לא היה חלקי עם המוחים נגד ראש עיריית טבריה, בגין הפעלת התחבורה הציבורית בשבת בעירו, ולא אמחה אם יעשה זאת גם בשבת הקרובה ובשבתות הבאות. ולא בגלל שאני כל כך עולז לראות אוטובוסים נוסעים בשבת ברחובות. אלא שהמנהיגות הציונית-דתית החמיצה בשנים האחרונות – ואולי בכלל לאורך כל שנות המדינה - הזדמנויות רבות להגיע להבנות עם הציבור החילוני, על דבר אופיה של השבת במרחב הציבורי, באופן שיספק את רצון הציבור הישראלי בכללו, למעט שוליים משני הכיוונים.
התנהגותו הפרובוקטיבית והמכוערת של ראש עיריית טבריה נטול התמיכה הקואליציונית רון קובי, בהפעלת תחבורה ציבורית בשבת בצורה מתריסה (והתקפלותו המבישה לעומת זאת מול האוכלוסיה הערבית, כשביטל את תוכניתו להפוך את המסגד בטבריה למוזיאון), זכתה לתמיכה רבה בגלל שהמערכת הפוליטית, לאורך שנים, לא ידעה לתת תשובה אמיתית לבעייתם של אלו שאינם בעלי רכב פרטי, וביקשו להתנייד בשבתות וחגים.
אני גדלתי בחיפה ה'אדומה', חיפה של אבא חושי, שבה פעלה תחבורה ציבורית בשבת, העיר היחידה שבה אוטובוסים נסעו בשבת, בקווים שפעלו לפני קום המדינה. זה היה ה'סטטוס קוו' החיפאי המפורסם. מראה של אוטובוסים נוסעים בשבת היה חלק מנוף ילדותי – לא לגמרי. כי דווקא ברחוב שאני גדלתי בו, רחוב הרצל, הרחוב המרכזי של שכונת הדר, הרחוב שבו עברה כל התחבורה הציבורית בכל ימות החול, השתרר ליד הבית שלי בכל שבת שקט מופתי, מרגיע. כי קטע הרחוב הזה נסגר לתנועה לחלוטין בשבתות, בגלל היותו צמוד לבית הכנסת הגדול של חיפה. כל כלי הרכב, פרטיים וציבוריים, מוניות ואוטובוסים, 'פרייבטים' ואופנועים, סטו בשבתות לרחוב המקביל כדי שלא להפריע למאות מתפללי בית הכנסת הגדול על שתי קומותיו. ברחוב הרצל ההומה בכל ימות השבוע, אפשר היה בשבתות – בחלקו, אמנם, לא כולו – לטייל בשאננות במרכז הרחוב. אין תנועה.
וההסדר הזה היה מקובל על כולם, על כל דיירי הרחוב ועל כל תושבי חיפה – דתיים, חילונים, חרדים ואפיקורסים להכעיס. מראש העיר המפא"י'ניק הסוציאליסט אבא חושי, ועד לרבנים הראשיים המיתולוגים של העיר, הרב יהושע קניאל והרב יוסף משאש זכר צדיקים לברכה. החילונים לא מחו כשה'כרמלית' התת-קרקעית שבתה בשבתות, והדתיים לא זעמו על האוטובוסים הנוסעים בחלק מהכבישים העיליים, גם אם עשו זאת לא ממש בחדווה גלויה.
אני מרשה לעצמי להיתלות בדברי הרב אמנון בזק, מרבני הר עציון, שכתב בשבוע שעבר במכתב פתוח שפירסם לחברי הוועדה שבחרה את הרב רפי פרץ לראשות הבית היהודי, כי "יש בציבור הדתי-לאומי ציבור גדול, שבניגוד לעמדות 'האיחוד הלאומי' הוא תומך בהידברות עם החילונים על השבת במרחב הציבורי ברוח אמנת גביזון-מדן; תומך במינוי רבנים בעלי השקפת עולם ציונית-דתית פתוחה כרבנים ראשיים וכדיינים, מבלי שהחרדים יטילו עליהם וטו; בעד פתרון לבעיית הגיור ברוח ועדת ניסים; בעד פיתוח עולם התורה הנשי ושילוב נשים במרחב זה; ועוד ועוד. האם בנושאים כגון אלו יש לרב רפי עמדות אחרות מאלו של 'האיחוד הלאומי'? מי ייצג את הציבור הזה בכנסת?"
