החלטתו של שופט בית משפט השלום בירושלים ציון סהראי כי יהודים רשאים לקרוא 'שמע ישראל' בהר הבית, ואף להשתחוות במקום, היא החלטה מהפכנית – אבל לא חסרת תקדים. החלטת השופט סהראי, להזכיר, נועדה לבטל את החלטת המשטרה להרחיק מהעיר העתיקה ל-15 יום שלושה נערים יהודים מכיוון שקראו 'שמע ישראל' והשתחוו בהר הבית. השופט קבע שבנסיבות שבהן התרחשו הדברים, לא היתה 'הפרת סדר' ואף לא עולה חשש שיופר 'השלום', או 'שלום הציבור'. מדינת ישראל, ממשלת בנט עם גדעון סער כשר המשפטים, מיהרה בהחלטה בזויה לערער על פסק הדין שסירב לאסור אמירת 'שמע ישראל' במקום הקדוש ביותר לעם היהודי.
אירוע דומה מאד התרחש לפני 46 שנים. ב-28 בינואר 1976, זיכתה שופטת בית משפט השלום בירושלים רות אור שמונה צעירים שהתפללו בהר הבית והואשמו בהפרעת הסדר הציבורי.
הסיפור החל ב'יום ירושלים' תשל"ה. קבוצה של כ-30 צעירי בית"ר עלו להר הבית, והחלו להתפלל במרחק כחמישים מטרים משער-הרחמים, לא הרחק מהמקום בו נערכות תפילות יהודים שקטות בשנים האחרונות. בעת התפילה לא היו במקום ערבים, אבל לקראת סוף התפילה עבר במקום ערבי, ראה את המתפללים היהודים והזעיק את חבריו – שהחלו להתפרע. צעירי בית"ר התלכדו במעגל והמשיכו בתפילתם ובשירתם. שוטרים שהוזעקו למקום – חלקם שוטרים ערבים - סילקו בכוח רק את הצעירים היהודים. על פי אחת העדויות שעלו בחקירה, "שוטר ערבי תפס את אחד המתפללים היהודים וזרקו לתוך קבוצה של ערבים, שהיכוהו". איש מבין הערבים שהתפרעו במקום, שצעק או זרק אבנים, לא הובא לדין.
השופטת אור קבעה ש"המסקנה של המשטרה לעצור את היהודים שהתפללו בשקט ולא הפריעו לאיש, היא מסקנה מוזרה". כאן ציינה, די מזועזעת, את העדות ששמעה מפי שוטר ערבי, שמילא תפקיד זה גם בירי הירדנים, כי הפעם הראשונה שאסרו על יהודים להתפלל על הר הבית היתה בתקופת ממשלת ישראל. "לא הייתי מאמינה שהאיסור על יהודי להתפלל בהר הבית קיים רק מאז שליטת ממשלת ישראל על הר הבית, בעוד שלא היה קיים בתקופת השלטון הירדני". השופטת זיכתה את הנאשמים וקבעה כי "לכל יהודי זכות חוקית להתפלל על הר הבית".
'מעריב' 29 בינואר 1976
פסק הדין חולל סערה ציבורית. הערבים כדרכם התפרעו. המדינה, ממשלתו הראשונה של יצחק רבין ז"ל עם שר דתות מהציונות הדתית, עירערה כדרכה על פסק הדין, והשופטת מרים בן פורת, נשיאת בית המשפט המחוזי בירושלים (ולימים שופטת בעליון ומבקרת המדינה), ביטלה כמצופה את פסק הדין של השופטת אור, וקבעה כי "עקרון חופש הפרט לחיות את חייו לפי השקפתו הדתית, כפוף לתפקידו הראשון של השלטון, לשמור על שלום הציבור". במילים אחרות: אם הערבים מתפרעים, או אפילו רק מאיימים באלימות, זו סיבה טובה להיכנע להם. כבר אז, מסתבר, היה בית המשפט עבד נרצע של השמאל הישראלי. (הסיפור המלא מופיע בספרו של נדב שרגאי 'הר המריבה').
רק תמימים מאמינים שתוצאת העירעור על החלטת השופט סהראי תהיה שונה.
ירושלים של יהודי אתיופיה
מישהו שמע פעם את המונח 'ספינת האהבה' – שלא בהקשר לסדרת הטלוויזיה הפופולרית מלפני שלושה עשורים? ומה זה 'ספינת האהבה 2'?
