל. בסוף 1923, קודם העליה הרביעית, היו בתל אביב 16,500 תושבים. ערבוב שנתיים, בסוף 1925, קפץ המספר ל-40 אלף. תל אביב, העיר העברית בת ה-16, היתה עכשיו גאוותה גדולה של התנועה הציונית. בשנת 1925 נדפסו בה 151 ספרים עבריים. באותה שנה נוסד העיתון 'דבר', ובכך עלה מספר העיתונים היומיים העבריים לשלושה...".

נוסיף שלא רק העיתון 'דבר' נוסד באותה שנה. בשנת 1925 נחנך הטכניון בחיפה, ובז' בניסן, 1 באפריל, נערך טקס חנוכת האוניברסיטה העברית בהר הצופים במעמד הלורד בלפור, חיים ויצמן, הרב קוק, הנציב העליון סר הרברט סמואל (על סף סיום תפקידו) וחיים נחמן ביאליק.

כזו היתה שנת 1925. 4 שנים אח"כ פרצו מאורעות תרפ"ט, ועשור אח"כ המאורעות, ועשור אחריו מלחמת העצמאות, וארץ ישראל שוב לא היתה 'המקום השקט ביותר במזרח התיכון'. ו-15 שנה אח"כ החל בגרמניה תכנון השמדת העם היהודי בשואה הנוראה.

ולמרות כל האירועים הללו – היישוב היהודי בארץ רק הלך וגדל. בשנת 1939, ערב מלחמת העולם השנייה, מספר היהודים בעולם היה 16.6 מיליון, מתוכם 449 אלף חיו בישראל - 3% בלבד מכלל יהודי העולם. בשנת 1948, ערב הקמת המדינה, מספר היהודים בעולם היה 11.5 מיליון, מתוכם 650 אלף התגוררו בישראל - 6%. כיום חיים בישראל כ-6.8 מיליון היהודים המהווים 46 אחוז מכלל היהודים בעולם. כמעט מחצית מיהודי העולם חיים כיום בארץ.

דרך ארוכה עשה העם העברי היושב בציון מאז תרפ"ה. נדמה לי שגם היום, עם כל הסערות במדינות שמסביב, ארץ ישראל היא המקום השקט ביותר במזרח התיכון. טוב מדי פעם לזרוק מבט אחורה, כדי לראות איזה מרחק עבר עברנו.

תגובות