הקמתה של מפלגת 'הימין החדש', הסירה את האבק מעל אמנת גביזון מדן. בהצעה שקיבלו ראשי המפלגה לנוסח מצע המפלגה, שלא פורסם עד כה, נכתב כי "בכל סוגיות היסוד (שבת, נישואין, כשרות ועוד), אמנת גביזון-מדן תהווה את נקודת המוצא לדיונים הסיעתיים... איננו מאמצים בהכרח כל הסדר והסדר שהוצע בו, שכן חלקים ממנו אינם רלוונטים כיום... כוונתנו היא, שצריך להיכנס לנושאים האלה בדיוק באותה הרצינות והכנות שאיפיינו את שני האישים האלה, ולעשות את זה בהידברות ובכבוד כלפי השונה ממך". שרת המשפטים איילת שקד אמרה לפני שבועיים בראיון לתכנית 'קלמן ליברמן' ברשת ב', כי "כשאנחנו ישבנו נציגים חילונים ודתיים וחשבנו על הדרך לחיים משותפים כאן, חשבנו על אמנת גביזון-מדן. צריך לעדכן את האמנה לשנת 2019 ולמצוא פתרונות". כאשר נשאלה שקד אם משמעות התמיכה שלה באמנה היא תמיכה בהפעלת תחבורה ציבורית בשבת, השיבה: "אנחנו לא בעד תחבורה ציבורית בשבת, אנחנו בעד למצוא פתרונות מקומיים איפה שצריך. אנחנו רוצים להקים ועדה ציבורית שתשב ברוח האמנה, תעדכן אותה, ותמצא פתרונות. אבל הרוח של האמנה היא הרוח הנכונה".
באמנה זו, שחוברה בשנת 2000 בידי הפרופסור רות גביזון, פרופ' למשפטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים, והרב יעקב מדן, כיום ראש ישיבת ההסדר הר-עציון ומורה במכללת יעקב הרצוג שבאלון שבות, נכתב בנושא תחבורה ציבורית בשבת, כי "תתאפשר תחבורה ציבורית בשבת בצורה מופחתת ומוגבלת, על מנת לאפשר תנועה לנזקקים לה, ולשמור ככל שניתן על צביונה של השבת בפרהסיה ועל הגבלת הצורך לעבוד בה. תישקל הפעלת התחבורה הציבורית בשבת בידי זכיינים מיוחדים ובאמצעות כלי רכב קטנים (כגון מיניבוסים)".
פרופ' גביזון והרב מדן מתייחסים גם לנושא בילוי ותרבות בשבת, וקבעו כי "לא ייאסר על מסעדות ובתי בילוי לפעול בשבת, בהקפדה על מסגרות של מיקום ושל רעש מתאימים. על מספר מוגבל של חנויות מכולת קטנות, תחנות דלק ובתי מרקחת לא ייאסר לפעול בשבת. זיכיון לפעולה בשבת יכול שיינתן על בסיס תורנות, ויותנה באגרה מיוחדת. מסעדות, מוזיאונים ומקומות בילוי אחרים הפתוחים בשבת ישבתו יום אחר בשבוע. פרטי ההסדרים ייקבעו ויוגדרו בידי ועדה מוסמכת מטעם הרשות המקומית".