מחרתיים, בכ"ח באייר, תציין מדינת ישראל לא רק את יום שיחרור ירושלים, אלא גם את יום הזיכרון לכ-4,000 מבני העדה האתיופית, שניספו בדרכים ובמחנות בסודן בניסיונם לעלות לישראל, בשנים 1980-1984. אין תאריך יותר מתאים לציין את כמיהתם של בני שבט דן, שהמתינו אלפיים שנה בלב אפריקה בכמיהה להגיע לירושלים, וזכו לכך לפני למעלה מארבעה עשורים במדינת ישראל הריבונית, מדינת העם היהודי.
עליית יהודי אתיופיה בעשור שבין 1982-1991 בוצעה בעשרים מבצעים נועזים, בהם הועלו אלפי יהודים מאתיופיה דרך סודאן. המבצעים החלו בדרישתו של ראש הממשלה מנחם בגין מהמוסד: "הביאו לי את יהודי אתיופיה". רק שניים מהמבצעים זכו לפירסום – 'מבצע משה' בשלהי 1984 ותחילת 1985, ו'מבצע שלמה' בי"א בסיוון תשנ"א, 24 במאי 1991, שסיים את סידרת המבצעים.
רוב המבצעים נשארו חסויים במשך שנים, מפני שהתנהלו בסודן, שהיתה אז עדיין מדינת אוייב. ההתחלה היתה דרך הים, עד שהמהלך נחשף – והוחלט לעבור לדרך האוויר.
השופטת אור: "לא הייתי מאמינה שהאיסור על יהודי להתפלל בהר הבית, קיים רק מאז שליטת ממשלת ישראל על הר הבית, בעוד שלא היה קיים בתקופת השלטון הירדני"
אלא שנחיתה של מטוסים צבאיים בלב מדינה עויינת, כרוכה בסכנות; ולכן בנוסף למטוסי ה'קרנף' (הרקולס), הצטרפו למשימה אנשי יחידת הקומנדו של חיל-האוויר 'שלדג'.
בכל המבצעים הללו נחתו מטוסי 'קרנף' (הרקולס) של חיל האוויר במדבריות סודן. הם שהו על הקרקע דקות ספורות בלבד בלב המדבר, שם המתינו להם סוכני המוסד וסביבם יהודים אתיופים. הללו הועלו חיש מהר לבטן המטוס, שהמריא במהירות לישראל. רוב המבצעים התקיימו בלילות שבת, כיוון שיום שישי הוא יום השבתון גם בסודן, ורבים מהחיילים הסודנים היו שותים לשכרה במסיבות סוף השבוע. בחיל האוויר השתדלו שהמבצעים יתקיימו בלילות ללא ירח.
חיל האוויר נתן למבצעים שמות יצירתיים
ההתחלה היתה השבוע לפני 40 שנה, במבצע 'ספינת אהבה 1' שנערך בכ' באייר תשמ"ב, 13 במאי 1982, בו הועלו 129 עולים. ראש הממשלה היה מנחם בגין, ושר הביטחון אריאל שרון. באמצעות מפות ישנות של האזור, נמצא שדה-תעופה נטוש שמתאים לנחיתה של הרקולס.
שבוע אחר כך, היום לפני 40 שנה, בכ"ו באייר תשמ"ב, 19 במאי 1982, נערך מבצע 'ספינת אהבה 2'. גם הפעם נחתו 'קרנפים' בשדה התעופה הנטוש. אבל אחרי שסלעים הונחו על המסלול הבינו בחיל האוויר שהסודאנים גילו שנחתו שם מטוסים. הוחלט לנסות ולהנחית את ה'קרנפים' בלב מדבר, גם ללא מסלולים.
יחידת 'שלדג', יחידת הקומנדו של חיל-האוויר, הייתה אחראית לאבטח את המטוסים. תא"ל (מיל') שמאי רן פיקד על יחידת 'שלדג' בחלק מהמבצעים. לאתר חיל האוויר הוא סיפר: "כל רגע על הקרקע מסוכן. התהליך היה מסודר מאוד: כבש המטוס היה נפתח ואז היה מגיע איש 'מוסד' שחיכה על הקרקע וסימן שהכל בסדר. תוך שניות היו יורדים לוחמים ומתפרסים בשטח, תצפיתן היה עולה על גג המטוס וכוח היה ניגש להוביל את האנשים לתוך המטוס. הפחד הכי גדול במבצעים האלו היה לשכוח מישהו ולכן הייתה תרגולת מסויימת מי נכנס, באיזה סדר ואיך בודקים שכולם עלו למטוס. כל העסק הזה לוקח דקות. אין עיכובים ודיבורים. בשביל זה התאמנו".
כעבור שנה, בל' בסיון תשמ"ג, 11 ביוני 1983, נערך מבצע 'קרוב רחוק', והפעם תחת כהונת משה ארנס כשר הביטחון. מבצע 'דף פתיחה' נערך בראש חודש חשוון תשמ"ד, 8 באוקטובר 1983, והפעם כבר תחת כהונתו של יצחק שמיר כראש הממשלה. בכ"ז בכסלו תשמ"ד, 3 בדצמבר 1983, נערך מבצע 'שיעור מולדת'. המבצע הבא, 'דרדס כחול', נערך בל' בשבט תשמ"ד, 3 בפברואר 1984. מבצע 'סיכת זהב" התקיים בכ"ד בניסן תשמ"ד, 26 באפריל 1984. שלושה שבועות אחר כך, בב' באייר, 4 במאי 1984 התקיים מבצע 'סיכת זהב 2'.
באותו שלב הופסקו המבצעים למשך כעשרה חודשים. מבצע 'שועל זקן' נערך בכ"ט באדר תשמ"ה, 22 במרץ 1985, כעת כבר תחת ממשלת האחדות בראשות שמעון פרס, עם יצחק רבין כשר הביטחון. מבצע 'שקיעה נוגה' התקיים בכ"ה בניסן תשמ"ה, 16 באפריל 1985. מבצע 'צייד נפשות' התקיים בכ"ט בשבט תשמ"ז, 28 בפברואר 1987, אחרי שיצחק שמיר חזר ללשכת ראש הממשלה במסגרת ממשלת האחדות. מבצע 'כנס בוגרים' התקיים השבוע לפני 35 שנה, בכ"ח באייר תשמ"ז, 27 במאי 1987. מבצע 'הצגת תכלית' נערך בכ"ט בניסן תשמ"ח, 16 באפריל 1988. מבצע 'הערכה תקופתית' התקיים בח' בטבת תשמ"ט, 16 בדצמבר 1988. מבצע 'ערב חדש' התקיים בל' בשבט תשמ"ט, 5 במרץ 1989.
לא היה זה המבצע היחיד שקיבל שם של תוכנית טלוויזיה. חודש אחר כך, בי"א בניסן תשמ"ט, 16 באפריל 1989, נערך מבצע 'מבט שני'. מבצע 'אמנות לעם' נערך בכ"ז בתשרי תש"ן, 26 באוקטובר 1989. מבצע 'אחים בדם' נערך בכ"א בשבט תש"ן, 16 בינואר 1990, וחודש אח"כ, בכ' בשבט תש"ן, 15 בפברואר 1990, נערך מבצע 'אחים בדם 2'. מבצע 'חזרה לעתיד' נערך בה' באדר תש"ן, 2 במרץ 1990, בעיצומו של המשבר הפוליטי בישראל המוכר בשם 'התרגיל המסריח'. זה היה המבצע האחרון לפני 'מבצע שלמה', שסיים את סדרת המבצעים לעליית יהודי אתיופיה באותו עשור.
דווקא ביום הזה, אי אפשר שלא להיזכר בשורות האחרונות משירם המרגש של חיים אידיסיס ושלמה גרוניך, 'המסע לירושלים', שמסביר גם את החיבור הטבעי בין עליית יהודי אתיופיה ליום שיחרור ירושלים, וגם את התיסכול של בני העדה בדרך החתחתים שלהם לא רק לארץ ישראל, אלא גם לקבל הכרה כיהודים:
"עוד מעט, עוד קצת, להרים רגליים / מאמץ אחרון, לפני ירושלים...
ובלילה תקפו שודדים / בסכין גם בחרב חדה.
במדבר דם אימי, הירח עדי / ואני מבטיחה לאחי הקטנים.
עוד מעט, עוד קצת, יתגשם החלום / עוד מעט נגיע, לארץ ישראל.
בירח דמותה של אימי / מביטה בי, אמא אל תיעלמי.
לו היתה לצידי, היא היתה יכולה לשכנע אותם - שאני יהודי".