ההידברות בנושא הזה דווקא כעת, ערב הבחירות, היא הכרחית – ויפות שעתיים קודם. ישנם קווים אדומים לציבור הדתי, שעליהם לא ניתן לעבור: מסחר ותעשיה בשבת – בשום פנים ואופן לא, ללא פשרות. לא קניונים, לא מרכולים, לא מכולות, לא חנויות בגדים ורהיטים ולא סופרמרקטים. גם למוכרים ולזבנים שמורה הזכות האנושית הבסיסית ללכת עם המשפחה בשבת לבית הכנסת, או לים, לקולנוע או לכדורגל, או סתם לקבל 'זמן איכות' עם המשפחה בארוחה משותפת או בצפיה בטלוויזיה.
נישואין וגירושין – יתקיימו רק על פי ההלכה, עם פתרונות מעשיים לפסולי חיתון. גם בנושא זה חלה לאחרונה תזוזה משמחת כאשר שני רבני ערים, מ"מ הרב של רמת גן הרב אהרן כץ, ורבה של עפולה הרב שמואל דוד, נרתמו לקמפיין תנועת 'נאמני תורה ועבודה', למציאת פתרון אזרחי בתוך מדינת ישראל, לבעיית מנועי החיתון, כאלו שאינם יכולים להינשא בנישואין דתיים, כמו כהן וגרושה, יהודייה ושאינו יהודי, גיורת וכהן. עם רצון טוב יש פתרון לכל תושב.
סכנת אובדן השלטון: כפיים לליברמן
השתתפתי השבוע בפגישת מובילי דעת הקהל בציונות-הדתית עם ראש הממשלה, שבה הזהיר מפני סכנת אובדן השלטון מהימין, הנובעת מכך שריבוי מפלגות הימין יגרום לכך ששישה עד שבעה אחוזים מקולות מצביעי הימין עלולים להיזרק לפח, כשבעה או שמונה מנדטים של מפלגות שלא יעברו את אחוז החסימה.
החשש של נתניהו מוצדק. כולנו השתתפנו בחרדתו. אבל אף אחד לא הזכיר שמי שאחראי לכך הוא לא אחר מאשר האיש שעדיין חולם להנהיג את הימין - אביגדור ליברמן.
תזכורת: בבחירות 2013 עמד אחוז החסימה על שני אחוזים מכלל הקולות שנספרו. לפני חמש שנים, מארס 2014, החליט אביגדור ליברמן, אז שר החוץ, שכדי למשול טוב יותר, יש לצמצם את מספר המפלגות בכנסת. 'חוק המשילות' קראו לזה. ביוזמתו הועלה אחוז החסימה מ- 2% ל-3.25%.
המטרה הלא מוצהרת הייתה לנפות את בל"ד - הצלע החלשה מבין הסיעות המייצגות את החברה הערבית - אל מחוץ לכנסת. אם בדרך לשם יפגעו גם חד"ש ורע"מ-תע"ל, מה טוב. חלק מן הסקרים צפו לבל"ד 2 מנדטים. אלא שהעלאת אחוז החסימה הביאה לתוצאה ההפוכה מזו שקיווה ליברמן. המהלך דחק את בל"ד, חד"ש, ורע"מ-תע"ל למזג את פעילותן לתוך רשימה אחת - 'הרשימה המשותפת', וזאת על אף פערים אידיאולוגיים עמוקים בין הסיעות השונות. בכנסת היוצאת, הרשימה המשותפת, מפלגת הערבים, היתה השלישית בגודלה בכנסת.
אבל הגלגל הפוליטי לעולם לא עוצר, ובבחירות הנוכחיות אחוז החסימה הגבוה מאיים על מספר מפלגות מהימין העלולות לא לעבור את אחוז החסימה, בהן הבית היהודי, האיחוד הלאומי, עוצמה לישראל, גשר, יחד – ואולי אפילו ישראל-ביתנו. איחודים של מפלגות יצילו חלק מהקולות, אבל בוודאי לא את כולן.
אם השמאל יזכה בבחירות בגלל מפלגות ימין שלא עברו את אחוז החסימה - הכפיים לליברמן. הצדק ההיסטורי יתקיים אם ליברמן בעצמו לא יעבור את אחוז החסימה. ימני אמיתי לא מצביע ליברמן.